רע"ב 4996/16 מיכאל קליאמנקו נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגנית הנשיא ו' מרוז ) מיום 7.6.2016 בעת"א 37861-12-14 ועת"א 61517-09-14 , בגדרו נדחו עתירות המערער ואסיר נוסף להכנסת מכשיר סוני פלייסטיישן 2 "מעוקר" לאגף הרגיל בבית הכלא.

רקע

2.המבקש מרצה עונש מאסר בן 5 שנים ו-9 חודשים החל מיום 1.10.2013. ביום 2.10.2014 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי ובה טען כי שירות בתי הסוהר (להלן: "שב"ס" ) ממאן לאפשר לו להכניס מכשיר מסוג "סוני פלייסטיישן" דור 2 (להלן: "המכשיר" ) אל תוככי הכלא, וכי אין לכך הצדקה מאחר וניתן לעקר את המכשיר באופן כזה שהאסירים יוכלו להנות ממשחקים, תוך שתישלל מהמכשיר יכולת להתחבר לרשת האינטרנט, וזאת באמצעות אטימה פיזית של כניסות ה- USB (אפיק טורי אוניברסאלי) במכשיר.

3.הדיונים בעתירה נדחו מפעם לפעם, על מנת לאפשר הצגת חוות דעת מקצועיות מטעם הצדדים ביחס ליכולות המכשיר ואפשרות העיקור שלו. המשיבה הגישה התייחסות מטעם ראש מנהל הטכנולוגיות בשב"ס, לפיה לא ניתן המכשיר לנטרול על-ידי גורם שב"ס באופן מוחלט, וכי כל פעולת נטרול ניתנת לפתיחה על-ידי משתמש פשוט או בעל ידע מינימאלי. כמו כן נטען כי לא ניתן לנטרל את כניסות ה- USB ללא נזק ללוח אם, וכי מאחר וקיימת על גבי לוח האם במכשיר יחידת זכרון, הרי שניתן לצרוב לתוכו כל מידע שחפצים להכניס לאסיר לעיונו ולשימושו. מנגד, המבקש תמך עתירתו בחוות דעת מומחה אשר הכחישה את העמדה המקצועית של שב"ס, ותמציתה היא כי ניתן לאטום את יציאות ה- USB ולנטרל על-ידי כך את האפשרות לגלישה באינטרנט, וכי לא ניתן לעקוף אטימה זו באמצעים לא מקצועיים. עוד נקבע כי אין יחידת זיכרון פנימי במכשיר ולפיכך לא ניתן להשתמש בו להעברת מידע כלשהו. המבקש הוסיף וצרף אישור מאת מעבדה חיצונית, לפיה המכשיר ממשיך לעבוד גם לאחר אטימה של כניסות ה- USB . לטענתו, בכך הוכח כי לא ניתן לעשות במכשיר שימוש בעייתי כלשהו.

4.בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 7.6.2016, הפנה המבקש לכך שמכשיר דומה ומעוקר מוכנס זה מכבר לאגפי הפרדה, וכי הדבר מאושר על-ידי שב"ס. כמו כן טען המבקש כי גם באגפים רגילים מוכנס מכשיר DVD , אשר הוא מוגן מהתעסקות של אסירים באמצעים פיזיים וטכנולוגיים, וכי אין כל מניעה לעשות כן גם ביחס למכשיר דנן. המבקש גם סבר כי המכשיר האמור עשוי לסייע להקלת האווירה ולהורדת האלימות בין כתלי בית הסוהר. מנגד טענה המשיבה, כי אישור המעבדה שהוגש איננו מדויק וכי ניתן להשתמש במתאמים מיוחדים על מנת לעקוף את החסימה ובכדי להתחבר לאינטרנט. עוד הטעימה המשיבה כי באופן כללי עורך השב"ס בשאלות כגון דא מאזן עלות מול תועלת, ומשקלל את המענה לצרכי האסירים מול הסיכון הגלום באמצעי ההקלה המבוקש. בענייננו נטען כי היה מקום לאפשר שימוש במכשיר באגפי הפרדה, בהם מצויים האסירים בגפם במרבית הזמן, ובמקום בו ניתן לפקח על הנעשה באופן צמוד יותר. זאת, לעומת יכולת הפיקוח המוגבלת בהרבה באגפים הרגילים, מול הסיכון כי המכשיר ישמש לתקשורת שוטפת. עוד נטען, בהתבסס על ניסיון ביחס למכשירי טלויזיה, כי הכנסת מכשיר זה עלולה גם לתרום לויכוחים ולאלימות בין האסירים. המשיבה הדגישה, כי בית המשפט איננו בא בנעלי הרשות המנהלית, אלא רק בוחן את סבירות העמדה שננקטה על-ידיה.

5.עוד באותו יום דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי עיון בחוות הדעת השונות מלמד על העדר תשובה ברורה והחלטית באשר לעצם האפשרות לחבר מחדש את כניסות ה- USB לאחר שנאטמו, גם אם מדובר באפשרות רחוקה. עוד ציין בית המשפט, בהתאם לעמדת שב"ס, כי מקרב מאות אסירים, יתכן ויהיו כאלו בעלי המיומנות הדרושה לבצע את הדבר. בנסיבות אלו, כך נקבע, יש לקבל את עמדת השב"ס לפיה הכנסת טכנולוגיה מתקדמת לתוככי בית הסוהר כרוכה בפיקוח צמוד, אשר איננו אפשרי באגף שבו שוכנים אסירים רבים. לאור האמור קבע בית המשפט כי לא שוכנע שהכנסת המכשיר המעוקר יכולה לבטל לחלוטין את הסכנה שממנה חושש שב"ס, ודי בכך על מנת לדחות את העתירה. בהקשר זה הפנה בית המשפט גם לאמור ברע"א 8100/11 ביטון נ' שירות בתי הסוהר

(20.3.2012) (להלן: "עניין ביטון "), בו נדונה שאלה דומה, ביחס למכשיר פלייסטיישן דור 3, ולמה שנאמר שם על דבר הקושי הכרוך בעצם פעולת עיקור המכשיר על-ידי הגורם המתאים בשב"ס, כשיקול רלבנטי לעצם ההחלטה האם לאפשר את הכנסתו לכלא.

