רע"ב 1017/13יבגני גבריאלוב נ. שרות בתי הסוהר

1.

לפני

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי נצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ד' צרפתי ), ב-עת"א 5222-11-12, בגדרה נדחתה עתירה המבקש – אסיר המרצה עונש מאסר-עולם קצוב למשך 30 שנה – לאפשר לו להשתלב בסבב חופשות.

רקע עובדתי

2.

המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר-עולם בגין הרשעתו, בשנת 2000, על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה (הרכב השופטים : מ' לינדשטראוס , ס' ג'ובראן ו- מ' נאמן ) בעבירת רצח, שאותו ביצע יחד עם אדם נוסף. כמפורט בהכרעת הדין (ב-ת"פ 274/99), המבקש ואדם נוסף מימשו קשר שקשרו לרצוח אדם, אשר עבד כשומר, וזאת על מנת לגנוב את רכושו שהיה עליו ואת אקדחו, ולמוכרם. ערעור שהגיש המבקש על חומרת העונש שהושת עליו נדחה על-ידי בית משפט זה בתאריך 21.11.2002 (ע"פ 5555/00 גבריאלוב נ' מדינת ישראל ). המבקש החל לרצות את עונש המאסר עם מעצרו, בתאריך 26.07.1999. בשנת 2007 נקצב עונשו של המבקש, על ידי נשיא המדינה, ל-30 שנה. מועד תום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו של המבקש (בניכוי מנהלי) יחול בתאריך 7.02.2019, ומועד שחרורו המלא עתיד לחול בתאריך 25.07.2029.

3.

המבקש מסווג בקטגוריה א' לפי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ). על פי נוהלי שירות בתי הסוהר משמעות סיווג זה היא כי ככלל אין להוציאו לחופשה, משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. בהתאם לכך יציאתו לחופשה טעונה אישור בכתב מאת נציב בתי הסוהר, בהחלטה מנומקת, ולאחר קבלת המלצה של וועדת אסירי עולם. הרשות לאשר יציאת אסיר לחופשה במקרים מסוג זה יכולה להינתן מטעמים מיוחדים המפורטים בפרק ח' לפקודה, או אם נמצאו נסיבות הומניטאריות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו: סעיפים 2(ב), 2(ה), 3 ו – 4(ה) ל פקודת החופשות ).

4.

בקשותיו של המבקש ליציאה לחופשה הובאו מספר פעמים בפני ועדת אסירי העולם והנציב, החל מאמצע שנת 2009. בקשות אלה נדחו משיקולים של סכנה לשלום הציבור, בעיקר על-רקע המלצת הוועדה לפיה המבקש זקוק להשתלבות בתהליך טיפולי ארוך טווח בתחום אלימות חמורה טרם יציאתו לחופשה (יוער כי באחת הפעמים נדחתה בקשתו גם לנוכח מידע מודיעיני בדבר קיומו של סכסוך בין המבקש לבין אדם מחוץ לכלא).

5.

בתאריך 30.05.2012 שבה ועדת אסירי עולם והמליצה שלא להוציא את המבקש לחופשה, וזאת לאחר קבלת אבחון פסיכולוגי עדכני בעניינו. בחוות-דעת הפסיכולוג מטעם שירות בתי הסוהר צוין כי המבקש, בן 36 במועד עריכת האבחון, ביצע את העבירה שבה הורשע זמן קצר לאחר שעלה לארץ. התנהלותו במאסר לרוב תקינה וללא דופי והוא נחשב לאסיר חיובי. יחד עם זאת, נאמר בחוות-הדעת, כי הגורם המנבא הטוב ביותר להתנהגות עתידית הוא התנהגות קודמת, ולפיכך אדם שביצע רצח בעבר הוא בעל פוטנציאל להתנהגות אלימה. עוד נכתב בחוות הדעת הפסיכולוגית כי המבקש מכחיש את ביצוע הרצח, ובניגוד לאבחון הקודם (שנערך בשנת 2009) – הוא איננו רואה דופי בהתנהלות שהובילה אותו להיות מעורב ברצח. כמו-כן צוין בחוות-הדעת כי גישתו באבחון היתה הגנתית באופן מובהק, וזאת בשונה מהאבחון הקודם שבו צוין כי למבקש כלים שיסייעו לו בהתמודדות עם קשיים במידה וייצא לחופשות. חוות-הדעת בעניינו של המבקש נחתמה בדברים הבאים:

