פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
321/20
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
אלון דמרי
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-עת"א 34510-05-19 מיום 17.12.2019
שניתן על ידי כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.12.2019 (עת"א 34510-05-19, השופט ע' דרויאן-גמליאל ). בפסק הדין הורה בית המשפט המחוזי על מחיקתה של עתירת אסיר שהגיש המבקש, וזאת לאחר שהמליץ למבקש למשוך את עתירתו וזה קיבל את ההמלצה.
2.
המבקש הגיש בחודש מאי 2019 עתירה שבה העלה בין היתר טענות בנוגע לאופן טיפולו של המשיב 1, שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב ), באירוע שבו על-פי הנטען הוא הותקף על-ידי אסיר אחר. העתירה הוגשה על-ידי המבקש ללא ייצוג.
3.
ביום 18.6.2019 התקיים דיון בעתירה, ובסופו קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם לא שוכנע שעתירתו של המבקש מבוססת דיה, אך ציין כי על גופו ופניו של המבקש מופיעות חבלות שככל הנראה מקורן בקטטה, עניין המצריך בירור. לפיכך ביקש בית המשפט המחוזי כי המשיב יגיש דו"ח מרכז של אירועים משמעתיים או פליליים שבהם היה המבקש מעורב.
4.
בהמשך, הוגשה הודעה מטעם המשיב שבה נטען כי דין העתירה להימחק מאחר שלא קיימת החלטה מינהלית שכלפיה מכוונת העתירה, וכן משום שבאפשרותו של המבקש לפנות לגורמים הרלוונטיים בכל טענה. כן צוין בהודעה כי בעקבות החבלות שנמצאו על גופו של המבקש, נערכה לו שיחה עם קצין מודיעין בבית הסוהר "רימונים" שבו הוא שהה, ובה מסר המבקש כי אינו מכיר את האסיר שתקף אותו ואינו יכול לזהות אותו. עוד צוין כי ביום 7.7.2019 הועבר המבקש לבית הסוהר "איילון".
5.
ביום 17.12.2019, לאחר כמה שינויים שחלו במועד הדיון לנוכח בקשות שונות מטעם המבקש, התקיים דיון המשך בעתירה. בדיון זה היה המבקש מיוצג על-ידי בא-כוח לראשונה, ובו העלה בא-כוחו אף בקשה להעברה נוספת של המבקש למתקן כליאה אחר. בתום הדיון נתן בית המשפט המחוזי פסק דין קצר בזו הלשון: "לאחר ששמעתי גם היום את דברי בא כוחו המלומד של העותר, ולאור החומר שבפני, המלצתי לעותר למשוך עתירתו וכך החליט. לפיכך, נמחקת העתירה".
6.
את בקשת רשות הערעור שבפני הגיש המבקש בעצמו. בבקשה נטען כי יש "לקיים דיון בפני בית המשפט הנכבד שכן בפני בית המשפט קמא לא נחשפו כלל הראיות", וכן כי בא-כוחו של המבקש לא עמד בדיון על טענותיו כנדרש, ומסיבה זו מחק בית המשפט המחוזי את העתירה. לגוף הדברים, נטען כי המשיב התרשל בטיפול בתלונותיו של המבקש בדבר תקיפתו על-ידי אסירים אחרים. כמו כן, מעלה המבקש טענות באשר להתנכלויות שאותן הוא חווה, לדבריו, במתקן הכליאה שבו הוא שוהה כעת.
7.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות, מבלי להידרש לתשובה. לא יכולה להיות מחלוקת על כך שטענותיו של המבקש הן חמורות ושיש לבררן ברצינות הראויה. אולם, יש לעשות זאת בהליך סדור ותקין, אשר
לא ניתן להתחילו במסגרת של דיון בבקשת רשות ערעור, שאמות המידה לקבלתה הן כידוע מצומצמות (ראו למשל: רע"ב 5947/15 מלכי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (7.9.2015); רע"ב 80/17 ברנס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (19.2.2017)). זאת, בפרט כאשר לא התקיים דיון מהותי בטענות הצדדים בערכאה הדיונית, בהתחשב בכך שהעתירה נמחקה בהסכמה. מכל מקום, אם למבקש השגות באשר למחיקת העתירה הקודמת, זכויותיו שמורות כמובן להגשת עתירה חדשה שבה הוא יפרוס את טענותיו. טוב יעשה המבקש אם יפנה עוד קודם לכן בבקשה עדכנית אל המשיב שבה יעלה טענות באופן מסודר. חזקה על המשיב כי יידרש לפנייתו של המבקש במהירות הראויה, וזאת בהתחשב בין היתר באופיין של התלונות שעל הפרק.
8.
אשר על כן: הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י' שבט, תש"פ (5.2.2020).
ש ו פ ט ת