עיקרי הבקשה

6.מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מבוסס על טעות עובדתית וטכנית כאחת, המצדיקה את התערבות בית משפט זה. לטענתו, חוות הדעת שהוגשו מטעמו הוכיחו באופן ברור כי ניתן לאיין לחלוטין את חשש המשיבה ביחס ליכולת הגלישה באינטרנט. מעבר לעצם עיקור המכשיר באמצעות אטימה פיזית של פתחי ה- USB טוען המבקש כי לא ניתן להתחבר לאינטרנט אלא באמצעות חיבור רשת פיזי, שכמובן איננו קיים באגפי האסירים. לטענת המבקש, המכשיר כלל איננו תומך בגלישה ברשת אלחוטית, בכל אמצעי שהוא, והמבקש סבור כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט על מנת לאמת טענה זו. המבקש שב וטוען כי המכשיר נועד לבידור ושעשוע, וכי קיימת לו תועלת רבה בהפחתת הלחצים הנפשיים והשמירה על אווירה נינוחה באגף, בדומה למכשירי טלויזיה ו- DVD . כמו כן טוען המבקש, כי אין להקיש מהאמור בעניין ביטון

לעניין דנן, שכן המכשיר דהתם הוא מכשיר מודרני הרבה יותר ובעל יכולות גבוהות לאין ערוך מהמכשיר דהכא, לרבות לעניין גלישה באינטרנט.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות וזאת גם מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבה.

8.הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש או המצביעה על נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות מתן רשות ערעור על החלטה בעניין עתירת אסיר (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.8.1986); רע"ב 3103/15 נדאל נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 וההפניות שם (8.6.2015); רע"ב 4643/14 כהן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 19 (4.12.2014); רע"ב 571/15 לוי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 15 (2.4.2015); רע"ב 8040/12 אבו סיף נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 11 וההפניות שם (26.12.2012); רע"ב 1375/12 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (19.8.2012)). על אחת כמה וכמה, מקום בו מדובר, כבענייננו, בהחלטה המבוססת רובה ככולה על ממצאים עובדתיים אשר בהם ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב.

9.גם לגופו של עניין איני סבור כי נפל פגם בפסק הדין מושא הבקשה. תמציתו של פסק הדין בבחינת הסבירות שבהחלטת הרשות המנהלית בבחנה את התועלת שבהכנסת המכשיר אל מול הסיכונים אותם הוא מציב. בהתחשב בנתונים העובדתיים שהונחו לפניו, לא מצא בית המשפט המחוזי כי החלטת שב"ס חרגה ממתחם הסבירות ולא מצא מקום להתערב בה. המבקש טוען כהנה וכהנה בדבר הנתונים העובדתיים ואת אשר ניתן להסיק מחוות הדעת שהגיש, ואולם אינני סבור כי ניתן ללמוד מהן את אשר הוא טוען. בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי גם לאחר קריאת חוות הדעת לא ניתן להגיע למסקנה ברורה עד כמה רחוקה האפשרות להתגבר על עיקור המכשיר. אדרבה, גם בחוות הדעת מטעם המבקש נכתב כי: "ניתן להחזיר את יציאת ה- USB אך ורק באמצעות מומחה לכך במעבדה באמצעות כלים מיוחדים מאחר וחיבור ה- USB

ללוח האם הוא עדין וכל נגיעה בו שאינה מקצועית עלולה לגרום לו לנזק בלתי הפיך" . משמע, האפשרות להחזרת המכשיר לקדמותו קיימת גם קיימת, ובנסיבות אלו לא ניתן לבטל את חשש שב"ס כי יימצא מאן דהו בין כתלי הכלא המחזיק בידע הדרוש לבצע את הדבר. גם ההבחנה שעורך שב"ס בין אגפי ההפרדה ובין האגפים הרגילים – הן באשר לצורך של האסירים במכשיר, הן באשר ליכולת הפיקוח על הנעשה בו – נראית הבחנה המתקבלת על הדעת, ואינני סבור כי יש מקום להתערב בה.

10.המבקש מוסיף בבקשה טענה נוספת בהקשר זה, והיא כי לא ניתן כלל להתחבר לאינטרנט באמצעות המכשיר אלא בעזרת חיבור פיזי, וכי המכשיר אינו תומך בחיבור אלחוטי, ולפיכך החשש שאותו מעלה שב"ס לאו חשש הוא. טענה זו נשמעת לראשונה בבקשה דנן וזכרה לא בא במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי. בית משפט זה איננו מהווה אכסניה מתאימה לבירור עובדתי הנדרש ביחס לטענה זו, ודינה, אפוא, להידחות.

11.אוסיף ואומר, כי מדברי באת כוח שב"ס בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה, גם אם בעקיפין, כי בהחלטה שלא לאפשר הכנסת המכשיר לאגפים הרגילים עומדים גם שיקולים נוספים – כגון השיקול לשמירה על "שלום בית" בין האסירים. גם לשיקול זה יש לתת את המשקל הראוי, ויש לכבד את שיקול דעתה של הרשות המקצועית, אשר לה נתונים הידע, האמצעים והניסיון הנדרש על מנת להגיע להחלטה הראויה בהתאם לנסיבות.

12.לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הבקשה, והיא נדחית אפוא בזאת.