רע"ב 4050/11 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ורדה מרוז , עת"א 17870-03-11), בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש לשלבו בקבוצה טיפולית ובסבב חופשות.

המבקש מרצה עונש מאסר של 10 שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות מין בקטינים. בית המשפט המחוזי מרכז, אשר דן בעתירת המבקש, קבע כי החלטה קודמת של בית המשפט אשר הורתה על שילובו של המבקש בקבוצת טיפול לא קוימה. נפסק כי על שב"ס לקיים את ההחלטה כלשונה. יחד עם זאת, נקבע כי היה והשילוב בהליך הטיפולי יותנה בחתימת המבקש להתמיד בהליך הטיפולי עד לסיומו, גם אם הדבר כרוך בויתור על עתירה לועדת השחרורים, כי אז על המבקש לגבש החלטה: האם הוא מעדיף את ההליך הטיפולי חרף המחיר שהוא דורש ממנו, או שמא הוא מעדיף לוותר על ההליך הטיפולי ולפנות לוועדת שחרורים. בכפוף לתנאי האמור נדרש המשיב להודיע אם המבקש שולב בהליך טיפולי. באשר לעתירת המבקש בנושא הדיאטה שעליו לקבל בשל שומנים בדמו, נקבע כי על המבקש לבצע במהלך חודשיים, בדיקות חוזרות ונשנות, לפחות פעמים בחודש, כדי לברר את הרכב השומנים בדמו ובהתאם לקבוע את הדיאטה המתאימה.

לטענת המבקש הוא היה מצוי בעיצומו של הליך טיפולי לעברייני מין. לאחר שלושה וחצי חודשי טפול שעבר בהצלחה, לפי דווח כל הגורמים, הופסק הטיפול ללא כל הסבר. חרף החלטה קודמת שנתן בית המשפט המחוזי המבקש לא שולב בהליך טיפולי נוסף. לטענת המבקש טעה בית המשפט שלא הסיק מהשתלשלות ההליכים עד כה כי המשיב הוא אשר הכשיל את ההליך הטיפולי של המבקש. מכאן מתבקשת המסקנה שאין להתבסס עוד על אי קבלת טיפול על ידי המבקש כנימוק לאי מתן חופשות. עוד נטען כי טעה בית המשפט שהתנה את ההליך הטיפולי בהסכמת המבקש שלא לפנות לוועדת שחרורים, בכך בית המשפט התעלם מהתנהגות המשיב. בנוסף נטען כי הועדה לגילוי עריות שגתה בהסתמכה על נתוני העבר כגון אי תשלום פיצוי למתלוננת. שעה שמדובר באסיר המרצה עונש מאסר ארוך ואשר נותר ללא אמצעים. עניינו של המבקש הובא בפני הוועדה לגלוי עריות שבע פעמים ועמדתה השלילית כלפיו לא השתנתה חרף השנויים שנעשו במהלך מאסרו. הוועדה לא נתנה כל משקל לעובדה שהעבירה האחרונה אותה ביצע המבקש הייתה לפני כ – 20 שנה ומאז הוא לא הטריד את המתלוננות ולא ביצע כל עבירה וזאת למרות שהוא נכלא כ – 13 שנים לאחר ביצוע העבירה שבגינה הוא מרצה את עונש המאסר. לבסוף נטען כי נשללה ממנו שלא כדין הדיאטה שקיבל בעבר לנוכח הכולסטרול הגבוה בדמו.