"באבחון הנוכחי נראה שרמת המודעות שלו לגבי מצבי סיכון להסתבך שוב ככל הנראה ירדה, וכיום מדגיש יותר את "האי-צדק" שנגרם לו. ייתכן וטיפול שיחזק את הנלמד בעבר ויגביר את מודעותו למצבי סיכון עתידיים יסייע לו להתמודד הלכה למעשה עם קשיים שעלולים לעלות במהלך חופשותיו. לפיכך, השתתפותו בטיפול מסוג זה יצטרך להיות תנאי מקדים ליציאתו לחופשות".

בעקבות חוות-דעת פסיכולוגית זו, כתבה ועדת אסירי העולם שדנה בעניינו של המבקש, בתאריך 30.05.2012, כדלקמן:

"שוהה באגף נ"ס. תפקודו תקין. השתתף בקבוצת טיפול אך לא הפיק תועלת ממנה. נוכח הכחשתו את העבירה קיים קושי אובייקטיבי למצוא טיפול שיהיה אפקטיבי מבחינתו. מהאבחון עולה כי רמת המודעות שלו לגבי מצבי סיכון להסתבך שוב ככל הנראה ירדה וכיום מדגיש יותר את הנזק שנגרה לו. בניגוד לאבחון קודם לא רואה דופי בהתנהלותו שהובילה אותו לביצוע הרצח. לאור האמור לעיל לא מומלץ להוציאו לחופשה".

לנוכח המלצה שלילית זו, החליט נציב שירות בתי הסוהר, בתאריך 4.06.2012, שלא לאשר את יציאת המבקש לחופשה.

6.

כנגד החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בנצרת – היא העתירה מושא הבקשה שלפני. בעתירתו, טען המבקש כי החלטות הנציב בעניינו אינן עקביות והדבר מעיד על חוסר סבירות ההחלטה. לגופו של עניין טען המבקש כי מתקיימים בו כל הקריטריונים לעניין יציאה לחופשה המפורטים בפרק ד' לפקודת החופשות. כמו-כן טען המבקש כי הוא: אדם משכיל (מהנדס תעשיה בתחום הכימיה הפולימרית), נורמטיבי, אשר זהו מאסרו הראשון; מועסק במסגריית הכלא ותפקודו תקין; שומר על סדרי המשטר, המשמעת וסדר היום בכלא, ואין נגדו דו"חות משמעת; אין נגדו כל חמ"ן שלילי; משתתף בפעילויות חינוך (המבקש ציין כי ביוזמתו אף נפתח באגף חוג ללימודי גיטרה); בנוסף, טען המבקש כי הוא סיים קורס שליטה בכעסים בשנת 2005, השתתף בקבוצה טיפולית, וערך שיחות טיפוליות עם עובדת-סוציאלית. לטענת המבקש, הסיבה לדחיית בקשותיו ליציאה לחופשה נעוצה בכך שהוא איננו מודה בביצוע העבירה. עוד טען בא-כח המבקש בדיון שנערך בפני בית-המשפט הנכבד קמא כי הקושי בהמשך קבלת טיפול נעוץ במגבלות של גורמי הטיפול אצל המשיב 1, אשר אינם ערוכים לטפל באסירים המכחישים את ביצוע העבירות. לטענת המבקש מאז שנת 2008 לא נמצא גורם טיפולי שייענה לבקשתו להשתלב בקבוצה טיפולית.

