רע"ב 7979/19 אייל בן משה נ. שב"ס - מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל ) מיום 5.11.2019 בעת"א 29951-07-19, בגדרה נדחתה עתירת המבקש לאפשר לו להחזיק חמישה ספרי דת ושתי מפות שולחן בתאו.

1.

המשיב סירב לבקשת המבקש להכניס ספרי דת לתאו באמצעות בני משפחתו כיוון שהכנסת הספרים נעשתה שלא בהתאם לנהלים, בין היתר, בהיותם בעלי כריכה עבה. המבקש הגיש עתירה נגד החלטה זו ונגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו להכניס לתאו מפות שולחן לארוחת ליל שבת.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקבעו כי מספר החפצים המותרים להחזקה בתאו של אסיר מוסדרים במפורש בפקודת הנציבות. באופן ספציפי, עמד בית המשפט על כך שההגבלה על מספר הספרים המותרים להכנסה ולהחזקה אינה פוגעת בזכות יסוד לצורך שאיננו נחוץ, וכי ההגבלה מאזנת כראוי בין השיקולים הרלוונטיים, לרבות שיקול הביטחון בין כתלי בית הסוהר. אשר למפות השולחן, נקבע כי אין מדובר בפריט הכרחי הדרוש לשם שמירה על זכות יסוד או כי הוא בעל ערך דתי שבלעדיו המבקש אינו יכול לבצע פולחן דתי, אך מנגד ניתן להשתמש בפריט זה לשימוש פוגעני.

על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.

2.

המבקש טוען כי לבקשתו השלכת רוחב בהיותה רלוונטית לכל האוכלוסיות הדתיות בבתי הסוהר. נטען כי אין ספרי דת בעלי כריכה דקה, ומשכך הדרך היחידה להכניס ספרי דת על ידי בני משפחה מבחוץ היא על ידי השחתת הספרים תוך החלפת הכריכה העבה בכריכה דקה. באשר למפות השולחן, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא בחן אם הוראות הפקודה בעניין זה הן סבירות ואם לאו.

3.

המשיב מצדו סבור כי דין הבקשה להידחות על הסף משהיא עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש. נטען כי ההחלטה שלא להתיר למבקש להכניס לתאו ספרים בעלי כריכה עבה ומפות שולחן נובעת מהצורך למנוע הכנסת חפצים העלולים לסכן את אוכלוסיית האסירים, ובכך לשמור על הסדר, המשמעת והביטחון בבית הסוהר. עוד נטען כי מדיניות המשיב בנוגע למגבלות החלות על החזקת ספרים כבר נדונה ואושרה בבית משפט זה; כי ניתן לקבל ספרים שאינם בכריכה דקה בדרכים נוספות שאינן באמצעות בני משפחה; וכי אין איסור הלכתי על החלפת כריכת הספרים מעבה לדקה.

4.

בתשובה שהוגשה בהסכמה לתגובת המשיב, ציין המבקש כי הוא אינו תוקף את כמות הספרים המותרים להחזקה בתאו, אלא כי הוא מבקש לאפשר לו להכניס ספרי דת בעלי כריכה עבה על ידי בני משפחתו או באמצעות רכש חוץ, בהתאם לפקודת הנציבות 04.32.00 "מרכזי מכר לאסירים".

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ומשכך אין היא נמנית על אותם מקרים חריגים בהן תינתן רשות ערעור ( רע"ב 5089/13

אוחנה נ' שירות בתי הסוהר (24.7.2013)).

6.

סבורני כי השיקולים שהנחו את המשיב בהחלטתו בנסיבות העניין הם שיקולים ענייניים, וכי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין מכלול השיקולים הרלוונטיים הן לעניין הכנסת הספרים על ידי בני משפחה והן לעניין הכנסת מפות השולחן, ואיני מוצא מקום להתערבותו של בית משפט זה. מעבר לכך אציין כי מתגובת המשיב עולה כי בידי האסירים עומדות מספר דרכים לקבלת ספרים, מעבר להכנסתם באמצעות בני משפחה בכריכה דקה בלבד, והן: השאלת ספרים מספריית בית הסוהר, רכישה בקנטינה ורכש חוץ בהתאם לפקודה הרלוונטית כאמור. עוד עולה כי פניות המבקש לרב היחידה לקבלת ספרי דת ספציפיים טופלו בעבר והן מטופלות מעת לעת, וכי נעשה מאמץ מצד המשיב לספק למבקש וליתר האסירים את הספרים המבוקשים, וחזקה על המשיב כי כך הוא עושה. כמו כן, עמדת רב היחידה באשר להחלפת הכריכה מעבה לדקה, כך שתתאפשר הכנסת ספרי דת באמצעות בני משפחה, היא כי "אין בכך השחתה כל עוד זה נעשה אצל בעל מקצוע והספר נשמר".

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.