פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8020/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פרנסואה אבוטבול
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
לעניינים מינהליים בתל אביב מיום 17.9.09 בעע"א 2736/09 ועע"א 3214/08
שניתנה על-ידי השופט צבי גורפינקל
תאריך הישיבה:
א' באייר התש"ע
(15.4.10)
בשם המבקש:
עו"ד יפתח דוד;
עו"ש שרמן משה; עו"ד ענבר דן
בשם המשיב:
עו"ד ספדי ערין
החלטה
השופט א' רובינשטיין:
רקע
א.
בקשת רשות ערעור כנגד החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (השופט גורפינקל) בעע"א 2736/06 מ-17.9.09. המבקש הוא אסיר עולם (הורשע ברצח וערעורו מצוי בבית משפט זה) ומוחזק בהפרדה. עניינה של הבקשה – הגדלת מכסת הזמן המוקצב למבקש לשיחות טלפון כאסיר הפרדה. לעניין זה עתר המבקש לבית המשפט קמא, בנימוק כי 60 דקות יומיות המוקצבות לו לשיחות טלפון
אין בהן די לשמירה על קשר סביר עם משפחתו ועורך דינו, שהוא - בנסיבות ההפרדה - הקשר היחיד עם בני אנוש (למעט שותפו לתא - בתקופות בהן היה שותף כזה - והסוהרים).
ההחלטה קמא
ב.
בית המשפט קמא (שדן גם בעתירה נוספת של המבקש, אשר אינה מענייננו כאן) דחה עתירה זו לעניין הטלפונים וציין כי: "אפשר שהזמן העומד לרשות העותר אינו מספיק, אולם העותר הוא רק אחד מאסירי ההפרדה שהפקודה חלה עליהם ואין מקום להפלותו מאסירים אחרים. המדובר במכשיר טלפון אחד העומד לרשות 3 אסירים, אולם כאשר אסיר נמצא בהפרדה סוהר חייב להימצא בקרבת מקום בעת ביצוע שיחות הטלפון, והארכת משך השעות לכלל אסירי ההפרדה עלולה ליצור הכבדה ניכרת על הסוהרים האחראים על כך. לא מצאתי חוסר סבירות בפרק הזמן שהועמד לאסירי הפרדה לביצוע שיחות טלפון, עניינו של העותר אינו שונה מיתר אסירי ההפרדה...".
ג.
בבקשה דנא נטען, כי אין מדובר בעניינו האישי של המבקש בלבד, שכן הנושא נוגע לזכויות חוקתיות של כלל המוחזקים בהפרדה, ויש איפוא מקום ליתן רשות ערעור. נטען כי אסירי ההפרדה מצויים בתנאים קשים יחסית, מוגבלים בתנועה, בביקורים ובמגע עם בני אנוש, ויש מקום – נוכח בידודם (יחיד או הפרדה זוגית) – לאפשר להם לשוחח בטלפון יותר מאשר לאסיר באגף רגיל, נוכח זכויות אחרות שלהן הנפגעות
מעצם החזקתם בהפרדה (כנאמר, לאסירים "רגילים" זמן שיחות בלתי מוגבל). נטען, כי הואיל ואסירי הפרדה השוהים מעל 5 שנים בהפרדת יחיד זוכים לשעתיים של שיחות ביממה, יש מקום לאשר לכלל אסירי ההפרדה פרק זמן כזה, כפי שכבר היה כנמסר בעבר. נאמר, כי היה מקום ליתר העמקה מצד בית המשפט קמא בנושא מעין זה הנוגע לכלל אסירי ההפרדה.
תגובת המשיב
ד.
המשיב מטעים כי המדובר באסיר עולם שטרם נקצב עונשו, והחזקתו בהפרדה, יסודה בהשתייכות למשפחת פשע ולצורך שמירה על שלומו ובטחונו מפני אסירים אחרים ושלום אסירים אחרים מפניו. המצב המשפטי הוא, כנמסר, כי נהלי שב"כ מקצים לאסיר בהפרדה 60 דקות שיחה, שניתן לפצלן לשלוש פעימות במועדים שונים. עוד נטען, כי המדובר בנושא אישי ולא עקרוני, ועל כן הוא נוגע למבקש בלבד ולא לאחרים, ואינו מצדיק רשות ערעור.
ה.
לגופם של דברים נטען, כי על פי פקודת הנציבות 04.36.00 1. ב. "הקשר הטלפוני לאסיר מהוה טובת הנאה" (קרי, אינו זכות), ואשר לאסיר בהפרדה, נקבע בפקודת הנציבות 04.03.00 .4ד הסדר של 60 דקות מפוצלות כאמור, למעט אסירי הפרדת יחיד כתום חמש שנים שאז מוכפל הזמן.
