פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 4314/20
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
מיכאל לוי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 10.6.2020 בעת"א 30322-02-20
שניתן על ידי כב' השופט אברהם יעקב
בשם המבקש:
עו"ד יניב דניאל
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט אברהם יעקב ) בעת"א 30322-02-20 מיום 10.6.2020, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש להגדלת מכסת השעות המוקצות לו ביממה לביצוע שיחות טלפון, משעתיים לשלוש.
1.
המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 שנים החל מיום 15.5.2016, וזאת בגין הרשעתו בביצוע עבירות של הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (תפ"ח 25960-06-16). המבקש מוגדר על ידי שירות בתי הסוהר (להלן: " שב"ס ") כ"אסיר הפרדה", שכן נוכח זהותו של האדם בו פגע (על פי שב"ס – בנו של ראש ארגון פשיעה) נמצא כי ישנן כוונות לפגוע בחייו. משכך, ממועד הסמוך לתחילת מאסרו מוחזק המבקש בהפרדת יחיד. ביום 5.2.2020, עת הועבר המבקש לבית הסוהר "איילון", הוחלט כי יוקצו לו שעתיים ביממה לשיחות טלפון. זאת, בהתאם להוראת פקודת נציבות 04.03.00 "החזקת אסירים בהפרדה" (להלן: " פקודת הנציבות ") ולהנחיית סגן ניצב שב"ס מיום 6.5.2012 (ראו גם: רע"ב 13/6 מוסלי נ' מדינת ישראל , פסקה 1 (11.4.2013)).
2.
ביום 12.2.2020 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בבקשה להגדיל את מספר השעות בהן הוא מורשה לשוחח בטלפון ל-3 שעות. במסגרת עתירתו, טען המבקש כי הוא מצוי בהפרדה נוכח הסכנה הנשקפת לחייו ולא משום שהוא מהווה סכנה לאחרים, ולכן, בשונה מאסירי הפרדה אחרים, בעניינו אין הצדקה להגבלת מכסת השעות בהן מורשה לשוחח בטלפון.
3.
ביום 10.6.2020 נתן בית המשפט קמא פסק דין הדוחה את העתירה. בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט קמא כי לא מצא בסיס להבחנה אותה מציע המבקש לייצר בין אסירי הפרדה, שכן שיחות הטלפון אינן בגדר "פרס" או "עונש". משכך, סבר בית המשפט קמא כי הגורם להחזקתו של אסיר בהפרדה – בין אם הוא נובע ממסוכנות הנשקפת ממנו או מסכנה הקיימת כלפיו – איננו רלוונטי לעניין המגבלה על הזמן בו רשאי הוא לשוחח בטלפון.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
4.
במסגרת הבקשה, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי אין בסיס להבחנה בין אסיר המוחזק בהפרדה נוכח היותו מסוכן, לבין אסיר המוחזק בהפרדה בשל סכנה הנשקפת לחייו. לשיטתו, ההגבלה הקיימת בפקודת הנציבות על זמן שיחות הטלפון שרשאים לבצע אסירים בהפרדה, נובעת מהרצון למנוע מאסירים מסוכנים לקדם פעילות עבריינית דרך מכשיר הטלפון. משכך, סבור המבקש כי רציונל זה אינו חל בעניינו ויש להתיר לו לשוחח בטלפון זמן רב יותר.
5.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, וזאת למעט במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: רע"ב 8231/19 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל , פסקה 5 והאסמכתאות שם (23.12.2019); רע"ב 4144/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (16.7.2019)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי נמנית עם אותם מקרים חריגים, וזאת אף אם נבחן אותה לפי הגישה המקלה באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שני" (ראו חוות דעתו של השופט (כתוארו דאז) אשר גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). השאלה שעניינה מכסת הזמן המוקצב לשיחות טלפון של אסירי הפרדה כבר נדונה על ידי בית המשפט זה (ראו: רע"ב 8020/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (26.7.2010) (להלן: " עניין אבוטבול "); כן ראו פסק-דין שניתן לאחרונה: רע"ב 1980/20 מדינת ישראל נ' אבוטבול (3.6.2020)). בעניין אבוטבול , על אף שהוחלט כי אין הצדקה למתן רשות ערעור, נבחנה ההוראה הנוגעת למגבלה האמורה בפקודת נציבות, ובמסגרת הדיון באותו עניין הודיע המשיב כי משך זמן שיחות הטלפון המוקצב לאסירים בהפרדה יוארך ל-90 דקות. בהמשך הדברים, ובעקבות המלצתו של בית משפט זה, הוארכה המכסה ליממה ל-120 דקות לכלל אסירי ההפרדה. בענייננו, המבקש עותר להארכה נוספת של מכסת הזמן המוקצה לו לשיחות טלפון, וזאת נוכח הנסיבות הפרטניות המתקיימות בעניינו. משכך, ברי כי מדובר בבקשה העוסקת בעניינו הפרטני של המבקש, וככזו איננה מעוררת כל שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ו' בתמוז התש"ף (28.06.2020).
ש ו פ ט