רע"ב 2509/14 פלוני נ. שרות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 28693-01-14, השופט א' טל ) מיום 26.2.2014 בגדרה נדחתה עתירת המבקש להוציאו לחופשות.

עיקרי העובדות

2.

המבקש, תושב קולומביה, מרצה עונש מאסר עולם אשר נקצב לתקופה של 30 שנה, החל משנת 1996, בגין עבירות רצח וקשירת קשר לפשע. למבקש משפחה בקולומביה מאשתו הראשונה, והוא נישא בשנית בארץ. ביום 8.12.2010, בעקבות דחיית בקשת המבקש ליציאה לחופשה, קבע בית המשפט המחוזי (עת"א 35941-11-09, השופטת ו' מרוז ) כי יש לאפשר את יציאתו המבקש לחופשה. עם זאת, לאור מידע מודיעיני חדש שהתקבל סמוך לאחר מכן, אשר העלה חשש לאי-חזרתו של המבקש מחופשה ולבריחתו מישראל, הוחלט שלא לאפשר את יציאתו לחופשה והוא הוגדר כאסיר בסכנת בריחה גבוהה (סג"ב). לאחר שנה הוסר סיווגו כסג"ב.

3.

עניין חופשותיו של המבקש נדון שוב ביום 24.11.2013 בוועדת אסירי העולם. לאור המידע שהוצג לפניה, קבעה הוועדה כי הנסיבות אינן מאפשרות להוציא את המבקש לחופשות. נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וקבע כי על אף שהמידע החסוי שהוצג לפני הוועדה בדבר כוונת הבריחה אינו מהזמן האחרון, הוא תקף גם לעת הזו. למידע זה הצטרף מידע עדכני על אודות התנהגותו השלילית של המבקש במהלך מאסרו וכן גם אבחון פסיכולוגי המעלה חשש למסוכנות מצדו של המבקש, חרף שביעות הרצון של גורמי הטיפול משיתוף הפעולה שלו עמם. נגד החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה שלפני.

עיקרי הבקשה והתגובה

4.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את בקשתו לצאת לחופשה. לשיטתו, ההחלטה שלא להוציאו לחופשה אינה סבירה, שכן היא נסמכת על חומר מודיעיני שאינו עדכני. לטענתו, אין חשש לבריחתו מהארץ בשל התמיכה וקשריו בארץ, בהיותו נשוי בשנית בארץ ולאור קשר צמוד עם ילדיה של זוגתו. לשיטתו, ממצאי האבחון הפסיכולוגי מצביעים על העדר מסוכנות מצדו, מאחר וצויין בהם במפורש כי על אף ש" נראה

שהנבדק מסוגל להוציא לפועל אקט של אלימות... לא נראה שכיום קיימת סיבה ל התנהלות מסוג זה, ונראה גם כי הוא מבין היטב את ההשלכות הקשות של מעשים כאלה ". המבקש הוסיף כי התנהגותו בכלא חיובית, והוא עמד על חשיבות הוצאתו לחופשה כדי שזו תעזור בתהליך שיקומו.

5.

המשיב טוען מנגד כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה כאחד. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי המצדיקה מתן רשות ערעור, והיא נוגעת להחלטה פרטנית בעניינו של המבקש. גם לגופה יש לדחות את הבקשה. החלטת המשיב שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה התבססה על מספר אדנים, ביניהם חומר מודיעיני המעיד על התנהגותו הפלילית של המבקש אף בין כותלי בית הכלא, ועל מסוכנותו; מידע מודיעיני המעיד על חשש מבריחה. המבקש הוא אזרח זר, נמצא בקשר עם משפחתו בחוץ-לארץ ונעדר רשת תמיכה בישראל; וחוות דעת של גורמי הטיפול המעידה על מסוכנותו של המבקש שמסוגל להוציא לפועל אקט של אלימות. לפיכך, ההחלטה שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה היא סבירה ומצויה בגדרו של מתחם שיקול הדעת הרחב המסור למשיב בעניין זה.

דיון והכרעה

6.

למקרא טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות על הסף ולגופה. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר הספציפי (ראו:

רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986);

רע"ב 3482/12

אמסלם נ' משטרת ישראל

(18.7.2012)). לא מצאתי כי הבקשה שלפנַי באה בגדר המצבים הללו. טענותיו של המבקש אינן במישור העקרוני, וכל עניינה בהחלטה פרטנית לסרב לבקשתו ליציאה לחופשה לאור נסיבותיו האישיות שלו. דין הבקשה להידחות גם לגופה. לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה. מדובר בפריבילגיה שהענקתה נתונה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר (ראו למשל רע"ב 8315/13

מרוואן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 11 (19.2.2014); רע"ב 6490/10

לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (6.9.2010)). החלטת המשיב מבוססת כאמור על מספר אדנים, שיש בצירופם כדי להצביע על מסוכנות מצדו של המבקש ועל חשש לבריחתו. אציין כי נראה שלא היה בממצאי האבחון הפסיכולוגי לבדם כדי להצדיק את דחיית בקשת המבקש לצאת לחופשה, משום שעולה מהם לכאורה כי לעת הזאת אין נשקפת מן המבקש מסוכנות. עם זאת, ממצאים אלה אינם עומדים לבדם בבסיס החלטתו של המשיב, וצירופם אל מכלול הנסיבות והמידע המודיעיני שהוגש, בייחוד המידע העדכני בדבר התנהגותו השלילית של המבקש בבית הסוהר, כל המכלול הזה מוביל למסקנה כי אין הצדקה להעתר לבקשת המבקש. עיינתי בחומר החסוי שהגיש המשיב, ואשר עמד לפני בית המשפט המחוזי, ונחה דעתי כי החלטת המשיב שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה לעת הזו היא סבירה. אין אפוא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.