ו.
נטען כי ככל שיוחלט על הארכת משך השיחות צריך הדבר לחול על כלל האסירים, ויש בכך הכבדה, כיון שמתחייב כי סוהר יחייג וירשום את המספר בטלפון המחויג ואת שם מקבל השיחה; צוין עוד, כי השיחות הטלפוניות ניתנות מעבר לביקורי משפחה ועורכי דין.
ז.
המבקש הגיב ברשות, כי לאמיתם של דברים אין הכבדה של ממש בהארכת השיחות, שכן מכשירי הטלפון הציבורי כבר קיימים ממילא, והסוהר צריך רק להאריך שהותו.
הדיון בפנינו, הודעת המשיב ותגובת המבקש
ח.
בדיון בפנינו ביום 15.4.10 חזרו הצדדים על טענותיהם. באת כוח המשיב הטעימה את מורכבות האחריות הרובצת על המשיב ואת רוחב שיקול הדעת המסור לו, וכן נאמר כי בפועל משך זמן השיחות לאסיר בהפרדה אינו שונה מזה הניתן לאסיר רגיל, הגם שלגבי האחרון אין הגבלת זמן פורמלית, וזאת מטעמים מעשיים, של זמינות מכשירים וכדומה.
ט.
בתום הדיון ניתנה החלטה כלהלן:"לפי הצעתנו תיבחן על-ידי שירות בתי הסוהר האפשרות להגדלת הזמן המוקצב לאסירי הפרדה לשיחות טלפון, שבבקשה נתבקשה הגדלתו משעה לשעתיים. לעת הזאת איננו נוטעים מסמרות...".
י.
בהודעה מיום 7.6.10 הודיע המשיב - אף שציין כי הוא עומד על עמדתו הבסיסית - כלהלן:
"יחד עם זאת, ובהמשך לדיון בבקשה ביום 15.4.10 ובהמשך להמלצת בית המשפט הנכבד, בחן המשיב אם יש מקום להחלטה על הגדלת מכסת הזמן לשיחות טלפון המוקצב לאסירים בהפרדה. לאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים לעניין ועריכת כלל האיזונים הנדרשים שבין חובה לשמור על הסדר, הביטחון, המשטר והמשמעת בתוך בתי הסוהר והחובה שלא לאפשר שימוש לרעה בשיחות הטלפון (בשים לב למטרות ההפרדה) והחובה לאפשר ולהבטיח ניהול אגף ההפרדות באופן מיטבי ותקין, אל מול הבקשה להגדלת הזמן המוקצב לאסירים המוחזקים בהפרדה והצורך בשמירה על עקרון השיוויון והאחידות במקרים אלה, הוחלט על-ידי הגורמים המוסמכים אצל המשיב להגדיל את הזמן המוקצב בחצי שעה נוספת אשר תחולק ל- 3 פעימות כך שכל פעימה תהא בת 30 דקות. משמע: כיום, בהתאם להודעה זו, מכסת הזמן לשיחות טלפון המוקצב לאסירים המוחזקים בהפרדה תעמוד על שעה וחצי, אשר תחולק ל- 3 פעימות ביום, כל אחת בת 30 דקות" (הדגשה במקור - א"ר).
יא.
המבקש הודיע (11.7.10) כי עודו עומד על בקשתו להארכה לשעתיים, שכן הארכה בחצי שעה יש בה משום "קטנוניות", וכן עתר כי המשיב ינמק מדוע לא תינתן הארכה לשעתיים מתוך "רוחב יד".
הכרעה
יב.
החלטנו לאחר העיון שלא להיעתר לבקשה, אך לרשום לפנינו את האמור בהודעת המשיב מיום 7.6.10, וזאת
בנתון לאמור להלן. בתמצית נציין, כי החלטתנו באה משאיננו רואים אי סבירות קיצונית בעמדת המשיב, המצדיקה התערבות שיפוטית, ואדרבה - אנו מברכים על הפתיחות שגילה. ערים אנו לכך שהגם שמדובר בעתירה אינדיבידואלית, יש לה השלכות רוחב מטעמי שויון ברורים, וכמובן ברי לנו כי שעה שהחליט המשיב את אשר החליט, הביא בחשבון כנמסר כי החלטתו תחול על כלל האסירים בהפרדה. עם זאת נמליץ, כי המשיב ישקול בהמשך את האפשרות להאריך את מכסת השיחות הטלפוניות לשעתיים לכלל אסירי ההפרדה, נוכח ייחודו של מצב ההפרדה.
יג.
