רע"ב 1768/12 אלירן דרי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א 56056-12-11 (כב' השופט ש' פרידלנדר ) אשר דחה את עתירתו של המבקש ביחס לתנאי מעצרו.

המבקש הינו עציר במסגרת תפ"ח 47619-02-11 המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים, בגדרו מואשם הוא בעבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, החזקת נשק, סחיטה ואחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. בתחילת מעצרו, שהה המבקש באגף העצורים בבית הסוהר רימונים, ולאחר מכן הועבר למעצר באגף הפרדה בבית הסוהר אהלי-קידר. בעתירה שהגיש לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביקש המבקש להורות על העברתו למעצר באיזור מרכז הארץ. עוד עתר לאפשר לו להתייחד עם בת זוגו; להעביר לידיו חומרי חקירה שונים לצורך ניהול הגנתו; להאריך את הזמן המוקצב לו לשיחות טלפון; להסדיר את נושא ביקורי משפחות עצורי ההפרדה; ולאפשר לו להכניס לתאו קונסולת משחקים.

בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה את העתירה. נוכח תשובת המדינה נקבע כי המחלוקת מתמקדת רק ביחס להעברת המבקש לכלא אחר, שלילת ההתייחדות והארכת שעות השיחה בטלפון. באשר להעברת המבקש למתקן כליאה אחר נקבע כי זו תשוב ותבחן בהתאם לפרקי הזמן הנקובים בפקודת הנציבות. ביחס לשיחות הטלפון צוינה החלטת בית המשפט העליון לקבוע אמת מידה אחידה של 90 דקות שיחה ביום לאסירי הפרדה, וכי אין להתערב בהחלטת שירות בתי הסוהר המיישמת את המדיניות החדשה. ככל הנוגע לסוגיית ההתייחדות, קבע בית משפט קמא כי על אף חשיבותה, החומר המודיעיני שהוגש לפניו תומך בחששו של שירות בתי הסוהר כי ההתייחדות עלולה להיות מנוצלת לביצועה של פעילות עבריינית. מכאן העתירה שלפני.

2.

המבקש בבקשתו מלין שוב על הסירוב להעבירו לבית סוהר באיזור המרכז. נטען כי מקום המגורים של המבקש ומשפחתו בירושלים, שם אף מתנהל משפטו. הדבר פוגע ביכולתה של משפחתו לבקרו, ואף מקשה עליו לנהל את משפטו – נוכח הצורך להעבירו מספר ימים בין מתקני הכליאה השונים. הוסף כי לא היה מקום להעבירו מבית הסוהר רימונים, ובהיותו עציר הפרדה מינהלית, רשאי הוא לבקש העברה אחת לשלושה חודשים. המבקש אף תוקף את ההחלטה לשלול ממנו התייחדות עם בת זוגו. לטענתו, זכה הוא לביקורי התייחדות עת שהה בבית הסוהר רימונים, ואף קיבל ביקור התייחדות בבית הכלא אוהלי קידר, אולם ביקור זה נשלל ממנו עקב מידעים מודיעיניים. זאת, מבלי שנערך לו שימוע טרם שלילת טובת ההנאה. עוד נטען כי זמן שיחה טלפוני של שעה וחצי אינו מספיק לעצירי הפרדה, שעה שהמדובר בקשר היחיד שלהם לעולם החיצון, ובזמן הזה נקרע המבקש בין רצונו לשוחח עם בני משפחתו או עם עורך דינו. כן חזר המבקש על בקשתו להכניס לתאו קונסולת משחקים מדגם "פלייסטיישן" וכן קבל הוא על העומס הקיים במסגרת הביקורים בבית הסוהר אוהלי קידר, והעובדה כי מתכונת הביקורים נערכת בניגוד לאמור בפקנ"צ, באופן הפוגע בזכויותיו.

3.

כידוע, ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר, מצריך קבלת רשות מבית המשפט. רשות זו תינתן דרך כלל מקום בו עומדת על המדוכה סוגיה משפטית או נושא אחר שיש בהם חשיבות כללית בעלת השפעות רוחב (וראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). יחד עם זאת, ראוי לציין גישה אחרת, אשר לפיה ייתכן ויש מקום לקיים בעניינים כגון דא ערעור בזכות. הסיבה לכך נעוצה בעיקר בעובדה שעתירות מסוג זה מהוות ביקורת שיפוטית ראשונה על החלטה שנתקבלה על ידי רשות מינהלית שאינה גוף "מעין שיפוטי" (וראו והשוו חוות דעתו של הנשיא א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). גישתי היא כי כאשר נגרמת פגיעה ברורה בזכויותיו של אסיר או עציר, או מקום בו נגרם לו עוול ממשי, יהיה ניתן לראות במקרים שכאלה סוגיה בעלת חשיבות כללית. (וראו: רע"ב 1764/12 איברהים איברהים נ' מדינת ישראל (20.3.2012); רע"ב 4050/11 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (6.2.2012)).

