רע"ב 1658/15 אריה גור נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.1.2015 (עת"א 51708-12-14, השופטת מ' ברנט ).

2.

המבקש הוא אסיר השפוט למאסר עולם לאחר שהורשע בביצוע רצח על רקע לאומני. המבקש מרצה את עונשו, שלא נקצב, החל מיום 2.11.1998.

3.

המבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי ובה טען כנגד האופן שבו נרשמים דברי דואר המתקבלים אצל המשיב עבור אסירים. לשיטתו, יש לחייב את המשיב לנהוג כך בכל דבר דואר המתקבל עבור אסיר: להחתים את דבר הדואר בחותמת "נתקבל" שבה יצוין תאריך הקבלה ובחותמת "נבדק על ידי" בצירוף תאריך הבדיקה, וכן להחתים את האסיר ומפקד האגף עם מסירת דבר הדואר לאסיר. כן העלה העותר טענות על כך שהמשיב העמיד לרשותו גישה למאגר המשפטי "תקדין" ולא למאגר המשפטי "נבו" ואינו נותן לו אפשרות להדפיס פסקי דין הדרושים לו. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, וקבע כי המשיב פועל בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.43.00 שעניינה מכתבי אסירים (להלן: הפקודה ) לפיה כל דבר דואר שמתקבל אצל המשיב נרשם ביומן קבלת דברי הדואר וכן נערך רישום כאשר דבר הדואר נמסר לאסיר. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי ככל שתתעורר בעיה אם יבקש העותר לצלם את יומן רישום דבר הדואר, יוכל המבקש להגיש עתירה כדי לחייב את המשיב לאפשר לו לעשות כן. בכל הנוגע לטענת המבקש בהתייחס לאתרים המשפטיים, קבע בית המשפט המחוזי כי הן לרשות האסירים והן לרשות הלשכה המשפטית של המשיב הועמדה גישה לאותו אתר – "תקדין" וכי אין בכך כל פגם. כן קבע בית המשפט המחוזי כי אין עילה לחייב את המשיב לאפשר הדפסת פסקי דין בידי המבקש, וכי ניתן להסתפק בסיכום ההלכות המשפטיות ללא הדפסתן.

4.

במסגרת הבקשה דנן מציין המבקש כי הפקודה שונתה אמנם בשנת 2012 בעקבות בקשת רשות ערעור שהגיש לבית משפט זה (רע"ב 1831/12, השופט נ' סולברג ,

13.9.2012) , אך אין בשינוי האמור כדי לפתור את הקשיים שעמם הוא מתמודד. לטענתו, פעמים רבות נגרמים עיכובים בהעברת הדואר בשלב שבו הוא נבדק בידי קצין המודיעין של בית הסוהר, לאחר שכבר הוטבעה על דבר הדואר חותמת "התקבל", וכך אין ביכולתו להוכיח מהו מקור העיכוב. כן טוען המבקש כי המשיב מציב קשיים בפניו כאשר ברצונו לצלם את יומן הדואר. לכן, הוא שב ומעלה את ההצעה שהעלה בפני בית המשפט המחוזי לשינוי נוהל הטיפול בדואר. המבקש טוען כי השינוי שהוא מציע יקל הן על האסירים והן על המשיב. המבקש מוסיף וטוען כי הוא מוצא את עצמו "כשידו על התחתונה" בהליכים המשפטיים שאותם הוא מנהל כיוון שאין לו גישה לאתר המשפטי "נבו" העדיף לטענתו. לבסוף, טוען המבקש כי אין כל סיבה למנוע ממנו להדפיס פסקי דין שבהם הוא מעוניין להשתמש במסגרת ההליכים שאותם הוא מנהל.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כידוע, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986); רע"ב 4352/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (4.7.2010)). עניינו של המבקש אינו נמנה על קטגוריית מקרים מצומצמת זו, ונראה שאף לגופו של עניין, החלטותיו המרכזיות של המשיב עליהן מלין המבקש אינן חורגות לכאורה ממתחם הסבירות.

6.

בכל הנוגע לטיפול בדברי דואר הנשלחים אל אסירים, הרי שכאמור המבקש אכן תרם בעבר לשינוי הפקודה, והשופט סולברג ציין בהתייחס לתיקון כי "בכך, סבורני, ניתן מענה הולם לטענות המבקש, לא רק באופן פרטני, אלא גם באופן רחב שיחול על כלל האסירים" (פסקה 5 להחלטתו האמורה מיום 13.9.2012). כעת, מלין המבקש גם על הפקודה בנוסחה המעודכן, אולם לא השתכנעתי כי יש בטענות אלה ממש. המבקש טוען כי נגרמים עיכובים בלתי מוצדקים בהעברת דברי דואר אליו לאחר שהם מתקבלים בבית הכלא. ככל שאכן נגרמים עיכובים כאלה, הרי שניתן יהיה להוכיח זאת באמצעות עיון ביומן הדואר, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, יש להניח כי המשיב יאפשר לו לצלם את היומן אם הדבר יידרש. בכל הנוגע לשימוש באתרים המשפטיים, בית משפט זה עמד בעבר על הצורך לאפשר נגישות לאתרים כאלה לכלל האסירים (רע"ב 5723/06, השופט א' רובינשטיין ), ואכן המבקש נהנה מגישה כזו. יחד עם זאת, אין משמעות הדבר כי המבקש יכול לדרוש כי המשיב יתקשר בחוזה דווקא עם ספק שירות מסוים, ויש צדק רב בטענת המשיב כי אם היועצים המשפטיים המועסקים על ידו מסתפקים באתר זה, הרי שדי בו גם עבור האסירים.

7.

באשר לצורך בהדפסתם של פסקי דין – שאין לשלול את האפשרות כי תהיה נחוצה במקרים מסוימים – אני סבורה כי סוגיה זו לא עמדה במרכז העתירה שאותה הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, וממילא לא זכתה לדיון מקיף במסגרתה. סוגיה זו נמצאת גם בשולי בקשת רשות הערעור דנן. בנסיבות אלה, איני מוצאת מקום להעניק למבקש רשות ערעור על בסיס זה. בשולי הדברים אוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי מנקודת מבטי טוב יעשה המשיב אם יבחן שוב האם ניתן יהיה להתיר למבקש ולאסירים אחרים להדפיס פסקי דין הדרושים להם, וזאת כמובן בכפוף לצורך להקפיד על הביטחון בכלא, לאילוצים מינהליים ולמגבלות התקציב. מכל מקום, סוגיה זו אינה נדרשת כאמור להכרעה בגדרי הבקשה דנן.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית.