רע"ב 4341/09 מוחמד קמהוז נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ד' צרפתי) מיום 28.4.2009 בעע"א 275/09.

1.

בשנת 2003 נעצר המבקש בחשד לביצוע עבירות סמים והוגש נגדו כתב אישום. בנובמבר 2003 שוחרר המבקש למעצר בית. במהלך חודש מאי 2006 ברח המבקש ממעצר הבית לחלקו הצפוני של הכפר רג'ר בגבול לבנון, וההליכים נגדו הותלו הואיל ולא ניתן היה להביאו למשפטו. רק בחלוף שנה, כאשר חלקו הצפוני של הכפר היה נגיש לכוחות ישראליים בעקבות מלחמת לבנון השנייה, נתפס המבקש, הושב למעצר וחודשו ההליכים נגדו. ביום 6.5.2007 הורשע המבקש על פי הודאתו בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לפשע והפרת הוראה חוקית, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל, שסיומן בחודש מאי 2011.

2.

לאחר מאסרו סווג המבקש בקטגוריה ב/1 בכל הנוגע ליציאה לחופשות. יוער כי מתגובת המשיבים עולה כי רק לאחרונה, ביום 8.6.2009, שונה סיווג המבקש לקטגוריה א' וכי מלכתחילה סווג בקטגוריה ב/1 משום שבעת הסיווג לא היו לפני משטרת ישראל כל הנתונים הרלוונטיים, ובעיקר עובדת בריחתו של המבקש ממעצר הבית בו הוא היה נתון.

3.

בקשת המבקש לצאת לחופשה נדחתה. שתי עתירות שהגיש המבקש על החלטה זו נדחו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (עע"א 81/08, עע"א 820/08), תוך שנקבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבים שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות.

4.

באפריל 2009 שב המבקש ועתר לבית המשפט לעניינים מנהליים על מניעת יציאתו לחופשה. ביום 28.4.2009 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה, תוך שקבע כי אין מקום לקבוע כי החלטת המשיבים אינה סבירה באופן המצדיק התערבות בה. לדברי בית המשפט לעניינים מנהליים, החשש לבריחה בעניינו של המבקש הוא מוחשי ולעת הזו לא נשתנו הנסיבות באופן המצדיק שינוי בעמדת המשיבים. המבקש הוכיח במעשיו כי הוא אינו ראוי לאמון ובפועל מימש את החששות בענייננו. פרק הזמן שחלף על רקע יתרת המאסר הארוכה עדיין, אין בו לשנות מהאיזון האמור. גם בהנחה שלפיה הגבול אינו פרוץ באזור כפר רג'ר, אין כדי לשנות מהותית לענייננו, בפרט על רקע בקיאותו של המבקש בכל הקשור לדרכי המעבר השונות ללבנון כמו גם זיקתו המוכחת ללבנון. גם בשילובו של המבקש בהליכי שיקום אין כדי לשנות מהותית לענייננו ובפרט לאור אופי ועוצמת החששות בעניינו, אשר לא ניתן לאיינם באיזון הראוי, גם על דרך של תנאים מגבילים והרחקה מאזור הצפון.

5.

לטענת המבקש, הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, והיא היקף האיסור לשבץ אסיר בסבב חופשות על רקע אירוע בריחה "מהעבר הרחוק" ובהעדר מידע שלילי כלשהו אודות האסיר. המבקש טוען כי מאז מאסרו התנהגותו חיובית וללא דופי, הוא שינה מהותית את אורח חייו ואין אודותיו כל מידע שלילי. לדבריו, החשש להימלטותו שואף לאפס, נוכח התנהגותו ויתרת תקופת מאסרו. המבקש טוען כי המשיבים לא בחנו באופן ענייני את שיבוצו בסבב חופשות והסתמכו רק על אירוע בריחה מלפני כשלוש שנים, שארע בטרם נגזר דינו של המבקש. לטענת המבקש, חלוף הזמן משנה את נקודת האיזון בעניין שילובו בסבב חופשות. עוד טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים שגויה ואינה מתייחסת לנסיבותיו האישיות.

6.

המשיבים סבורים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, היות שהיא אינה מעוררת כל בעיה משפטית חשובה או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. מדובר בבקשתו הפרטנית של המבקש לצאת לחופשות ובהחלטות שירות בתי הסוהר ובית המשפט קמא, שנסמכו על עובדת בריחתו של המבקש ועל החשש כי ינצל את חופשותיו להימלטות נוספת. במסגרת נסיבות ספציפיות אלה נשקלו גם חומרת העבירות שביצע המבקש ויתרת מאסרו הארוכה.

