רע"ב 7388/10 עלי אבו עייש נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' מרוז ) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 32605-05-10 מיום 21.9.2010, במסגרתה דחה את בקשתו של המבקש להורות למשיב להוציאו לחופשה מיוחדת בליווי אבטחה על מנת שיוכל לבקר את אביו.

רקע עובדתי וההליכים לפני בית המשפט המחוזי

1.

כפי שעולה מתגובת המשיב, המבקש מרצה עונש מאסר של 15 שנים ושבעה חודשים בגין הריגה וזאת החל מיום 27.8.2006. עוד עולה מתגובת המשיב כי המבקש מוגדר כאסיר אלמ"ב אשר יציאתו לחופשה מותנית בקבלת המלצה של הוועדה המחוזית למניעת אלימות במשפחה. בקשתו של המבקש מחודש אפריל 2010 לצאת לחופשה נדחתה על סמך המלצתה השלילית של הוועדה המחוזית אשר התכנסה לדון בעניינו בחודש פברואר 2010. משכך, פנה המבקש לרשויות שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) על מנת שיאשרו לו חופשה מיוחדת בליווי אבטחה כדי שיוכל לבקר את אביו החולה אשר לטענתו אינו יכול להגיע לבית הסוהר לבקרו בשל מצבו הרפואי.

2.

כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים ומתגובת המשיב, בקשתו של המבקש לחופשה מיוחדת בליווי אבטחה נשללה על ידי רשויות שב"ס מהטעם שהמבקש אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.01 בעניין "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר" (להלן: הפקודה ) הקובעת במסגרת אחת מהחלופות של סעיף 4 בה כי חופשה מיוחדת בליווי אבטחה תתאפשר כאשר מדובר ב"ביקור קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחלה במחלה אנושה או שנפגע פציעה אנושה, או שהינו חולה במחלה קשה וממושכת". בפני בית המשפט לעניינים מנהליים הסביר המשיב כי מצבו הרפואי של אבי המבקש אינו מקיים את הפרמטרים שנקבעו בפקודה היות שמהתיעוד הרפואי שצורף כתמיכה לבקשתו של המבקש עולה שעל אף תחלואיו של האב, שלקה בחודש יוני 2009 באירוע מוחי, הרי שהאב נמצא בהכרה. כן הוסיף המשיב כי מבירור שערך שב"ס נצפה אבי המבקש מהלך על רגליו לאחר שלקה בשבץ. המשיב הסביר כי מכיוון שמצבו הרפואי של האב אינו עולה כדי פציעה אנושה או מחלה קשה וממושכת אין הדבר מצדיק הוצאה לחופשה בליווי אבטחה. עוד הוסיף המשיב כי אביו של המבקש לא ביקר אותו בבית הסוהר אף במהלך השנתיים שקדמו לאירוע המוחי . בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את בקשתו של המבקש מהנימוקים שפורטו על ידי המשיב.

כנגד החלטה זו של בית המשפט לעניינים מנהליים מכוונת הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה ועיקרי התגובה לה

3.

המבקש, שאינו מיוצג, מדגיש את מצבו הרפואי של אביו תוך שהוא מעלה את החשש כי בשל מצב רפואי זה הוא לא יזכה לראותו אם לא תתאפשר לו חופשה מיוחדת בליווי אבטחה. המבקש מדגיש כי התנהגותו כין כתלי בית הסוהר טובה.

4.

עיקרי תגובתו של המשיב צויינו לעיל. המשיב שב ומדגיש כי המבקש אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפקודה לאור הטעמים שפורטו לעיל, ומשכך אין מקום להתערב בהחלטתו של השב"ס שהינה החלטה סבירה, שכן אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על כל נספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)]. הלכה זו תקפה אף לעניין החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירות אסיר

הנוגעות להחלטות שב"ס בכל הקשור ליישומה של פקודת הנציבות 04.10.01 העוסקת בהוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר [ראו למשל: החלטתה של השופטת

א' פרוקצ'יה

ברע"ב 844/07

רביזדה נ' שירות בתי הסוהר

(לא פורסם, 29.1.2007) (להלן: עניין רביזדה ), סעיף 6]. הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית וכל כולה מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. חופשה בליווי אבטחה מוסדרת בפקודה כאמור. כבר נקבע בעניין

רביזדה , כי יישומה של הפקודה על מקרה קונקרטי של אסיר או פרשנותה בנסיבות העניין הספציפי, בדרך כלל, אינה יכול לשמש עילה למתן רשות ערעור בענייני אסירים

( שם , סעיף 6).

6.

אכן, כפי שציינתי ברע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.10.2010), יש הסוברים כי ראוי להעמיד מבחנים מרחיבים יותר למתן רשות ערעור בעניינם של אסירים כגון כאשר מדובר "בעניינים אנושיים" (ראו: רע"ב 6687/09 אביטל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 24.8.2009), פסקה י"א להחלטתו של השופט א' רובינשטיין ). איני סבור כי עניינו של המבקש מצדיק מתן רשות ערעור בנסיבות העניין גם לא לפי גישה זו [ראו: החלטתו של השופט ע' פוגלמן ברע"ב 6490/10 לוי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 6.9.2010) (להלן: עניין לוי ), סעיף 4]. כפי שנקבע בעניין לוי לאסירים שאינם זכאים לחופשות מוסדרת אפשרות יציאה בליווי אבטחה במסגרת הפקודה כאמור ( שם , סעיף 4). כפי שהדגישה השופטת פרוקצ'יה בעניין רביזדה הפקודה משקפת איזון בין ציפייתו של האסיר לראות את בני משפחתו בנסיבות מסוימות המנויות בה לבין שיקולים של בטחון הציבור, ביטחון האסיר עצמו וכן היבטים מערכתיים הקשורים בהיקף המשאבים וביכולת ההיערכות של רשויות שב"ס. לכן, צפייתו של האסיר כפופה למגוון שיקולים מערכתיים ( שם , סעיף 7). ברי, כי אם יציאתו של אסיר לחופשה הינה זכות יתר ולא זכות מוקנית הרי שעל אחת כמה וכמה שיציאה בליווי אינה נתונה לאסיר בכל מקרה ומקרה וציפייתו של האסיר הינה רק אחד מבין מגוון של שיקולים אחרים הצריכים לעניין כמו למשל האינטרס הציבורי הרחב (ראו והשוו: החלטתו של השופט פוגלמן בעניין לוי , סעיף 4).

7 .

הנה כי כן, בפסיקתו של בית משפט זה הוכרה הלגיטימיות בהגבלת ציפייתו של האסיר לצאת לחופשה בליווי אבטחה על פי הפרמטרים המעוגנים בפקודה. יישומה של הפקודה במקרה הקונקרטי של כל אסיר ואסיר מסורה לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר (עניין לוי , סעיף 5). בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת אלא יבחן האם רשות ציבורית סבירה יכולה הייתה להגיע להחלטה אליה הגיעה (ראו למשל: החלטתו של השופט ח' מלצר ברע"ב 6383/09 אבו גידאן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 4.5.2010), סעיף 7 והאסמכתאות הנזכרות שם]. ברוח זו פעל בית המשפט לעניינים מנהליים אשר בחן את התיעוד הרפואי בעניין אביו של המבקש ובעקבות זאת הגיע למסקנה כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בנסיבות העניין. משנמצא כי החלטת השב"ס סבירה ברי כי לא היה מקום להתערב בשיקול דעתו. משכך, לא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים אשר פעל בהתאם להלכה המנחה.

8.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות .