רע"ב 517/14 מוחמד אבו זיאד נ. מדינת ישראל

א.

כנגד המבקש, יליד 1991, הוגש, ביום 24.6.13, כתב אישום המייחס לו פעילות עבריינית, ובין היתר קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות נשק, חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש הליכי משפט (ת"פ 49050-06-13). המבקש נעצר – בהסכמתו – עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (החלטת המעצר מיום 9.9.13 בגדר מ"ת 49086-06-13), והוא מוחזק בבית המעצר אבו כביר.

ב.

המבקש פנה לשירות בתי הסוהר בבקשה כי יותר לו להכניס לתאו סרטי DVD

וקונסולת משחקים (מחשב למשחקי וידאו) מסוג Sony Playstation 2 . משפנייתו לא נענתה, הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי (עת"א 52426-12-13), שבה עתר כי יותר לו להכניס לתאו את הפריטים הנזכרים ובנוסף מפזר חום, וכן עתר לביקורים פתוחים. בפסק דינו מיום 13.1.14 ציין בית המשפט (השופט קאפח ), כי המשיבים הסכימו להכנסת מפזר חום וסרטי DVD , וכי סוגית הביקורים תדון בעתיד הקרוב. באשר לקונסולת המשחקים נאמר, כי הגם שתנאי מעצרו של המבקש חריגים והוא שוהה בתאו 22 שעות ביממה, הנה נוכח העובדה כי קונסולת המשחקים אינה יכולה לעמוד בתנאי הביטחון של שרות בתי הסוהר, הסיכון הנשקף ממנה גבוה לאין שיעור מהתועלת שתצמח לאסירים מעצם הכנסתה. בית המשפט לא נעתר לבקשה.

ג.

מכאן בקשת רשות הערעור, הנסבה על ההחלטה בעניין קונסולת המשחקים, בה נטען כי המבקש מוחזק בתנאי מעצר קשים ביותר, ושוהה 22.5 שעות ביממה בתאו. נטען, כי המבקש מוחזק בתנאים דומים לאסיר באגף השמור או באגף ההפרדה, וכי תנאי החזקתו במעצר מחייבים היעתרות לבקשתו להכנסת הקונסולה. עוד נטען, כי ניתן להתאים את קונסולת המשחקים לדרישות הביטחון של שירות בתי הסוהר.

ד.

בתגובת המשיבים (מיום 27.2.14) נטען, כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש, ועל כן אין להיעתר לה. לגוף הדברים נטען, כי הכלל – המבוסס על שיקולים בטחוניים שעניינם אפשרויות טכנולוגיות לשימוש לרעה בקונסולה – הוא שאין לאפשר הכנסת קונסולה אל תוך כותלי בתי הסוהר, וכי הדבר מתאפשר אך בעניינם של אסירים המוחזקים בתנאי הפרדה או באגף שמור, בשל המאפיינים המיוחדים של תנאי החזקתם, לאחר ביצוע עיקור (נטרול) חלקי של המכשיר. המבקש – כך נאמר בתגובה – מוחזק בתא יחד עם שבעה עצורים אחרים, ויוצא לטיולים בחצר בית המעצר יחד עם עשרות אסירים אחרים.

ה.

לאחר העיון, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. אף מבלי להידרש לאמות המידה לפיהן תישקל רשות ערעור בכגון דא (ראו רע"ב 697/13 מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר נ' מוסלי (5.3.13), בפסקה י"ג), איני סבור כי במהות נפל דופי המצדיק התערבות בהחלטת שירות בתי הסוהר ובפסק דינו של בית המשפט קמא.

ו.

המבקש שוהה בתא המעצר 22 שעות ביממה. בכך אין להקל ראש, ויש לעשות – בגבולות הדין, הסבירות והשכל הישר – על מנת להקל בתנאי מעצרו, בלא פגיעה בצרכי השמירה והביטחון הרלבנטיים. מתגובתם של המשיבים (בעיקר סעיפים 21-20) עולה, כי הכנסתה של קונסולת משחקים לתאו של אסיר או עציר עלולה לשיטתם לאפשר "נתיב תקשורתי לביצוע מעשים שליליים ופליליים ... ללא יכולת בקרה מטעם שירות בתי הסוהר", ולפיכך ככלל נאסר הדבר. בתגובה נטען, כי הדבר שונה – במידת מה – בעניינו של אסיר המוחזק באגף הפרדה או באגף שמור, וזאת נוכח היקף הפיקוח הגבוה על אסיר כזה. המבקש – כך עולה מן התגובה – שוהה בתאו יחד עם שבעה עצורים אחרים, ועל כן חוששני כי אין ניתן להיעתר למשאלתו. יש לציין, כי גם המקרה הימנו מנסה המבקש להיבנות (עת"א 37946-09-13) אינו יכול לסייע לו, באשר באותו מקרה דובר על אסיר שהוחזק באגף שמור (ראו הבקשה למחיקת העתירה שם).

ז.

המבקש צירף חוות דעת, לפיה כנטען ניתן לאיין את הסיכון הנשקף מקונסולת המשחקים, שעליו עמדו המשיבים. חוששני כי אין בחוות דעת זו כדי להטות את הכף, שכן החלטת המשיבים אינה חורגת ממתחם הסבירות כדי התערבות; אולם חזקה על המשיבים כי בחנו ויבחנו בהמשך פתרונות טכנולוגיים שהוצגו ויוצגו להם. ועוד: מתגובת המשיב עולה (סעיף 19), כי בתנאים מסוימים מותרת החזקת קונסולת משחקים מסוג Sony Playstation 1

לאסירים; כעולה מן הפסיקה, הדבר התאפשר לעתים גם לעצירים (ראו רע"ב 1768/12 דרי נ' מדינת ישראל (2012)). ככל שיפנה המבקש בעניין זה, חזקה על המשיבים כי בקשתו תיבחן בנפש חפצה, בלא שאביע עמדה.

ח.

בנתון לאמור בפסקה ז' לעיל, איני נעתר לבקשה.