לגופו של עניין טוענים המשיבים כי ההחלטה שלא להתיר את יציאת המבקש לחופשות היא החלטה סבירה שניתנה כדין ואינה מקימה עילה להתערבות בית המשפט בה. ההחלטה לא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשות התבססה בעיקר על בריחתו הקודמת של המבקש וכן על חומרת עבירותיו ויתרת המאסר הארוכה שנותרה לו, שמבססות את החשש כי אם ייצא המבקש לחופשה, לא ישוב ממנה. כפי שסבר בית המשפט קמא ובקיאותו של המבקש בכל הקשור לדרכי המעבר השונות ללבנון אף היא מבססת את החשש המוחשי כי המבקש לא ישוב מחופשה, אם תינתן לו. נכון לעת הזו, סבורים המשיבים כי לא נשתנו הנסיבות במידה המצדיקה את אישור החופשה.

המשיבים מוסיפים כי כיום מסווג המבקש בקטגוריה א' לעניין חופשותיו, כאשר משמעות הדבר היא כי לא יוכל לצאת לחופשות באופן קטגורי. המשיבים מדגישים כי אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה, אלא מדובר בפריבילגיה הניתנת לאסיר שהפעלתה מותנית בשיקול דעת הרשות המוסמכת העורכת איזון ראוי בין חשיבותו של ערך החופש לאסיר לבין אינטרס הציבור הכללי וההגנה מפני חשש להימלטותו של אסיר בעת החופשה. החלטת שירות בתי הסוהר התקבלה לאחר שבוצע האיזון הראוי בין השיקולים השונים. גם בית המשפט קמא בחן את עניינו של המבקש ואת השיקולים הרלוונטיים ומצא כי עמדת המשיבים היא סבירה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה סבורני כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות עקרונית כללית [רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)]. יוער, כי לאחרונה הובעה הדעה (שנותרה בצריך עיון) כי כאשר מדובר בעתירת אסיר התוקפת החלטה של הנציב או של גורם אחר במסגרת שירות בתי הסוהר, להבדיל מעתירה המתייחסת להחלטה של ועדת השחרורים, הרי במסגרת בקשת רשות הערעור יש להפעיל מבחן מרחיב יותר [ראו דברי כבוד השופט א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.2009)]. המבקש ניסה לעטות את בקשתו בכסות "עקרונית" כאשר טען כי הבקשה מעלה שאלה כללית בדבר היקף האיסור לשבץ אסיר בסבב חופשות על רקע אירוע בריחה בעבר. יחד עם זאת, עיון בבקשה מגלה כי למעשה כל עניינה של הבקשה ברצונו של המבקש לצאת לחופשות. בקשתו זו נבחנה על ידי הרשות המוסמכת (מספר פעמים) וכן נבחנה על ידי בית המשפט קמא והוחלט שאין מקום לאפשר למבקש לצאת לחופשות. אין מדובר בשאלה משפטית עקרונית אלא בבחינה פרטנית של עניינו של המבקש ועל כן דין הבקשה להידחות.

8.

גם לגופו של עניין, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. כידוע, מתן חופשה לאסיר היא פריבילגיה ולא זכות קנויה. על הרשות המוסמכת הבוחנת את אפשרות הוצאתו לחופשה של אסיר לאזן בין חשיבות החופשה לאסיר לבין אינטרס הציבור הכללי, הכולל בתוכו את חובת השמירה על ביטחון הציבור מפני מסוכנותו של האסיר וכן הגנה מפני חשש להימלטות האסיר בעת חופשתו [ראו: רע"ב 2866/09 סוויסה נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 5.5.2009)]. כל עוד שקלה הרשות המוסמכת את כל השיקולים הרלוונטיים ואיזנה ביניהם בצורה ראויה, לא יתערב בית המשפט בהחלטתה ולא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה.

9.

בעת שקילת בקשתו של המבקש וכן בעת הדיון בעתירה בבית המשפט קמא, היה המבקש מסווג בקטגוריה ב/1 לפי פקודת הנציבות בעניין חופשות אסירים שמספרה 04.40.00. יציאה של אסיר המסווג בקטגוריה זו לחופשה מותנית באישור אמ"ן/ קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים (סעיף 7 בפרק ב' לפקודה האמורה). החלטת המשיבים שלא לאשר יציאת המבקש לחופשות מבוססת על חומרת העבירות שבהן הורשע (הכוללות עבירות סמים) וכן על החשש להימלטותו בעת חופשתו, חשש המבוסס היטב בהתחשב בבריחתו של המבקש מחוץ לגבולות ישראל בעבר, בעת ששהה במעצר בית. שקילת שיקולים אלו, למול נקודת המוצא שהינה כי יציאת אסיר לחופשה היא בגדר פריבילגיה, מביאה למסקנה כי ההחלטה לא לאשר למבקש לצאת לחופשות נמצאת במתחם הסבירות ומשכך אין מקום להתערב בה.

כפי שצויין לעיל, לאחר הגשת הבקשה שלפניי שונה סיווגו של המבקש לקטגוריה א', דהיינו קטגוריה שבה לא תינתן לאסיר חופשה אלא באישור בכתב מאת הנציב. בנסיבות אלה דומה כי האמור לעיל הוא ממילא בבחינת למעלה מן הנדרש.

10.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.