אף אם נלך במתווה האחרון, לפיו יש לבחון האם נגרמה פגיעה ממשית בפרט – אינני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה. באשר להעברת המבקש למתקן כליאה אחר – ככלל לשירות בתי הסוהר מתחם שיקול דעת רחב ביחס לניוד של אסירים, וכבר נקבע כי התערבותו של בית המשפט בהחלטות מסוג זה תהא מצומצמת (וראו רע"ב 8126/11 מג'דבה נ' שירות בתי הסוהר (1.2.2012)). יצוין כי מתגובת המדינה עולה שבקשה זה נבחנה לאחרונה על ידי ועדת ההפרדות, ובשל נסיבות ספציפיות, בהן

החשש לשלומו של המבקש אם יועבר לבית כלא "איילון", טרם התאפשר לקבל את בקשתו. כן צוין בתגובה כי אפשרות נוספת להעברתו של המבקש עומדת לדיון. במצב דברים זה, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא. ביחס לשלילת ההתייחדות – המשיבה מודה כי בעבר אושרה בקשתו של המבקש להתייחד עם בת זוגו, אולם בקשה זו אושרה בטעות, שכן עובר למתן האישור טרם נתקבלה עמדת גורמי המודיעין. יצוין כי בית משפט קמא הביע דעתו לעניין החומר המודיעיני בקבעו כי:

"כאמור במכתבי הלוואי הגלויים, מדובר בפעילות במסגרת ארגון פשיעה, חשש לפגיעה באחרים... מצויה חוות דעת מודיעינית סודית אודות מסוכנותו של העותר, וכן ידיעות גולמיות רבות... אשר תומכות באמור... בחבילה עבת הכרס של הידיעות הגולמיות שצורפו עולה כי לגבי חלק מן הידיעות מדובר בידיעות שאומתו או הוצלבו, וכן במקורות בסיווג אמינות גבוה, מדובר במקורות רבים ושונים" (עמ' 2 לפסק הדין).

אמנם, בהתאם לפקנ"צ 04.17.00 הענקת טובות הנאה ושלילתן, יש לתת לעציר אפשרות לומר את דברו בטרם תישלל טובת ההנאה. ואולם, במקרה דנא טובת ההנאה לכתחילה לא הייתה צריכה להתקיים. ביקור ההתייחדות שניתן למבקש היה בבחינת "זכייה מן ההפקר". שיקול זה, בהצטרפותו למידע המודיעיני הרגיש בעניינו של המבקש, מבסס בשלב זה את הצורך להימנע מביקורים מסוג זה. כך או כך עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור, המבקש העלה את נימוקיו בהליך קמא, ועמדתו נדחתה על סמך מסקנות שאכן עולות החומר המודיעיני. יוער כי המבקש ביקש כי במידה ותידחה בקשתו להתייחדות יורה בית משפט זה לשב"ס "לאפשר לזוג הפריה באמצעות טיפולים נפרדים שלא כרוכים בפגישת המערער ובת זוגתו". משבקשה זו לא הועלתה בפני ערכאה קמא, המבקש רשאי לפעול במסלולי הדיוני שנועד לכך.

אשר לעניין שיחות הטלפון. סוגיה זו נדונה בהרחבה ברע"ב 8020/09 פרנסואה אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (26.7.2010), שם קבע השופט א' רובינשטיין כי החלטת שב"ס להאריך את זמן שיחות הטלפון של אסירי הפרדה לשעה וחצי הינה סבירה ומידתית, ואין מקום להתערב בה (וראו גם רע"ב 1375/12 פרנסואה אבוטבול נ' מדינת ישראל (19.8.2012)). במצב זה אינני מוצא מקום לסטות מהקביעה האמורה.

באשר לבקשותיו הנוספות של המבקש, הרי שנקבע בהחלטה קמא כי אלה נתייתרו. למעלה מן הצורך אציין כי המשיבה אישרה למבקש לרכוש מכשיר מדגם "פלייסטיישן 1" (ולא דגמים מתקדמים יותר נוכח יכולתם לקלוט מידע באופן אלחוטי וחוטי). עוד לעניין הביקורים יצויין כי לפי הנחיה חדשה של שירות בתי הסוהר, שנבעה מהעומס הרב המוטל על בתי הסוהר במחוז הדרום, ייערכו ביקורים לאסירי הפרדה בלבד בימי ראשון עד השעה 11:00. אף בכך אינני מוצא מקום להתערב. לסיכום, עולה כי החלטות הרשות בזמנים שניתנו מבוססות על נימוקים משכנעים ומצויות במתחם הסבירות. עם זאת אסיים בדברי בית משפט קמא המקובלים עלי:

"אני שב ומזכיר, לעניין זה, את חובת המשיב לעשות מאמץ סביר להקל על אסירי הפרדה בכל הניתן נוכח מצוקת ההפרדה, במיוחד כאשר נלוות לה הגבלות נוספות והחזקת האסיר בכלא נגיש יותר לביקורי משפחה, ככל הניתן – בכלל זה".

4.

הבקשה נדחית.