רע"ב 3890/18 אייל ברכה נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 14.5.2018 (השופט א' משניות ), בגדרו נדחתה בקשת המבקש לצאת ל"חופשה חריגה" ולהשתתף בחתונת בנו, שעתידה להתקיים ביום 21.5.2018.

2.

המבקש נידון לעשר שנות מאסר בגין עבירות סחר בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות סמים, והוא מרצה את עונשו החל מיום 15.1.2014.

3.

משהתקרב מועד נישואי בנו, הגיש המבקש לגורמים המוסמכים אצל המשיב בקשה ליציאה לחופשה חריגה בת מספר שעות, לצורך השתתפות בחתונה. משלא קיבל מענה לבקשתו מהגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, הגיש עתירה בעניין זה לבית המשפט קמא.

המשיב התנגד לבקשה, נוכח הערכת גורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל כי נשקפת מסוכנות רבה למבקש ולציבור, על רקע הסכסוכים בהם הוא מעורב.

4.

בית המשפט קמא, לאחר שעיין בחומר המודיעיני, קבע כי יש בחומר זה כדי "לבסס את החשש של המשיב מפני מסוכנות רבה שעלולה להיגרם גם לעותר עצמו וגם לאחרים בעקבות זאת, אם יצא בעת הזאת לחופשה", תוך שהדגיש כי מדובר באירוע פומבי, בו צפויים להשתתף אנשים רבים שזהותם אינה ידועה, ועל כן לא ניתן לפקח על התנהלות העותר באירוע ועל זהות אנשים עימם ייפגש.

5.

בית משפט קמא ציין אמנם כי חלק מדו"חות המידע שהונחו בפניו "ישנים למדי", וספק אם היה בהם די כדי להצדיק את דחיית הבקשה ליציאה לחופשה של המבקש, אך הוסיף כי "לכך מצטרף מידע נוסף מעודכן יחסית של משטרת ישראל", אשר תומך בנאמר באותם דו"חות מידע.

משכך, קבע בית משפט קמא כי התנגדות הגורם המינהלי ליציאת העותר "סבירה ומבוססת", ואין להתערב בה.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

6.

המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא משהסתמך בהחלטתו על ידיעות מודיעיניות שאינן עדכניות מהשנים 2017-2016, אשר יש לייחס להן משקל נמוך נוכח חלוף הזמן. עוד מוסיף המבקש, כי התנהגותו בבית הסוהר חיובית, הוא משתתף בפעילויות שונות בכלא ולא נצברו לחובתו דו"חות משמעת בארבע וחצי השנים האחרונות, ולשיטתו, אף בכך יש כדי להעיד כי לא נשקפת ממנו מסוכנות, למרות האמור במידע המודיעיני.

לפיכך, טוען המבקש כי נגרם לו "עוול של ממש", באופן המצדיק את קבלת בקשתו לרשות ערעור.

7.

דין הבקשה להידחות.

8.

רשות ערעור על החלטות העוסקות בעתירות אסירים תינתן רק במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו: רע"ב 1375/12 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (1.9.2012)).

יחד עם זאת, בית משפט זה פסק כי במקרים בהם ההחלטה הראשונה התקבלה בידי גוף מינהלי

, ורק ההחלטה השניה נתקבלה בידי גוף שיפוטי או מעין שיפוטי, אין הצדקה להפעיל מבחן מצמצם לקבלת בקשת רשות הערעור (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , בפסקה 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 4982/14 אלברט זולונוב נ' מדינת ישראל (1.9.2014); להלן: ענין זולונוב ). הדברים נכונים אף ביתר שאת בענייננו, מקום בו החלטתו של בית משפט קמא היא ההחלטה הראשונה בעניינו של המבקש.

9.

איני סבור כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות מתן רשות ערעור, אף בגדריו של המבחן הרחב.

10.

הלכה היא כי החלטות על יציאה לחופשה מסורות לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, ואין מדובר בזכות המוקנית לאסיר (ראו למשל: רע"ב 2728/18 זועבי נ' מדינת ישראל (1.4.2018).

11.

בית משפט קמא התבסס בהחלטתו על חוות הדעת הסודיות, ואף פירט בהחלטתו, ככל הניתן, את המידעים הספציפיים עליהם הסתמך. כידוע, " קביעות מסוג זה, הנטועות בליבת הסמכות של גורמי המקצוע ושל הערכאה הדיונית אינן מצדיקות, ככלל, התערבות של בית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן " (רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.3.2012 ).

12.

יצויין , כי למבקש עומדת האפשרות לבקש לחגוג את האירוע במסגרת ביקור פתוח מורחב, ככל שיחפוץ בכך. בהקשר זה, אני רואה לנכון לשוב על הערת בית משפט קמא, לפיה "חזקה על המשיב, כי יאפשר לעותר [המבקש – י' א'] לקיים ביקור מעין זה, בכדי לציין את האירוע עם בני משפחתו".

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית.