רע"ב 7761/11 ויסאם אגברייה נ. שירות בתי הסוהר

לפני בקשה לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בעת"א 26165-06-11 (ניתן ביום 10.10.2011 מפי סגן הנשיא השופט אברהם טל). בהחלטה נדחתה עתירתו של המבקש, שהינו אסיר המוחזק בתנאי הפרדה, להגדלת מכסת כרטיסי הטלכרט אותם רשאי לקבל ממבקריו בבית הסוהר.

רקע עובדתי

1.

המבקש מרצה במתן הכליאה "איילון" עונש מאסר של 12 שנים, אשר הוטל עליו לאחר שהורשע במספר עבירות אלימות ונשק. ערעורים שהגיש המבקש על הרשעתו ועל גזר הדין נדחו. מועד שחרורו של המבקש קבוע ליום 2.5.2019. החל מיום 25.3.2010 מוחזק המבקש באגף ההפרדה, זאת בשל היותו חבר ב"התארגנות עבריינית".

2.

ביום 1.6.2011 פנה המבקש אל המשיב בבקשה להגדיל את מכסת כרטיסי הטלכרט אותם הוא רשאי לקבל בכל ביקור. כמה ימים לאחר מכן, השיבה קצינת האסירים כי בעניין זה פועל המשיב בהתאם לנהלים לפקודות המנחות אותו, בהן נקבע כי כל אסיר רשאי לקבל ממבקריו עד שני כרטיסי טלכרט, בכל ביקור. ביום 16.6.2011 הגיש המבקש את עתירת האסיר מושא הבקשה דנן. עתירתו הופנתה נגד הוראות סעיף 10(ג) לפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.36.00 "קשר טלפוני עם אסיר" שירות בתי הסוהר (להלן: פקודת הנציבות ) הקובעת כי אסירים יוכלו לקבל ממבקריהם כרטיסי טלכרט עד מכסה מקסימאלית של שני כרטיסים לביקור. בנוסף, עתירתו של המבקש הופנתה גם כנגד החלטת המשיב ביחס לבקשתו הפרטנית של המבקש. בין היתר טען המבקש כי המכסה הקבועה בפקודת הנציבות אינה מתאימה לצרכיו כאסיר הפרדה ועל כן הוא נאלץ להשתמש בסכום המוקצב לו לצורך רכישה בקטינת הכלא (להלן: הסכום המוקצב ) כדי לרכוש כרטיסים נוספים.

3.

ביום 30.6.2011 הורשע המבקש בעבירת משמעת זאת לאחר שנתפס מתאם עם אסיר אחר קבלת כרטיס טלכרט. המבקש נידון להזהרה חמורה והושת עליו קנס של מאה ש"ח.

4.

בתשובה לעתירה ציין המשיב כי השיקול העומד בבסיס ההגבלה בה עסקינן הוא הצורך בשמירה על הסדר והביטחון בבית הסוהר. המשיב הסביר כי פעמים רבות משמשים כרטיסי הטלכרט להכוונת פשיעה מבית הסוהר וכי מתבצע בכרטיסים סחר לצרכים שלילים. ההגבלה על הכרטיסים נועדה לצמצם את מספר הכרטיסים שברשות האסירים ולסייע במאבק נגד הכוונת הפשיעה. לטענת המשיב, כחלק משיקולי ביטחון אלו, נעשה צמצום בציוד המוכנס לבית הסוהר באמצעות מבקרים, כך שאת יתרת כרטיסי הטלכרט להם נזקק האסיר, יכול הוא לרכוש בקנטינה. נטען כי מדיניות זו מהווה איזון בין צורכי האסיר לצורכי השמירה על ביטחון בתי הסוהר. עוד הזכיר המשיב בתשובתו את הרשעתו של המבקש בעבירת המשמעת.

5.

בית המשפט המחוזי קיים דיון בעתירתו של המשיב, וביום 10.10.2011 ניתנה החלטתו בה נדחתה העתירה. בית המשפט קבע כי לכאורה נראה שהצדק עם המבקש זאת כיוון שהגדלת משך השיחות המוקצבת לאסירי הפרדה מצדיקה גם את הגדלת מספר כרטיסי הטלכרט שניתן להכניס באמצעות מבקרים. בית המשפט לא ראה את האפשרות לקנות כרטיסי טלכרט בקנטינה כמספקת, מכיוון שהדבר נעשה במסגרת הסכום המוקצב אותו מנצל המבקש לרכישת מוצרים להם הוא נזקק כאסיר הפרדה. בית המשפט הדגיש את מרכזיות השימוש בטלפון לאסיר הפרדה, אשר קשריו עם אסירים אחרים ועם העולם שמחוץ לבית הסוהר מצומצם, ומתמצה בעיקר בשיחות טלפון. בית המשפט קבע כי על המשיב להמשיך במגמה של הגדלת משך שיחות הטלפון המוקצבות לאסירי הפרדה ולאפשר להם לקבל יותר כרטיסי טלכרט ממבקריהם. בית המשפט לא התעלם מצרכי הביטחון המצדיקים פיקוח על מספר כרטיסי הטלכרט המוחזקים על ידי כל אסיר, ובכלל זה אסירי הפרדה, אך קבע כי הדבר יכול להיעשות באמצעים אחרים כגון ביקורת פתע וענישה כלפי מי שמשתמש בכרטיסים לרעה. עם זאת, לא ראה בית המשפט מקום לקבל את עתירתו של המבקש וזאת בשל התנהגותו השלילית בכל הנוגע לכרטיסי טלכרט.

בקשת רשות הערעור

5.

את בקשת הערעור תומך המבקש במספר נימוקים: אסירי הפרדה, כך נטען אינם יכולים לשמור על קשר נאות עם קרוביהם בשל תנאי כליאתם. לדברי המבקש, אסירי הפרדה אינם יכולים לנצל את 90 דקות השיחה המוקצבת להם במכשיר הטלפון, כיוון שכמות כרטיסי הטלכרט אותם הם זכאים לקבל ממבקריהם הינה לכל היותר 4 כרטיסים בני 120 דקות שיחה בכל חודש (שני כרטיסים בכל אחד משני הביקורים החודשיים). באשר לאפשרות לרכוש את הכרטיסים בקנטינת הכלא, טוען המבקש כי התקציב שבידו אינו מספק, שכן בשל תנאי כליאתו הוא נדרש לרכוש בתקציב העומד לרשותו בקנטינה מוצרים בסיסיים, הוצאה שאסירים המוחזקים בתנאי כליאה רגילים, אינם נדרשים לה. לפיכך טוען המבקש כי הגבלת כמות כרטיסי הטלכרט בהם יוכל אסיר להחזיק אינה מידתית ואף סומך טענתו זו בקביעותיו של בית המשפט קמא בעניין הקצבת כרטיסי הטלכרט. במישור הפרטני טוען המבקש כי בשל העובדה שבית המשפט נטה לקבל את עתירתו במישור העקרוני, החלטתו לדחותה אך בשל הרשעתו בדין משמעתי, אינה מידתית ואינה סבירה.

7.

בתגובתו לעתירה טוען המשיב כי דינה של בקשת המבקש להידחות על הסף כיוון שאינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי. גם בחינת הבקשה לגופה תוביל למסקנה כי דינה להידחות. המשיב מבקש לעדכן את בית המשפט בדבר העלאת הסכום המרבי לרכישה בקנטינה במאה שקלים. לדעת המשיב יהיה בשינוי זה כדי לאפשר לאסירי הפרדה לממש את מכסת דקות השיחה היומיות המוקצבות להם. כן דווח על שינוי עתידי בזהות חברת התקשורת המפעילה את הטלפונים הציבוריים בבית הסוהר- שינוי אשר עתיד להוזיל את תעריפי השיחות של אסירי בתי הסוהר. המשיב מוסיף וטוען כי אם יתברר כי אין די בשינויים אלו כדי לאפשר לאסירי הפרדה לממש את מכסת הזמן המוקצבת להם עבור שיחות טלפון, ישוב וישקול את עמדתו בעניין.

דיון והכרעה

8.

עיינתי בבקשה ובתגובה לה ולא מצאתי כי הבקשה מעלה טעמים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. המקרה שלפנינו אינו מסוג המקרים בהם עולה שאלה משפטית או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית. גם לפי גישה הנוקטת מבחן רחב יותר לגבי בעתירות אסיר לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1971, לא תשתנה מסקנה זו [ראו והשוו: רע"ב 6490/10 לוי נ' שירות בתי הסוהר , סעיף 4 להחלטתו של השופט פוגלמן (טרם פורסם, 6.9.2010)]. בבית משפט זה כבר נדונה שאלת מעמדה של זכותו של האסיר לשוחח בטלפון עם העולם שמחוץ לבית הסוהר (ראו למשל: עע"א 1076/95 מדינת ישראל נ' קונטאר , פ"ד נ(4) 492 (1996)). מדיניות שירות בתי הסוהר בנוגע לחלוקת כרטיסי טלכרט כבר אושרה בפסיקתו של בית משפט זה (לעניין זה ראו והשוו רע"ב 1332/98 מדינת ישראל נ' שקולניק (לא פורסם, 12.7.1998)). אומנם, המבקש טוען כי בעתירתו עלתה שאלה משפטית ייחודית הנוגעת לכלל אסירי ההפרדה, אך נראה כי לא כך הם פני הדברים. עתירתו של המבקש נדחתה בבית המשפט המחוזי על סמך נסיבותיו הפרטניות והייחודיות, ובכללן הרשעתו בעבירת המשמעת, כך שהשאלה שהעלה בפנינו המבקש נוגעת אפוא לשאלת יישומה של זכות זו ביחס לנסיבותיו הוא.

9.

טענתו של המבקש לגבי ההוצאות הנוספות הקיימות לאסירי הפרדה המחייבות אותם להשתמש במלוא כספי הקצבה החודשית המוקצבת להם לקנטינה, נטענה בעלמא. לא ניתן כל הסבר המבאר מהם אותם המוצרים להם נדרשים אסירי ההפרדה, מהי עלותם, והאם רכישתם מהקטינה הינה אכן הדרך היחידה לקבלם. אשר על כן, לא ניתן לומר כי אכן מצבם של כלל אסירי ההפרדה גרוע לעניין זה משל אסירים המוחזקים בתנאים רגילים. טענותיו של המבקש מתבססות על נתונים חלקיים ובלתי מבוססים אשר אינם יכולים להוות תשתית למתן רשות ערעור.

10.

עוד יש לציין כי לטענת המשיב, החלופות הקיימות כיום בבתי הסוהר להשגת כרטיסי טלכרט, מציעות פתרונות הולמים לאסירי הפרדה המבקשים לנצל את מלא הזמן המוקצב להם לשיחות טלפוניות. המשיב הביע נכונות לשקול מחדש את עמדתו אם יתברר בעתיד כי אין ביכולתם של אסירים לממש את מלוא מכסת הזמן המוקצב להם לשיחות טלפון. לעומת זאת, המבקש לא הוכיח בצורה המניחה את הדעת כי אכן אין ביכולתו לנצל את הזמן המוקצב לו לשיחות טלפוניות באמצעים העומדים לרשותו כיום וזאת במיוחד נוכח האמור בתגובתה של המדינה, המדווחת על הגדלת הסכום המוקצב לכלל האסירים ובכלל זה לאסירי ההפרדה. אם אכן סבור המבקש כי גם בנסיבות החדשות שנוצרו הוא עדיין אינו יכול לשוחח די הצורך בטלפון, יתכבד ויגיש בקשה חדשה ומפורטת למשיב, אשר חזקה עליו כי ייתן לבקשתו זו את המשקל הראוי לה. מכל מקום שערי בית המשפט פתוחים בפני המבקש, אך יש צורך להעמיד תשתית הולמת.

11.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.