רע"ב 5683/18 בני סלע נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א'

טל ) מיום 22.1.2018 בעת"א 53996-04-13, בגדרה הורה בית המשפט על צמצום החלטתו הקודמת של בית המשפט, מיום 7.8.2013, שעניינה בשליחת מסמכים משפטיים של המבקש על חשבון שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס

או המשיב ).

2.

איני רואה לחזור ולפרט את התשתית העובדתית המלאה המתפרשת על פני שנים רבות; אסתפק בתמצית הדברים. המבקש הוא אסיר, נושא בעונש של כ-40 שנות מאסר בגין עבירות מין, אלימות, התפרצות, הדחה בחקירה ובריחה ממשמורת חוקית. בשנת 2013, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מנהליים במסגרתה ביקש, כי מסמכים שהוא שולח לגורמים משפטיים ולצדדים להליכים משפטיים שהוא צד להם, ישלחו בדואר רשום על חשבון שב"ס וכי שאר המסמכים ישלחו בדואר רגיל על חשבון שב"ס מחמת היותו "אסיר נזקק". ביום 7.8.2013, קיבל בית המשפט את העתירה בחלקה והורה למשיב לאפשר למבקש לשלוח מסמכים משפטיים על חשבון שב"ס לבתי משפט; לשכות הוצאה לפועל; וכן לצדדים להליכים משפטיים שהמבקש צד להם. זאת, משום שמסמכים אלה טעונים אישורי מסירה, ואי הגעתם לנמען עלולה לפגוע בהליכים משפטיים שנוקט בהם המבקש, או שהוא צד בהם.

3.

שנתיים לאחר מתן ההחלטה מיום 7.8.2013 (להלן: ההחלטה המקורית ), עודכן המבקש על-ידי נציגי המשיב כי התנהלות שב"ס עתידה להשתנות בכל הנוגע לשליחת וקבלת מסמכים משפטיים של המבקש לאור שינויים אשר נעשו בפקודת נציבות

– מכתבי אסירים ודברי דואר – משלוח וקבלה. בעקבות זאת, הגיש המבקש, בין היתר, מספר בקשות לביזיון בית משפט בהן הושמעה הטענה שלפיה גורמי המשיב אינם ממלאים אחר ההחלטה המקורית.

4.

ביום 1.1.2018, נדונה בבית המשפט המחוזי עתירת המבקש, וביום 22.1.2018 החליט בית המשפט כי יש מקום לצמצם את ההחלטה המקורית, תוך שהוא קובע מתווה לשליחת וקבלת מכתבים בעניינו של המבקש:

"6.

לאור הריבוי הבלתי סביר של מסמכים משפטיים שנשלחים על ידי המבקש, אשר מנצל לרעה את ההחלטה נשוא העתירה, מן הראוי לצמצם את ההחלטה, מבלי שתימנע מהמבקש זכות הגישה לערכאות.

7.

המשיב ישלח על חשבונו בדואר רשום מסמכים משפטיים שקבלתם טעונה אישור מסירה על ידי הנמען ואשר המועד הקבוע בחוק או בתקנות לקבלתם ע"י הנמען הוא עד 60 יום מיום מסירת המסמך הדורש תגובה ע"י המשיב למבקש.

המבקש יחתום על קבלת המסמך במועד קבלתו על ידו ובאם יסרב לעשות כן יכתוב מפקד האגף או מי מטעמו מזכר על דבר הסירוב.

8.

המשיב יאפשר למבקש לשלוח את המסמכים נושא הבקשה באמצעות מבקריו בהתאם לנהלי שב"ס, תוך תיעוד מתאים של מימוש האפשרות ע"י המבקש .

9.

באשר למתן האפשרות לשלוח את המסמכים, המשיב יפעל בהתאם לסעיף 7 לפקנ"צ

על חשבונו של שב"ס".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

5.

המבקש טען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא העניק לו סעד מכוח פקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה ) לאחר שנתגלה כי המשיב הפר את ההחלטה המקורית וכי מן הראוי היה להטיל עליו סנקציה. אדרבה, בית המשפט סטה ממסגרת הבקשה שהוגשה על-ידי המבקש ואשר נועדה לבירור הטענה שלפיה המשיב הפר את החלטתו המקורית של בית המשפט. נטען כי עיון בהחלטה מושא ההליך שבו עסקינן מעלה כי בית המשפט המחוזי נדרש בשנית להחלטה המקורית מיום 7.8.2013, שהיא החלטה חלוטה, ויצר כלשון המבקש "פסק-דין חדש". המבקש הדגיש כי ההחלטה המקורית היא החלטה בהירה וברורה, ואין מקום לשנותה מספר שנים לאחר הינתנה. מנגד, טען המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף, ולגופה.

6.

דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא לדיוננו היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מנהליים אשר דן בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 8733/14 סלע נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 3 (11.1.2015); רע"ב 2110/16 סלע נ'

שירות בתי הסוהר-מדינת ישראל , פסקה 19 (27.11.2018)). עניינו של המבקש אינו מעורר שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור, חרף הניסיון לשוות לבקשה אופי עקרוני. ניתן להיווכח כי הבקשה מבוססת כל כולה על עניינו הפרטני ונסיבותיו הקונקרטיות של המבקש.

7.

אף שדרך המלך בנסיבות היא הגשת עתירת אסיר התוקפת את החלטת שב"ס, רשאי היה בית המשפט המחוזי לדון בטענות הצדדים " בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה " (ראו: סעיף 6 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980). בית המשפט איזן נכונה בין זכות הגישה לערכאות של המבקש לבין העומס הכבד המוטל על כתפיהם של גורמי שב"ס נוכח התנהלות זו העולה כדי ניצול לרעה של ההחלטה המקורית. האיזון שנקבע בעניינו של המבקש הוא סביר, מידתי ואינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

8.

לאור האמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.