מנגד סבור המשיב כי דין הבקשה להדחות על הסף משאינה מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מהמקרה הספציפי. באשר לטענות בנוגע למצבו הרפואי של המבקש נטען כי נערכו לו בדיקות דם בתאריכים 2.5.11, 26.5.11, 13.6.11 ו – 20.7.11 וכולן נמצאו תקינות. באשר לסוגית שלובו של המבקש בקבוצת טיפול נטען כי מדובר בטיפול הכרוך בהשקעת משאבים כספיים בהיקף נרחב ובכללם העסקת כוח אדם מוכשר ומיומן בלווי מומחים. המשאבים המוקצים לאותם אסירים שנמצאו מתאימים לטיפול והתחייבו להשתלב בו לכל אורכו - מוגבלים המה. למבקש הוצע מספר פעמים להשתלב במסגרות טיפוליות שונות, אולם הוא לא היה נכון להתחייב לפרק הזמן הנדרש בציינו כי עניינו עתיד להעלות לפני ועדת שחרורים. מכל מקום הודגש כי נוכח הנסיבות הקונקרטיות של המבקש תיבדק התאמתו לשילובו בקבוצה הפסיכו חינוכית הבאה אשר עתידה להיפתח במהלך החודשים הבאים.

לגופו של עניין הודגש כי על פי הדין לא ניתן להוציא אסיר לחופשה ללא חוות דעת של מב"ן והוועדה לגילוי עריות. האחרונה בחנה את העניין ביסודיות. ניתן משקל להתרשמות מנחי הקבוצה בה השתתף המבקש, לפיהם הוא מצוי בשלב ראשוני ביותר ועודינו מבטא עיוותי חשיבה המאפיינים עברייני מין. הוא מרוכז בעצמו, מתקשה להסביר את המניעים שהובילו אותו לביצוע העבירות ומבטא אמפטיה מילולית בלבד לקורבנות. בנוסף הוא לא החל לשלם לקורבנות את הפיצויים שנגזרו עליו ולכך יש להוסיף את החומר החסוי שעמד לפני הוועדה. על בסיס המלצה מנומקת זו הוחלט שלא לשלבו בסבב חופשות. לטענת המשיב יש להעדיף את אינטרס הציבור על פני אינטרס האסיר לצאת לחופשה. המדובר באסיר שהורשע בעבירות מין חמורות שביצע במשך שנים בבתה של אשתו ובת דודתה בעת שאלו היו קטינות. ההסתמכות על ההמלצה המקצועית של הוועדה לגילוי עריות הינה סבירה ועניינית ואינה מגלה כל עילה להתערבות בית המשפט.

2.

ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הדן בעתירת אסיר, תינתן שעה שמתעוררת סוגיה משפטית או נושא אחר בעל חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)]. זוהי אכן התבנית הדיונית, במובן זה שעסקינן בבקשה למתן רשות ערעור ולא בערעור בזכות. אולם אין לשכוח כי סוגיה בעלת חשיבות כללית עשויה להתעורר בדמות עוול מובהק או ברור כלפי אסיר. ברם, אף בראייה זו אין כל סיבה להעניק רשות ערעור במקרה הנדון. בית המשפט המחוזי היה ער לטענות המבקש ואיזן בין האינטרסים של שני הצדדים. אכן נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי האחריות לכך שהמבקש הפסיק את הטפול אותו החל רובצת לפתחו של המשיב, אולם מנגד לא ניתן להורות על הוצאת המבקש לחופשות רק בשל הפגם האמור. יש להתחשב באינטרס הציבורי שעלול להיפגע אם המבקש יזכה בחופשה כאשר אינו בשל לכך. המקרה אינו קל וניתן להבין את עמדת המבקש. נדמה כי באיזון הכולל יש להעניק את המשקל הראוי לעמדת המדינה לפיה עניינו של המבקש יישקל מחדש בקרוב בדמות קבוצה טיפולית נוספת. בנסיבות תיק זה לרבות העובדה שהמדינה לא קיימה החלטה קודמת בדבר שילובו של המבקש, הרי שעליה לעשות מאמץ על מנת שהמבקש יוכל להשתלב בקבוצה הטיפולית. בכפוף לאמור לא מצאתי נימוק משפטי המצדיק מתן רשות ערעור בשלב זה. אף בנושא מצבו הרפואי של המבקש ניתן מענה הולם לאור תוצאות הבדיקות החוזרות ונשנות שנערכו לו.

3

הבקשה נדחית.