רע"ב 1375/12 פרנסואה אבוטבול נ. שירות בתי הסוהר

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוז בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בנצרת בעת"א 48515-11-11 (כבוד השופט י' אברהם ) מיום 31.1.2012, שבמסגרתה נדחתה עתירתו של האסיר פרנסואה אבוטבול (להלן: המבקש ) שנתבקש בה, בין היתר, להורות לשירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס או המשיב ) להשוות את זמני שיחות הטלפון של המבקש המוחזק בהפרדה לאלה של האסירים המוחזקים באגפים הרגילים.

בעתירתו הלין המבקש, השוהה בהפרדה, בין היתר, על המגבלות הנוספות המוטלות על אסירים בהפרדה בכל הנוגע לזמני השיחות שבהם רשאי אסיר ההפרדה לשוחח במהלך היום בהשוואה לאסירים השוהים באגפים הרגילים. המבקש טען כי הניתוק של אסירי ההפרדה מאנשים אחרים צריך להביא את השב"ס לאפשר להם לנהל שיחות טלפון באופן חופשי. היום לעומת זאת, בשל כך שמספר אסירים משתמשים באותו מכשיר טלפון, קורה שחלק מהאסירים אינם יכולים להתקשר ליקיריהם – תוצאה שהשפעתה קשה יותר כשמדובר באסירי הפרדה. לגישתו, יש בכך משום פגיעה בזכויות אסירי ההפרדה והפלייתם לרעה באופן שאינו מוצדק ושאינו מידתי. על כן, ביקש המבקש כי בית המשפט יורה למשיב להשוות בין תנאי השימוש בטלפון של האסירים שבהפרדה לבין תנאי השימוש בטלפון של האסירים שבאגפים הרגילים.

מנגד, טען המשיב לעניין זה כי בעקבות גילוי חוסר אחידות בין בתי הכלא השונים בכל הנוגע למשך זמני השיחות הטלפוניות לאסירי הפרדה והזמנים שבהם ניתן לבצע שיחות אלה, הוחלט לקבוע כי השימוש בטלפון באגפי ההפרדה יהיה עד לשעה 20:00 בכל בתי הכלא מתוך שאיפה של שוויון בין כל אסירי ההפרדה בכל בתי הכלא. לגישת המשיב, המדובר הוא בהחלטה סבירה.

בית המשפט קמא החליט ביום 31.1.2012 לדחות את עתירת האסיר, וזאת משהגיע לכלל מסקנה כי ההחלטה שנתקבלה על ידי המשיב בדבר משך זמני השיחות היא סבירה ואין להתערב בה.

מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי.

במסגרת הבקשה, חוזר המבקש על הטיעונים שהעלה בעתירתו בבית משפט קמא ביתר פירוט ותוך הדגשת החשיבות ביצירת קשר עם הזולת באמצעות הטלפון עבור האסיר השוהה בהפרדה. יתרה מזאת, המבקש מעלה תהייה בדבר היחס השונה לו זוכה אסיר השוהה בהפרדה מתחת לתקופה של חמש שנים מזה שלו זוכה אסיר השוהה בהפרדה מעל לתקופה של חמש שנים בכל הנוגע למשך הזמן המוקצב לשיחות טלפוניות. כך, בעוד שהראשון זכאי אך לתשעים דקות, האחרון זכאי לדבר בטלפון שעתיים ביום.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת משאינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי החורג מעניינו של המבקש. ממשיך המשיב וטוען כי אף לגופו של עניין דין העתירה להידחות, וזאת מאחר ולדידו המדובר הוא במדיניות הנותנת מענה רחב לצרכי האסירים באגף תוך עריכת איזון בין כלל השיקולים הרלבנטיים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים ואף בהחלטות נוספות אליהן הפנו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה ידועה היא שרשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.1986)). נימוקי הבקשה שלפניי אינם מעלים כל שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש או המצביעה על נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות מתן רשות ערעור. בשל כך בלבד דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. המבקש מעלה סוגיה שכבר נידונה בבית משפט זה, ובמסגרתה הודיע המשיב כי בכוונתו להאריך את משך זמן השיחה המוקצה לאסיר הפרדה משישים דקות ביום לתשעים דקות. ברע"ב 8020/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 26.7.2010) (להלן: עניין אבוטבול ) צוין כי:

"האדם בהפרדה אינו מטבע הדברים טלית שכולה תכלת, אך צלם אנוש שלו כ'יצור מדבר', מעודד לכיוון יתר קשר עם העולם החיצון, בכפוף למגבלות הנחוצות. אנו מקוים איפוא כי תישקל אפשרות להארכה נוספת בהמשך; יש לזכור כי בעולם דהאידנא, בלא שנביע עמדה ערכית, נתרבו אפשרויות דיבור בין אדם לאדם – גם ממרחק – יתר על העבר, נוכח ההתפתחות הטלפונית, הסלולרית והמחשבית" ( שם , פסקה יח).

לאחר תקופה, ובעקבות בדיקה רוחבית בין כלל בתי הכלא, החליט המשיב להעמיד מדיניות אחידה ולהגביל את מרווח הזמן שבמסגרתו יוכלו האסירים לנצל את דקות השיחה שהם זכאים להן בין השעות 08:00 ו-20:00. על בית המשפט לשאול את עצמו אם ההחלטה שנתקבלה מצויה במתחם הסבירות, ובמילים אחרות, אם ההחלטה הזו נמנית על קשת ההחלטות הסבירות האפשריות הנולדות כתוצאה מהפעלת שיקול הדעת באופן המעניק לכלל השיקולים הרלוונטיים את משקלם הראוי ומאזן נכונה ביניהם (ראו: רע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 19 להחלטה (טרם פורסם, 7.12.2008)). במקרה זה, לא מצאתי שההחלטה שעליה משיג המבקש חורגת ממתחם הסבירות, או שהאיזון שערך המשיב לוקה בפגם חמור שיש בו כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לאיחוד תיקים שהגיש המבקש ביום 22.5.2012.