הבסיס הנורמטיבי מצוי בפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) תשל"ב-1971, המאפשרת (סעיף 19ב) החזקת אסיר בהפרדה מטעמים של בטחון המדינה או בטחון בית הסוהר, שמירה על שלומם או בריאותם של האסיר או אחרים, מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר, ומניעת עבירות אלימות, ארגוני פשיעה או עסקת סמים. אשר ליישום, הוא מצוי בסמכות נציב שירות הסוהר לפי סעיף 80א לפקודה.
יד.
סעיף 4ד לפקודת הנציבות 04.03.00 שכותרתה "החזקת אסירים שבהפרדה" קובע:
" ד .
קשר
טלפוני
1) יחולו
הוראות
פקנ " צ
04.36.00 – קשר
טלפוני
של
אסירים " לגבי אסירים
פליליים"
ופקנ " צ 03.02.00 – " כללים
ביחס
לאסירים ביטחוניים " לגבי
ביטחוניים .
2)
ככלל
השאיפה
שטלפונים
ציבוריים
באגפי
הפרדה
יהיו
ניידים
כך שיתאפשר
לאסירים
לשוחח
בטלפון
ללא
הוצאתם
מהתא
תוך שליטה
על
מיתקן
הטלפון, ניודו
וניתוקו
בעת
הצורך .
3) באחריות
מפקדת
המחוז
לקבוע
תקן
טלפונים ציבוריים
לכל
אגף הפרדה
ביחידות
המחוז
ביחס
למספר
התאים
ולמקומות
הכליאה באגף .
4) במקומות
בהם
הטלפונים
הציבוריים
מקובעים, הוצאתו
של
האסיר בהפרדה
תעשה
עפ " י
הנחיות
ביטחוניות
כאמור
בסעיף 16.
5) באחריות
מפקד
האגף
להכין
תכנית
טלפונים
יומית
אשר
תכלול זמני
טלפונים
לאסירי
האגף
עד
60 דקות
ביממה
אותן
ניתן
לפצל
עד 3 פרקי
זמן
במועדים
שונים .
6) על
אף
האמור
בסעיף 5 לעיל ,
שיחת
טלפון
לאסיר
הנמצא
בהפרדת יחיד
בתקופה
רציפה
של
למעלה
מ-5 שנים
, תארך
עד
שעתיים ביממה, אותן
ניתן
לפצל
עד 3 פרקי
זמן
במועדים
שונים .
7) א) לגבי
אסירים
שלגביהם
ניתנו
הנחיות
מיוחדות
כגון :
הגבלה במספרי
הטלפון, חיוג
המספר
ע " י
סוהר, נוכחות
סוהר
במהלך השיחה ,
ינוהל
רישום
ביומן טלפונים
אשר
נמצא
באגף
בהתאם לנספח
ה'.
ב) באשר
ליתר
אסירי
ההפרדה, השיחות
ומועדיהן
תירשמנה
ביומן טלפונים
באגף
בהתאם
לנספח
ו'."
טו.
פקודת הנציבות שבה מצוי הסעיף האמור היא מפורטת ביותר, וראשיתה באמירה (סעיף 1א) כי "ההפרדה הינה אמצעי אחרון להשגת אחת המטרות המפורטות בסעיף 1.ב..." - הללו הן אשר מנינו מעלה מסעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר - "והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת".
טז.
בית משפט זה נדרש לעניין קשר טלפוני לאסירים בר"ע-בג"ץ 6561/97 מדינת ישראל נ' מנדלסון (לא פורסם). באותו עניין נתקבלה עמדת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר שיחות טלפון באמצעות "בזק כרט", נוכח תופעות שליליות שנתגלו בשימוש בו. בית המשפט (מפי השופט זמיר) נדרש לקשר טלפוני של אסירים, וציטט את שאמר בעע"א 1076/95 מדינת ישראל נ' קונטאר ואח' , פ"ד נ(4) 492, 499 :
"שהסמכות המוקנית לנציב בתי הסוהר בסעיף 80א לפקודת בתי הסוהר להסדיר בפקודה את המינהל, המשטר, המשמעת והפעולה התקינה של שרות בתי הסוהר, כוללת גם סמכות לקבוע בפקודה כזאת הסדר לגבי קשר טלפוני על ידי אסירים, כפי שנקבע בפקודת הנציבות".
ועם זאת נאמר, כי על הנציב למצוא איזון בין התכליות השונות, אלה הספציפיות הקשורות בניהול בית הסוהר, ואלה הכלליות של קידום השויון וזכויות היסוד (פסקה 10). אשר לטלפונים נאמר שם :
"מצד אחד, מן הראוי לאפשר קשר טלפוני עם בני משפחתו ועם אחרים מחוץ לבית הסוהר הקשר טלפוני הוא חלק מחופש הביטוי של כל אדם, והאסיר אינו יוצא מכלל זה יתרה מכך. קשר כזה משרת גם אינטרס חברת, המבקש לתמוך בתא המשפחתי ולעודד קשרים חברתיים, וגם את האינטרס של שב"ס, שכן הוא עשוי להחליש תסכול ועוינות מצד האסיר, שסופם לפגוע הסדר ובבטחון, גם בתוך בית הסוהר. מצד אחר, יש הצדקה להגביל את חופש הביטוי של אסיר ככל שנדרש לקיום הסדר והביטחון...".
