פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
589/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
חטיב נאיל
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר
2. משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) מיום 17.1.2013 בתיק עת"א 36883-10-12
בשם המבקש:
עו"ד סלאח שריף
בשם המשיב:
עו"ד יונתן ציון מוזס
החלטה
המבקש נושא בעונש מאסר של 33 שנים בגין הרשעתו בעבירת רצח. ביום 24.9.2012 החליטה ועדת העברות מחוזית להעביר את המבקש מבית הסוהר השיקומי "חרמון" לבית הסוהר "שיטה", על רקע מידע מודיעיני בעניינו, שלפיו יש סיכון בהמשך שהייתו בבית הסוהר "חרמון".
1.
בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי ) דחה את עתירת המבקש שכוונה להחלטה זו, לאחר שעיין במידע המודיעיני שהוצג לו על-ידי המשיבים. נמצא כי יש ביסוס לקביעת המשיב שלפיה המבקש התנהג באופן שלילי עד כדי פלילי בין כתלי בית הסוהר חרמון, שהוא מתקן שיקומי, ולכן ההחלטה להעבירו למתקן כליאה אחר היא סבירה. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, ביקש המבקש לדון גם בהחלטה חדשה של המשיב מיום 30.10.2012 שהתבססה אף היא על המידע המודיעיני הנזכר, שעניינה שינוי סיווגו לעניין חופשות. בית המשפט המחוזי לא דן בנושא, אך ציין כי לקביעותיו בנוגע למידע המודיעיני ישנה השלכה גם לשאלת החופשות.
2.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש חולק על מהימנות המידע המודיעיני שעליו ביסס בית המשפט המחוזי את החלטתו, וטוען כי לא הייתה עילה לשינוי סיווגו לעניין חופשה או להעברתו ממחלקת השיקום בבית הסוהר "חרמון".
המבקש מדגיש כי הוא זקוק להמשך השיקום בבית הסוהר "חרמון" וליציאות לחופשה לצורך שיקומו. המשיב סבור כי אין עילה למתן רשות ערעור נוכח אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין עתירות אסיר. עוד נטען כי ההחלטה להעביר את המשיב מבית הסוהר "חרמון" לבית הסוהר "שיטה" מצויה בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, וכי לא נפל פגם בהחלטה בעניינו של המבקש, שהתבססה על רקע מידע מודיעיני שלילי בעניינו. אשר לעניין שינוי הסיווג לעניין חופשות, נטען כי נושא זה לא עמד לדיון בבית המשפט המחוזי, ולכן ממילא אין להידרש אליו בשלב הדיוני הנוכחי.
3.
דין הבקשה להידחות. בפסיקה נקבע כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן במקרים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 1179/12 עיד נ' שרות בתי הסוהר (9.2.2012)). הבקשה שלפניי – אשר נסבה על שאלת העברתו של המבקש מבית סוהר אחד למשנהו אינה מעלה כל שאלה מעין זו (השוו: רע"ב 829/11 סאלם נ' שירות בתי הסוהר (13.3.2011)). גם אם אניח כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)), לא מצאתי כי הונחה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.
4.
ההחלטה שכלפיה כוונה העתירה עניינה העברת אסיר מבית סוהר אחד למשנהו. לא אחת נקבע שהחלטות מסוג זה הן בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, וכנגזרת – היקף ההתערבות השיפוטית בהן הוא מצומצם (רע"ב 907/07 חביש נ' מדינת ישראל (16.4.2007); רע"ב 8126/11
מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (1.2.2012). החלטת המשיב בעניינו של המבקש התבססה על מידע מודיעיני שממנו נלמדת התנהלות בעייתית, בין היתר – תוך ניצול הטבות שניתנו לו במסגרת השיקומית של בית הסוהר "חרמון", וכן מידע הנוגע למסוכנות הנשקפת ממנו. לאחר שעיינתי בחומר החסוי שהוגש לבית המשפט קמא, לא מצאתי להתערב בקביעתו כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב. אשר לטענות המבקש בנוגע לשינוי הסיווג לעניין חופשות – שאלה זו לא עמדה להכרעתו של בית המשפט קמא במסגרת עתירת האסיר שהוגשה, וממילא אין מקום לדון בה לראשונה בשלב דיוני זה.
הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום, כ"ב בניסן התשע"ג (2.4.2013).
ש ו פ ט