רע"ב 5961/12 פלוני נ. השר לביטחון פנים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שניתנה על-ידי כב' השופטת נ' אהד, בתיק עת"א 34727-04-12, מיום 12.6.2012. בהחלטתו דחה בית-המשפט המחוזי את עתירת המבקש שבמסגרתה ביקש להורות למשיב 3, להקדים את שילובו בקבוצת טיפול ייעודי לעברייני מין, במסגרת המרכז לבריאות הנפש בשירות בתי-הסוהר (להלן: מב"ן).

רקע והליכים

2.

המבקש הורשע בתפ"ח 13479-11-08, בבית המשפט המחוזי מרכז, על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע על-ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מעשה סדום בקטין בן משפחה, לפי סעיף 351(א), בקשר עם סעיפים 347(ב), 345(א)(3) ו-350 לחוק העונשין; ומעשה מגונה בקטין בן משפחה, לפי סעיף 351(ג)(1), בקשר עם סעיפים 348(א), 345(א)(3) לחוק העונשין.

3.

מעובדות כתב האישום, שבהן הודה המבקש, עולה, כי בין השנים 2008-2006, בעשרות רבות של הזדמנויות, נהג המבקש לבצע בבנו הקטין עבירות מין הכוללות, בין השאר, מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים אחרים.

4.

בגין עבירות אלו, הושת על המבקש עונש מאסר של 10 שנים לריצוי בפועל. בנוסף לכך, הושתו על המבקש 24 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור, במשך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירה מסוג פשע לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין, או עבירה לפי סעיף 368ג לחוק העונשין; וכן 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירה מסוג עוון, בניגוד לסימן ה' לפרק י' בחוק העונשין.

המבקש החל בריצוי עונשו ביום

20.11.2008, כאשר מועד שחרורו המלא מהכלא חל ביום 19.11.2018.

5.

במהלך שנות מאסרו, השתלב המבקש בשתי מסגרות טיפוליות פסיכו-חינוכיות, האחת במהלך שנת 2010 והשנייה במהלך שנת 2011. יחד עם זאת, המבקש טרם שולב בתוכנית טיפול ייעודית לעברייני מין במב"ן, ופניותיו בדרישה לשלבו, אל אתר, בתוכנית ייעודית שכזו, נדחו על-ידי המשיב 3.

6.

כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים. בעתירתו טען המבקש, כי המסגרות הטיפוליות שבהן שולב אינן מסייעות לשיקומו, ולכן ביקש מבית-המשפט כי יורה למשיבים לקבלו, באופן מייידי , לתוכנית הטיפול הייעודית בעברייני מין במסגרת המב"ן.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בציינו כי, אף על פי שהמבקש עומד בתנאי הסף הנדרשים להשתלבות בטיפול הייעודי האמור, הרי שלנוכח מספר המקומות המוגבל בתוכנית – המכתיב עדיפות לאסירים שיתרת מאסרם קצרה משל העותר - החלטת המשיב 3 לדחות את דרישת המבקש לשילובו המיידי בתוכנית הייעודית, הינה סבירה.

הבקשה

8.

בבקשת רשות הערעור נטען, כי משאבים מוגבלים אינם יכולים להוות שיקול לדחיית כניסתו המיידית של המבקש לטיפול הייעודי במסגרת המב"ן. בהמשך לכך, נטען כי התלות ביתרת תקופת המאסר, כפרמטר מכריע בתעדוף הקבלה לתוכנית הטיפול הייעודי, אינה סבירה, ויש לקבוע תחתיה קריטריון המבוסס על סיכויי שיקומו של העבריין.

9.

ביום 23.9.2012, הוגשה תגובת המשיבים לבקשה, בהתאם להחלטתו של בית-משפט זה מיום 10.09.2012. בתגובתם טוענים המשיבים, כי דין הבקשה להידחות, הן על הסף והן לגופה.

10.

ראשית, בעניין הדחייה על הסף, טוענים המשיבים, כי בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, וכי, הבקשה כולה, עוסקת בבחינת נסיבותיו הפרטניות של המבקש. לפיכך, בקשת רשות הערעור אינה עומדת בתנאים כפי שנקבעו בהלכתו של בית משפט זה, ומטעם זה דינה להידחות על הסף.

11.

שנית, לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי סוגיית מועד שילובו של המבקש בטיפול ייעודי לעברייני מין, היא סוגיה מקצועית טהורה, ומשכך היא נתונה, לסמכותם הבלעדית של הגורמים המקצועיים האמונים על תחום זה. ולכן,

משהגורמים המקצועיים קיבלו החלטתם, תוך הסתמכות על מכלול הפרמטרים המקצועיים, ובכפוף לאילוצי תקציב וכוח אדם, לא נפל כל פגם בדרך קבלת ההחלטה.

יתירה מזאת, המשיבים צרפו לתגובתם הסבר מקיף על-אודות הטעמים והעקרונות העומדים בבסיס הטיפול הייעודי לעברייני מין, כפי שזה מתקיים במב"ן. מתוך הדברים עולה כי המועד האופטימאלי, לתחילת טיפול ייעודי לעברייני מין, הוא קרוב, ככל האפשר, למועד שחרורו של האסיר מן המאסר.

לפיכך, טוענים המשיבים, משלא הציג המבקש כל עילה מהותית להתערבות שיפוטית בהחלטת הגורמים המקצועיים שדנו בעניינו, דין בקשתו להידחות.

דיון והכרעה

12.

לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

13.

ראשית, כלל ידוע הוא, כי בית-משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר , אלא באותם מקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים (ראו, לעניין זה, בין השאר, רע"ב 1375/12 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 19.8.2012); רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 21.8.2012)).

סבורני, כי המקרה שלפניי איננו מעלה כל שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית בעלת חשיבות מיוחדת, וכי, הלכה למעשה, הבקשה מצטמצמת, על-פי טיבה, לשאלות הקשורות בעניינו הפרטי של המבקש. מטעם זה בלבד, יש מקום לדחות את הבקשה.

14.

שנית, ולמעלה מן הנדרש אבקש להוסיף, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

מהחומר המונח לפניי, ברי כי המשיבים אינם מתנגדים עקרונית לשילובו של המבקש בתוכנית לטיפול ייעודי בעברייני מין, ההיפך הוא הנכון. יחד עם זאת, המשיבים טוענים כי, הן משיקולי תקציב והן משיקולים מקצועיים, אין כל מקום ואין כל צורך לשלב, כבר עתה, את המבקש בתוכנית השיקום, אלא עליו להמתין, כשאר האסירים המצויים במצב דומה, לתורו.

כאמור, החלטת המשיבים נסמכת ומגובּה בנימוקים מקצועיים וכפופה גם למגבלות תקציב וכוח אדם. לפיכך, מדובר בשיקולים ענייניים וסבירים, שלא הוצגה בפניי כל עילה להתערבות בהם.

לאור האמור, לא מצאתי כי קיימת כל הצדקה לדון בעניינו של המבקש ובטענותיו, במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

לפיכך, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.