רע"ב 5947/15 ערן מלכי נ. שירות בתי הסוהר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 2.9.2015 (עת"א 54248-08-15, השופט י' עדן ). בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו את עתירת האסיר שהגיש המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר, הוא המשיב, לקצוב את שיחות הטלפון שלו למאה ועשרים דקות ביממה.

2.

המבקש עצור עד תום ההליכים המשפטיים שמתנהלים נגדו בת"פ 44139-07-15. בהתאם להחלטת המשיב, שוהה המבקש באגף ההפרדה בבית המעצר "שקמה". בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הוא טען כי החל מיום 26.8.2015 הוגבל משך הזמן שבו הוא רשאי לשוחח בטלפון למאה ועשרים דקות שיחה ביום בלבד. לטענתו, עד לאותו מועד ניתנה לו האפשרות לקיים קשר טלפוני ללא כל מגבלה או הקצבה. לגופם של דברים, טוען המבקש שבקציבתן של שעות השיחה שלו יש להתחשב בכך שהוא שוהה באגף הפרדה עקב כך ששימש בתפקיד בכיר במשטרת ישראל לפני מעצרו, ולא מטעמים שעניינם התנהלות שלילית מצדו. יצוין, כי בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי שלל בא-כוח המשיב את טענתו של המבקש לפיה הוא שוחח בטלפון ללא הגבלה עד ליום 26.8.2015. הוא ציין בהקשר זה כי לכלל האסירים והעצירים המוחזקים בהפרדה במתקן נקבעה הקצבה של מאה ועשרים דקות שיחה ביממה, וכי לא ידוע על חריגה מכלל זה בעניינו של המבקש.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא פנה למשיב בבקשה להגדיל את מכסת דקות השיחה שהוקצבו לו בטרם הגיש את עתירתו, וכתוצאה מכך לא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית ראויה על החלטת המשיב. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, לגופם של דברים, שסוגית ההקצבה של שיחות טלפון של אסירים המוחזקים בהפרדה כבר נבחנה על-ידי בית משפט זה (רע"ב 8020/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (26.7.2010) (להלן: עניין אבוטבול )). לבסוף, נקבע כי העובדה שהמבקש מוחזק בהפרדה מטעמים שאינם נוגעים להתנהגות שלילית מצדו אינה מצדיקה אף היא את הגדלתה של הקצבת השיחות של המבקש בנסיבות העניין.

4.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש סבור כי טענותיו בעניין הקצבת שיחות הטלפון של אסירים בהפרדה הן בעלות חשיבות כללית וכי הן נוגעות לכלל ציבור האסירים והעצורים המוחזקים במתכונת זו. המבקש מוסיף וטוען שראוי להבחין בין מי שמוחזק בהפרדה עקב התנהגותו השלילית לבין מי שנמצא באגף זה מטעמים אחרים. באשר לנסיבותיו הפרטניות, המבקש טוען כי הקצבת דקות השיחה למאה ועשרים דקות בלבד פוגעת בקשריו עם ילדיו הקטנים. כן הוא טוען כי נעשתה פנייה מתאימה למשיב בטרם הגשת העתירה לבית המשפט המחוזי. לטענתו, טרם הגשת העתירה נעשתה פנייה טלפונית מצד באת-כוחו של המבקש אל קצינת האסירים בבית המעצר בנושא זה, אולם בא-הכוח אשר הגיש את העתירה לא היה ער לפנייה זו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. בנסיבות העניין, אין מקום להיעתר לבקשה לפי אמות המידה הנהוגות בבקשה מסוג זו (ראו למשל: רע"ב 8271/12 מוסלי נ' מדינת ישראל (18.11.2012); רע"ב 1658/15 גור נ' שירות בתי הסוהר (20.5.2015)). כפי שציין בית המשפט המחוזי, השאלה שעניינה מכסת הזמן המוקצב לשיחות טלפון של אסירי הפרדה כבר נדונה על-ידי בית המשפט זה מספר פעמים. בעניין אבוטבול נבחנה ההוראה בפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.03.00, אשר קובעת מכסת זמן של שישים דקות שיחה ביום לאסיר הנמצא בהפרדה. במסגרת הדיון באותו עניין הודיע המשיב כי יוארך משך הזמן המוקצב לאסירים בהפרדה לתשעים דקות. בהמשך הדברים, כך מתברר, הוארכה המכסה ליממה בשלושים דקות נוספות (ראו: רע"ב 13/6 מוסלי נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (11.4.2013)). טענותיו של המבקש הנוגעות לנסיבותיו האישיות אינן מצדיקות היעתרות לבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הראה טעמים טובים המצדיקים הארכת השימוש בטלפון מעבר למאה ועשרים דקות ביממה, ואינני מוצאת מקום להתערב בקביעה זו. כמו כן, כפי שקבע אף בית המשפט המחוזי, ככל שהמבקש סבור שהיה מקום לסטות בעניינו מהכלל החל על שימוש בטלפון על-ידי אסירים המוחזקים בהפרדה, היה עליו להגיש בקשה מנומקת מתאימה למשיב בטרם הגיש את העתירה לבית המשפט המחוזי.

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית.