רע"ב 1831/12 אריה גור נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הגיש שתי עתירות לבית המשפט המחוזי (עת"א 20891-07-11 ועת"א 20897-07-11), ואלו נדחו הואיל ובית המשפט המחוזי לא מצא בהן ממש.

2.

בהחלטתי מיום 26.3.2012 דחיתי את הבקשה למתן רשות ערעור בכל הנוגע לטענות בדבר תיאום מועדי ביקורים. כל שנותר לדיון הוא הטענות בדבר נוהל קבלת מסמכים (עת"א 20891-07-11).

3.

לטענת המבקש, פעמים רבות, שירות בתי הסוהר מעביר לו מסמכים ודברי דואר שבועות ואף חודשים מיום שליחתם. איחורים אלו, כך נטען, מאלצים את המבקש לוותר, לעיתים, על המשך ההליך המשפטי. זאת, כאשר האיחורים בקבלת דברי הדואר נגרמים באשמת שירות בתי הסוהר. המבקש עתר לחייב את המשיבה בכל פעם שמתקבל דבר דואר או מסמך משפטי באיחור, לציין על גביו את תאריך העברת הדואר אל האסיר בתוספת חתימה. כך יוכל להוכיח בבית המשפט את דבר האיחור ויוכל לנקוט בהליכים אזרחיים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. לטענת המבקש כאשר שירות בתי הסוהר מעוניין להוכיח שאסיר קיבל מסמך מסוים הוא טורח להחתימו על גבי המסמך כתנאי לבקשתו.

4.

המשיבה בתגובתה הודיעה כי סגן נציב בתי הסוהר החליט לתקן את פקודת הנציבות 04.43.00 שעניינה "מכתבי אסירים – משלוח וקבלה". על-פי התיקון יקבע כי דבר דואר שיתקבל בבית הסוהר, בין שהוא רשום ובין שאינו רשום, יֵרשם ביומן קבלת דברי דואר וכן כי בעת מסירת דבר הדואר לאסיר, יתעד מנהל האגף את המסירה ביומן האגף. לטענת המשיבה, הפקודה מצויה בהליך תיקון ובכל הנוגע ליישום המיתווה אשר עליו הוחלט עד לתיקון הפקודה, תצא הנחייה לפעולה מאת סגן הנציב אל הגורמים הרלוונטיים לנהוג בהתאם למיתווה זה. לנוכח האמור, סבורה המשיבה כי הבקשה למתן רשות ערעור התייתרה ויש למחקה.

5.

המבקש תרם תרומה של ממש בעצם הגשת הבקשה למתן רשות ערעור. בעקבות הגשת הבקשה החליטה המשיבה לתקן את פקודת הנציבות (04.43.00) ולקבוע שכל דואר שיתקבל עבור אסיר יֵרשם ביומן קבלת דברי הדואר וכי בעת מסירת דבר הדואר לאסיר יתעד מנהל האגף את דבר המסירה ביומן. בנוסף הודיעה המשיבה כי תצא הנחייה לגורמים הרלוונטיים לפעול בהתאם למיתווה האמור. בכך, סבורני, ניתן מענה הולם לטענות המבקש, לא רק באופן פרטני, אלא גם באופן רחב שיחול על כלל האסירים המצויים בבתי הסוהר.

6.

לא היה מקום למחיקת עתירת המבקש בסוגיה זו, בנימוק של היותה טרדנית, ובאמירה כי מוטב היה אלמלא הוגשה. אכן, לעיתים מוגשות על-ידי אסירים מסויימים עתירות שונות, בגדרן נטענות טענות רבות שאינן ממין העניין, וזאת במיוחד בשל העובדה שאינם מיוצגים. יחד עם זאת, יש לבחון את טענותיהם בקפידה, אם יש בהן טענה שראויה לביקורת שיפוטית.

7.

בכפוף לאמור לעיל, הואיל והבקשה למתן רשות ערעור השיגה את מטרתה, אני מורה על מחיקתה.