מנגד טענו המשיבים כי המלצת ועדת אסירי העולם בעניינו של המבקש התבססה על עמדת גורמי הטיפול, אשר הדגישו כי המבקש לא הפיק תועלת מקבוצת הטיפול שבה השתתף, והן על האבחון הפסיכולוגי שנערך לו – אשר אף הוא הצביע על הרעה במודעותו של המבקש למצבי סיכון. כמו-כן ציינו המשיבים כי לאור התעניינותו של המבקש בהשתלבות בקבוצת טיפול – עניין זה ייבחן לקראת פתיחת קבוצת הטיפול הבאה. לאור המלצת הוועדה טענו המשיבים כי החלטת הנציב שלא לאשר את יציאת המבקש לחופשה היתה סבירה ולא קמה עילה להתערב בה.

7.

בתאריך 29.01.2013, לאחר דיון שנערך בפניו, דחה בית המשפט הנכבד קמא את העתירה, בקובעו, בין היתר, כי ההחלטות בעניינו של המבקש נסמכו על הערכות מקצועיות מקיפות ביחס אליו – אשר לא התעלמו מהשתתפותו בקבוצות טיפול שונות ומהתנהגותו החיובית בין כתלי הכלא – אולם מצאו כי התועלת שהפיק המבקש מהטיפולים היא מוגבלת. בנוסף ציין בית המשפט קמא הנכבד כי על פי קביעה מקצועית פרטנית בעניינו של העותר, הכחשת ביצוע העבירה (שהיא לגיטימית מבחינתו) – יש בה כדי לפגום בהליך הטיפולי ביחס אליו – ובהערכה מקצועית זו אין מקום להתערב. לאור המכלול, קבע בית המשפט קמא כי עמדת גורמי הטיפול לפיה במצבו הנוכחי של המבקש – לא ניתן לשלבו בסבב חופשות, הינה עמדה מקצועית סבירה, וגם החלטת הנציב לאמצה – היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.

מכאן הבקשה שלפני.

טענות הצדדים

8.

המבקש חוזר בבקשה שלפני, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה בעתירתו. בנוסף, טוען בא-כח המבקש כי הבקשה מעוררת מספר סוגיות משפטיות בעלות חשיבות כללית, המצדיקות מתן רשות ערעור – ואלו הן:

א)

"...קיומה של זכות הטיעון של אסירים כאשר מתקבלת החלטה שלילית בעניינם, כפי שקרה במקרה זה, שהמבקש אך קיבל תשובות כי אין מאשרים לו חופשה, מבלי שניתן לו נימוק לכך מאת גורם כלשהו מטעם משיב 1, כלומר ללא שקויימה חובת ההנמקה מצד הרשות";

ב)

"האם לאור העובדה כי ישנם אסירים נוספים המכחישים את ביצוע העבירות ובעקבות כך נמנעת מהם האפשרות לטיפול תיקוני הולם כפי שמשיב 1 קבע ולשיטת המשיב זהו אחד התנאים ליציאה לחופשה, האם קיימת בכך אפלייה בין אסירים המודים לבין אלה המכחישים ביצוע עבירותיהם" (הניסוח הוא כזה במקור – ח"מ );

ג)

"האם קיימת לאסירים זכות טיעון בפני רשות מרשויות אכיפת החוק";

ד)

"כיצד ניתן לממש זכות הטיעון בפני רשות מרשויות אכיפת החוק";

9.

בהחלטתי מתאריך 12.02.2013 הוריתי למשיבים למסור את תגובתם לבקשה, וזו הוגשה בתאריך 24.03.2013 (לאחר קבלת אורכה). לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שיסודה בנסיבות הפרטניות של עניינו של המבקש ובהחלטה שלא להתיר לו, בשלב זה, לצאת לחופשות – והיא איננה מעוררת שאלה משפטית מהותית, או נושא בעל חשיבות כללית, המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר. לחילופין טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה גם לגופו של עניין. לטענתם, החלטת הנציב בעניינו של המבקש התבססה על המלצת ועדת אסירי עולם, ועל עמדת גורמי הטיפול המקצועיים, אשר התנגדו ליציאתו לחופשה בשל קושי במתן אמון הנדרש מאסיר היוצא לחופשה לצורך הבטחת שלום הציבור – ועל כל, אין כל עילה להתערב בה. בנוסף טוענים המשיבים כי הכחשת העבירה על-ידי המבקש אינה מונעת ממנו השתלבות בקבוצות טיפוליות וכי התאמתו של המבקש לקבוצה טיפולית תיבחן לקראת פתיחת קבוצה טיפולית חדשה.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות .

11.

כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי, ככלל, רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר – איננה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית מהותית, או מועלה נושא אחר שהוא בעל חשיבות כללית [ראו, בין היתר: רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986). לעמדה מרחיבה יותר – ראו דברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ב- רע"ב 425/09

פריניאן

נ' שירות בתי הסוהר

(11.3.2009), ודברי חברי, השופט א' רובינשטיין , ב- רע"ב 2112/09

עמאראת נ' מדינת ישראל

(24.3.2009)].

הבקשה שלפני אינה מעלה כל סוגיה משפטית או אחרת מסוג זה. לא מצאתי כי אכן עולות מהבקשה אותן "סוגיות משפטיות" הנטענות בה, או שאלה נובעות מההליכים שהתנהלו בעניינו של המבקש. ודוק, אפילו אם אניח כי מתעוררת כאן השאלה המובאת בסעיף קטן (ב) בפיסקה 8 שלעיל – אינני סבור כי הבקשה דנא היא האכסניה המתאימה לדון בה, כפי שאבהיר בהמשך.

12.

הבקשה קשורה בטבורה לנסיבותיו הפרטניות של המבקש ולהחלטה הספציפית שניתנה בגדרה – שלא לאשר למבקש לצאת לחופשה. בקשה זו נבדקה על-ידי הרשות המוסמכת מספר פעמים, וכן נבחנה על-ידי בית המשפט הנכבד קמא – ובכל הפעמים הללו הוחלט שלעת הזו אין מקום לאפשר למבקש לצאת לחופשה.

13.

כפי שנפסק לא אחת בעבר – לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה בעת היותו במאסר. מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר

[ראו סעיף 36 ל פקודת בתי הסוהר

[נוסח חדש], התשל"ב-1971 ; תקנה 19 ל תקנות בתי הסוהר , התשל"ח-1978 ; פקודת החופשות ; כמו כן ראו והשוו: רע"ב 6490/10 לוי נ' מדינת ישראל (6.09.2010) (להלן – עניין לוי )] . בידי שירות בתי הסוהר מצויים הנתונים בדבר התנהגות האסיר בבית הסוהר, המסוכנות הנשקפת ממנו, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ועוד שיקולים ענייניים (עיינו: רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' יצחק ארזי , פ"ד נב(2) 743, 746). בבוא בית-המשפט לבחון את סבירות החלטת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר – אל לו לשופט לשאול עצמו האם היה מחליט החלטה דומה או שונה אילו היה ניצב בנעלי שירות בתי הסוהר, אלא האם הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר שקלו את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזנו ביניהם בצורה ראויה [ראו: עניין לוי בפיסקה 2]. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בעתירה על החלטת שירות בתי הסוהר, שמבוססת על המלצות וחוות דעת של הגורמים המקצועיים-הטיפוליים, לגביה נקבע כי: "הערכה מקצועית לגבי מסוכנות של אסיר, הנשענת על מכלול נתונים, נתונה לגורם המקצועי הממליץ ולרשות המוסמכת המחליטה. אנו לא נתערב בהחלטה כזו אלא אם התרחשה סטייה בולטת מאמות מידה של שיקול דעת סביר" [ רע"ב 4581/04

שרקיה נ' שירות בתי הסוהר (2.9.2004)].

14.