יז.
אכן, ברי כי האחריות לניהול תקין של בית הסוהר מוטלת על שירות בתי הסוהר, ולו שיקול דעת רחב כגוף הנושא באחריות כוללת ופרטנית לבטחון הציבור מן האסירים (והעצורים) ולבטחון האסירים בינם לבין עצמם, וכמובן לרווחתם; ובית המשפט לא ימיר ככלל שיקול דעתו בשיקול דעתם (רע"ב 2682/97 מדינת ישראל נ' כהן (לא פורסם), השופט - כתארו אז - מצא). ניהול בתי הסוהר הוא ללא ספק אתגר קשה ועדין, המחייב איזונים מורכבים ביותר, נוכח סוג האוכלוסיה הכלואה ובעיותיה (ראו פרשת מנדלסון , וכן עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נ(4) 136, 154, השופט - כתארו אז - מצא; עוד ראו בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר (טרם פורסם), פסקה 31, הנשיאה ביניש). על בית המשפט, המשקיף אל בית הסוהר בעיניים "חיצוניות", לזכור כי את היומיום המסובך של ניהול מתקני הכליאה נושא על גבו שירות בתי הסוהר. יומיום זה עמוס מִגוון אתגרים, כאמור, שיקולי ביטחון מזה ורווחת האסירים והעצורים, על היחס האנושי המתחייב - מזה. עסקינן בחוליה חלשה בחברה, שמחד גיסא חוששת הימנה החברה, ומאידך גיסא, עניין לנו במקבץ בני אנוש , גם אם הם נושאים על גבם לא אחת קופת שרצים. אתגרים אלה מחייבים שיקול דעת ומקצועיות, ולא בקלות יתערב בהם בית המשפט. ועם זאת, עין "חיצונית" עשויה להבחין בנושא הראוי לתיקון מסוים, למשל בשאלת המידתיות, וכפי שציין בית המשפט בעניין מנדלסון (פסקה 15) "על שב"ס מוטלת חובה לבחון את המצב מעת לעת כדי לראות אם ניתן וראוי לשנות החלטתו באופן שיחליש את הפגיעה באסירים בלי לפגוע ממשית בסדר ובביטחון".
יח.
הנושא בו עסקינן – שיחות טלפון לאסירי הפרדה – אף הוא חלק מן הניהול העדין של אוכלוסית האסירים. ואולם, כאן בולט במיוחד הממד הייחודי של אסיר ההפרדה, שמשמעה ניתוק מסיבי מן העולם החיצוני. ניתוק כזה מצדיק לדעתנו התייחסות גמישה ככל הניתן לאפשרויות הקשר עם החוץ, כמובן בכפוף להגבלות הנובעות מאילוצים מסוגים שונים, כלליים ואינדיבידואליים. אל נכון סבר שב"ס שלאחר תקופת הפרדה ממושכת – חמש שנים, פרק זמן הראוי לעיון כשלעצמו - מועלית מכסת השיחות הטלפוניות משעה לשעתיים. אנו ניגשנו למשאלת המבקש בגישה פרגמטית כעולה מהחלטתנו. שירות בתי הסוהר שקל והציג נוסחה של שעה ומחצה. כאמור. איננו רואים בכך אי סבירות מן הסוג המצדיק התערבות שיפוטית, בהתחשב במכלול הסמכויות והגישה החיובית בבסיסה שגילה השירות, שעליה יש לברך. ואולם, במבט צופה פני עתיד, התרשמנו כי המדובר בשאלות טכניות ומעשיות; האדם בהפרדה אינו מטבע הדברים טלית שכולה תכלת, אך צלם אנוש שלו כ"יצור מדבר", מעודד לכיוון יתר קשר עם העולם החיצון, בכפוף למגבלות הנחוצות. אנו מקוים איפוא כי תישקל אפשרות להארכה נוספת בהמשך; יש לזכור כי בעולם דהאידנא, בלא שנביע עמדה ערכית, נתרבו אפשרויות דיבור בין אדם לאדם – גם ממרחק – יתר על העבר, נוכח ההתפתחות הטלפונית, הסלולרית והמחשבית. בנתון לכך איננו נעתרים לבקשה, תוך שרשמנו לפנינו הודעת המשיב.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' עמית:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין.
ניתנה היום ט"ו
באב תש"ע (26.7.10).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט