רע"ב 418/21 אלון דמארי נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט ג' שני ) בעת"א 2015-12-20 מיום 8.1.2021, בגדרו נדחתה עתירת המבקש להעברתו למתקן כליאה אחר.

2.

בחודש מאי 2019, הגיש המבקש עתירה (עת"א 34510-05-19) כנגד אופן טיפולו של המשיב 1 (להלן: המשיב ) באירוע שבו לטענתו הותקף בבית הסוהר רימונים (להלן: אירוע התקיפה ) על ידי אסיר אחר (להלן: האסיר התוקף ). לאחר דיון בו התברר כי המבקש הועבר לבית סוהר איילון וכי אינו מצליח לזהות את האסיר התוקף, נמחקה העתירה בהסכמת בא-כוחו. המבקש הגיש בעצמו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שנדחתה על ידי בית משפט זה, תוך שצוין כי אם למבקש השגות על אופן הטיפול, יש לעשות כן בהליך סדור ותקין ובפני המבקש פתוחה הדרך להעלות טענותיו באמצעות הגשת בקשה למשיב או באמצעות הגשת עתירה חדשה (רע"ב 321/20 דמרי נ' שרות בתי הסוהר (5.2.2020)).

3.

לאחרונה הוחזר המבקש לבית הסוהר רימונים על רקע הדחתו מקבוצה טיפולית בבית הסוהר איילון. לטענת המבקש, בבית הסוהר רימונים שוהים אסירים המסוכסכים עמו שבהם הוא פגש באקראי וכי ביום חזרתו לשם הוא נתקל במכלול הקליטה באסיר התוקף. בשל האמור הגיש המבקש את העתירה לבית המשפט קמא, העומדת בגדרי ההליך כאן ובה נתבקש להורות על העברתו לבית הסוהר מעשיהו מחמת הסיכון הנשקף לו. עוד הוסיף וטען המבקש למחדלי חקירת אירוע התקיפה. יצוין, כי בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא בעתירה, היה המבקש מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית.

4.

בית המשפט קמא דחה את העתירה. בפסק הדין נקבע כי נקודת המוצא היא שלאסיר אין זכות קנויה לשאת בעונשו בבית סוהר מסוים. לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הובהר כי האסיר התוקף שוחרר בינתיים מבית הסוהר, כך שלא נשקף ממנו עוד סיכון; כי המבקש אינו שוהה באגף עם אותם אסירים שלגביהם נטען כי הוא מסוכסך עמם ובכל מקרה קיימות הנחיות ביטחון מצד המשיב שתכליתן מניעת אותם מפגשים. עוד נקבע, כי אם למבקש טענות לעניין אופן יישומן של הנחיות הביטחון בעניינו, עליו לפנות למשיב וזה יתן על כך את הדעת. בכל הנוגע לטענות בדבר מחדלי חקירת אירוע התקיפה, נקבע כי אלה אינן עניין להליך זה וגם ביחס אליהן פתוחה הדרך למבקש להגיש תלונה לגורמים הרלוונטיים.

5.

בבקשה לרשות ערעור המונחת לפניי, שוב מייצג המבקש את עצמו ובה הוא חוזר על בקשתו להעברתו לבית הסוהר מעשיהו. לטענתו, האסיר התוקף אמנם שוחרר, אך הוא מקושר עם אסירים אחרים השוהים בבית הסוהר רימונים שדרכם מועברים לו מסרים מאיימים ממנו. בשל כך וכן לאור החשש מהתקלות אקראית עם האסירים עמם הוא מסוכסך, הוא אינו יכול להשתתף בפעילויות חוץ-אגפיות והדבר פוגע בהמשך הליך שיקומו. המבקש חוזר על טענותיו לעניין מחדלי חקירת אירוע התקיפה מצד המשיב ומוסיף כי המשיב מתעלם מתלונותיו. המבקש גם עתר למינוי סנגור מן הסנגוריה הציבורית לייצוגו בהליך כאן.

6.

הסנגוריה הציבורית השיבה לבקשה וציינה כי אינה תומכת בבקשה למינויה בהליך זה, שכן הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור וכי עניינו של המבקש הוכרע באופן ממצה על ידי בית המשפט קמא.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה.

ככלל, רשות ערעור תינתן במקרים חריגים בלבד המעלים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 7979/19 בן משה נ' שירות בתי הסוהר (23.1.2020)) הבקשה דנן אינה עומדת באמת מידה זו והיא מתמקדת בעניינו הפרטי של המבקש. די בכך כדי לדחותה.

למעלה מן הצורך, יצוין כי לא מצאתי פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא. הסיכון הנשקף לטענת המבקש מהאסיר התוקף הוסר, משהאחרון שוחרר מבית הסוהר. ככל שלמבקש תלונות בדבר מסרים מאיימים שהוא מקבל או השגות לגבי יישומן של הנחיות הביטחון בעניינו, עליו לפנות בעניין זה למשיב לשם בירורן. חזקה על המשיב האמון על הבטחת שלומם ובריאותם של אסירים בבית הסוהר כי יפעל למניעת סיכונים , לרבות מפגשים אקראיים עם אסירים עמם המבקש מסוכסך ויאזן זאת באופן שיאפשר למבקש השתתפות בפעילויות שיקום חוץ-אגפיות.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המשיב ידאג להמציא למבקש עותק מהחלטה זו.