כפי שפורט לעיל, בעניינו של המבקש ניתנו על-ידי נציב שירות בתי הסוהר מספר החלטות, הדוחות את בקשותיו לצאת לחופשה. החלטות אלה התבססו על אבחונים פסיכולוגיים מקיפים (אחד משנת 2009, ואבחון עדכני משנת 2012), ועל הערכות הגורמים המקצועיים, לפיהן אין לשלב את המבקש בסבב חופשות לפני שיפיק תועלת מתהליך טיפולי בנושא אלימות. ההחלטה האחרונה בעניינו של המבקש נסמכה על חוות דעת פסיכולוגית עדכנית, שהונחה בפני ועדת אסירי העולם, הקובעת באופן מפורש כי: "רמת המודעות של המבקש לגבי מצבי סיכון להסתבך שוב ככל הנראה ירדה", וכי טיפול שיגביר את מודעותו "יצטרך להיות תנאי מקדים ליציאתו לחופשות". בנסיבות אלה – המלצת ועדת אסירי עולם והחלטת הנציב בעקבותיה – סבירה בעיני. בצדק קבע, איפוא, בית המשפט המחוזי הנכבד כי אין בנסיבות העניין עילה להתערב בשיקול הדעת של שירות בתי הסוהר ושל הגורמים המקצועיים והטיפוליים הפועלים במסגרתו. כפועל יוצא מכך – אין בנסיבות העניין גם מקום לדון בעניין במסגרת בקשת רשות ערעור (ראו והשוו: החלטת חברי, השופט י' דנציגר ב-רע"ב 949/12 חסאן נ' מדינת ישראל

(4.4.2012) (להלן – עניין חסאן )).

15.

יחד עם זאת אבקש להעיר טרם סיום עוד שתי הערות:

א)

החלטתי זו ניתנת, בין היתר, על-יסוד הצהרת המשיבים לפיה: "הכחשת העבירה על ידי המבקש אינה מונעת ממנו השתלבות בקבוצות טיפוליות... התאמתו לקבוצה תיבחן לקראת פתיחת קבוצה טיפולית חדשה" (סעיף 35 לתגובת המשיבים). חזקה על המשיבים כי יפעלו על-פי הצהרתם זו וייבחנו את שילובו של המבקש בקבוצה טיפולית מתאימה – בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים בעניינו של המבקש. ככל שהמבקש יוכיח בעתיד כי ברצונו להשתלב בקבוצה טיפולית חדשה וכי רצונו זה מסוכל מחמת היעדר מסגרת טיפולית הולמת, יוכל המבקש לפנות בבקשה מתאימה לגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר, ובמידת הצורך אף לעתור לבית המשפט. הוא הדין אף ביחס לטענת המבקש לפיה היעדר מסגרת טיפולית הולמת לאסירים המכחישים את ביצוע העבירה גורם לאפליה בין אסירים כאלה לבין אסירים המודים בביצוע העבירות – ככל שטענה זו תוכח. למען הסר ספק יודגש כי אין לראות בדברי אלה משום הבעת עמדה כלשהי לגופם של דברים (ראו והשוו: עניין חסאן ).

ב)

החלטות בעניין חופשות אסירים ובעניין מסוכנותם הינן, מטבען, החלטות שנבחנות מחדש מעת-לעת בהתאם לנוהלי שירות בתי הסוהר. רשמתי בפני את הודעת המשיבים לפיה לאור הוראת סעיף 9(ד) לפרק ו' של פקודת החופשות – צפוי עניינו של המבקש לעלות לדיון נוסף בפני ועדת אסירי עולם בחודשים הקרובים. יש להניח שעם התקדמותו והשתלבותו של המבקש בתוכניות טיפוליות נוספות, בהתאם לחוות הדעת של הגורמים הטיפוליים, תבחן ועדת אסירי עולם אם השתנו הנסיבות ואם ניתן לאפשר למבקש לצאת לחופשה ראשונה ולהשתלב בסבב חופשות.

16.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית .