רע"ב 2871/20 בני סלע נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט העמית א' יעקב ) בעת"א 61990-11-18 מיום 19.2.2020, בגדרו נמחקה העתירה שהגיש המבקש.

2.

לטענת המבקש החלטת המחיקה באה לאחר שעמד על זכותו הדיונית להתייחס לטענת פסלות המותב שהעלה. עוד טען המבקש כי בית המשפט נמנע מלבקש התייחסות מבא-כוחו שנכח בדיון. לפיכך, יש להורות על השבת העתירה לבית המשפט קמא לשם דיון לגופו של עניין.

3.

עיון בפסק הדין ובפרוטוקול הדיון מעלה כי המבקש סירב לטעון עניינית לעתירה ולכן הורה בית המשפט על מחיקתה, לאחר שדחה בקשת פסלות שהשמיע המבקש.

4.

הבקשה עצמה אינה מפרטת את השתלשלות ההליכים בעתירה, אולם אלו עולים מעיון במערכת נט המשפט, וזו תמציתם: העתירה הוגשה ביום 6.5.2018 ועניינה – מכשיר DVD שנמכר בבית הסוהר, שאינו תומך בפורמט mp-4 כך שנמנע מהמבקש לעיין בחומר משפטי. בעתירה התבקש בית המשפט המחוזי להורות למשיב למכור מכשיר התומך בפורמט, להורות לספק לנמק מדוע המכשיר אינו מקיים את הפרסום הנוגע אליו, ליתן סעדים הנוגעים להליך ייצוגי בגין הטעיית הצרכן, ולחילופין – להורות על מינוי הסנגוריה הציבורית לייצוג המבקש בעניין זה. המשיב מצידו ביקש למחוק את העתירה על הסף משהסוגיה אינה נושא לעתירת אסיר, אולם בית המשפט המחוזי קיים מספר דיונים בעתירה ודן בה לגופה.

ביום 30.4.2019 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' טרסי ) על מינוי סנגוריה ציבורית לייצוג המבקש בעתירה משהשתכנע כי יש ממש בטענת המבקש בדבר חוסר התאמה בין אופן הצגת תכונות המכשיר לבין יכולות השימוש בו בפועל. במסגרת החלטתו זו הורה בית המשפט על הגשת כתב עתירה עדכני על ידי הסנגור שימונה.

ביום 30.6.2019 ביקש המשיב מבית המשפט המחוזי למחוק את העתירה על הסף משלא הוגשה עתירה מתוקנת. המשיב חזר על עמדתו, כי העתירה מוצתה במישור הסעד משניתנה למבקש האפשרות לקבל זיכוי והועמד לרשותו מחשב לשם עיון בחומר משפטי וכי טענות אחרות אינן באות בגדר עתירת אסיר. לפיכך, עתר המשיב לדחיית העתירה על הסף ולחילופין לדחייתה לגופה על בסיס כתבי הטענות והדיונים שהתקיימו בה.

לבסוף, ביום 19.2.2020 התקיים הדיון שבמהלכו ניתן פסק הדין שעליו נסבה הבקשה שלפניי.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק במערכת נט המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.

כידוע, הכלל הוא כי רשות ערעור תינתן במשורה במקרים חריגים בלבד שבהם עולה שאלה העולה מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (רע"ב 7979/19 בן משה נ' שירות בתי הסוהר (23.1.202)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש מעלה שאלה בעלת השלכה כללית מסוג זה. שכן, כמתואר לעיל, לאחר שבדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי נדונה העתירה לגופה, משלא הוגשה עתירה מתוקנת לאחר מינוי סנגור מן הסנגוריה הציבורית, ולאור האמור בפסק הדין כי המבקש סירב להשמיע טענותיו לעניין עצמו – לא מצאתי כי קיימת עילה המצדיקה בחינת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. סירובו של המבקש לטעון עניינית לעתירה, בשעה שבא כוחו מצוי יחד עמו בדיון, כמוהו כהוראה לבא כוחו להימנע מטיעון לגופו של עניין. בנסיבות אלו, ועל רקע השתלשלות ההליכים המתוארת לעיל, כאשר במשך כשנתיים אפשר בית המשפט המחוזי – במותב זה או אחר – למבקש לנהל את העתירה, קיים מספר דיונים, שמע טיעון לגופה והורה על מינוי סנגור ציבורי, בצדק דקדק עימו בית המשפט בדרישה כי יישמע טיעון לגופם של דברים. משניתן למבקש יומו בבית המשפט ביד רחבה והועמדו לרשותו משאבים ציבוריים לטובת ייצוגו בהליך, אין כל מקום לאפשר ביטול זמנו של בית המשפט, שהינו משאב ציבורי יקר וחיוני לאסירים אחרים ולציבור בכלל. ויוזכר כי מכח תקנה 6 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 רשאי בית המשפט הדן בעתירת אסיר, לדון בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה (ראו והשוו: רע"ב 5683/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (16.12.2018)).

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית.