רע"ב 10235/16 רע"ב 10235/16

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ) בעת"א 58146-12-16 אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטתו של שב"ס שלא לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת על מנת להשתתף בשבעה על אחיו.

1.

ביום 16.8.2016 החל המבקש לרצות עונש מאסר בן שנה וחודשיים בגין ביצוע עבירות תעבורה וזהו מאסרו החמישי. ביום 27.12.2016 נפטר אחיו של המבקש והמבקש עתר לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת על מנת שיוכל להשתתף בהלוויה ובימי השבעה המסתיימים ביום 2.1.2017. שב"ס סרב לבקשה ולפיכך הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בה עתר להורות לשב"ס לאפשר לו לצאת להלוויה ולשבעה. בתגובתו מיום 28.12.2016 טען שב"ס כי מאחר שהלווייתו של האח כבר התקיימה עתירתו של המבקש בהקשר זה התייתרה. בדיון שהתקיים בעתירה ביום 29.12.2016 הודיע עם זאת שב"ס כי הוא מוכן לאפשר למבקש לעלות באחד מימי השבעה לקברו של אחיו בליווי סוהרים אך המבקש סירב להצעתו זו של שב"ס.

2.

בדחותו את העתירה ציין בית המשפט המחוזי כי התנגדותו של שב"ס להוצאת המבקש לחופשה מיוחדת מבוססת על מידעים חסויים המעידים על התנהגות שלילית של המבקש במאסר, וכן על עמדת גורמי הטיפול בשב"ס לפיה המבקש מנהל אורח חיים שולי בצל התמכרותו לסמים, נעדר מוטיבציה של ממש לערוך שינוי בחייו ואינו מעוניין להשתלב בהליך טיפולי. בית המשפט קמא הוסיף וציין בהקשר זה כי העובדה שהמבקש עתיד להשתלב בקבוצה טיפולית לעברייני תעבורה אינה מעידה על נכונות לטפל בהתמכרות לסמים שבעטיה בצעו העבירות שבגינן ריצה המבקש עונשי מאסר. מטעמים אלו קבע בית המשפט המחוזי כי החלטתו של שב"ס שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת היא החלטה סבירה וציין כי רשם לפניו את נכונותו של שב"ס לאפשר למבקש לעלות לקברו של אחיו באחד מימי השבעה.

3.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הוא אינו מביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי לגמילה מסמים מסתמכת באופן שגוי על דברים שנכתבו בחוות הדעת המודיעינית שהוגשה בעניינו ומתעלמת מן האמור בחוות הדעת הטיפולית שבה נכתב כי הוא משולב באגף נקי מסמים, מוסר בדיקות שתן נקיות ועובד במטבח הכלא. עוד טוען המבקש כי הוא הסכים לכל הליך טיפולי שהוצע לו, ובכלל זה הליך טיפולי לעברייני תנועה, וכי יסכים להשתלב גם בהליכי גמילה ככל שהדבר יתאפשר. כמו כן, טוען המבקש כי על פי פקודות שב"ס יציאה לחופשה מיוחדת אינה מותנית בחוות דעת חיובית של גורמי הטיפול בשב"ס או בהשתלבות בהליך טיפולי ומכאן שכלל לא היה מקום להתחשב בעמדת גורמי הטיפול. עוד נטען כי בניגוד לאמור בפסק הדין התנהגותו במאסר בתקופה האחרונה היא חיובית ופרט לתקרית אחת שאירעה בתחילת המאסר לא נרשמו לחובתו עבירות משמעת. לבסוף טוען המבקש כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות.

4.

שב"ס טוען מנגד כי המבקש טרם ריצה את תקופת המאסר המינימאלית הנדרשת לשם שילובו בסבב חופשות ועל כן אינו זכאי לצאת לחופשה אלא בהתקיים טעמים מיוחדים המפורטים בפקודת נציבות שב"ס 04.40.00. לטענת שב"ס, במסגרת ההחלטה האם ליתן לאסיר לצאת לחופשה מיוחדת כאמור יש להתחשב, בין היתר, בהתנהגותו במאסר ובסיכון שנשקף ממנו לחברה. במקרה דנן, כך לטענת שב"ס, מדובר במבקש בעל רקע של התמכרות לסמים ולאלכוהול אשר קיים חשש שאם ייצא ממאסר לשבת שבעה על אחיו יחזור לשימוש בסמים על כל ההשלכות הכרוכות בכך, ומטעם זה נמנעו גורמי הטיפול בשב"ס מלהמליץ על יציאה לחופשה. בנוסף על כך נטען כי הוגשו בעניינו של המבקש מידעים חסויים המצביעים על התנהגות שאינה הולמת את הכללים הנהוגים בשב"ס ואף מטעם זה נמנעה יציאתו לחופשה. בנסיבות אלו, ובשים לב להצעה לאפשר למבקש לעלות במהלך ימי השבעה לקבר אחיו בליווי סוהרים, סבור שב"ס כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא כי רשות לערער על פסק דין בעתירת אסיר תינתן רק במקרים מיוחדים שבהם מעוררת הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו: רע"ב 5089/13 אוחנה נ' שירות בתי הסוהר

(24.7.2013)). המקרה דנן אינו מעורר שאלה כזו ועל כן אין מקום ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מעבר לצורך אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, אין לאסירים זכות קנויה לצאת לחופשות ובית המשפט לא בנקל יתערב בשיקול דעתו של שב"ס בנושא זה (ראו: רע"ב 8267/10 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (22.12.2010)). בנוסף על כך, בעת קבלת החלטה בבקשה לחופשה מיוחדת על שב"ס להביא בחשבון את אופן התנהגותו של האסיר במאסר וכן את הסכנה הנשקפת לציבור מיציאתו לחופשה. כפי שציין בית המשפט קמא, במקרה דנן עולה מחוות הדעת הטיפולית שהוגשה בעניינו של המבקש כי ביצע את העבירות שבהן הורשע על רקע התמכרותו לסמים ולאלכוהול וקיים חשש שאם ייצא לחופשה שנתבקשה יחזור לסורו. יש לברך על כך שבבקשה דנן מביע המבקש נכונות להשתלב בהליך טיפולי אך בשלב זה הוא טרם החל בו. עוד יש לברך על כך שמאז עבירת המשמעת שביצע בתחילת המאסר לא נרשמו לחובת המבקש עבירות משמעת נוספות, אך בכך אין די כדי להצדיק התערבות בהחלטת שב"ס שלא להיעתר לבקשתו לחופשה מיוחדת בנסיבות שפורטו. זאת בייחוד לנוכח העובדה כי לצד עמדתו זו של שב"ס צוין כי שב"ס מוכן לאפשר למבקש לעלות לקברו של אחיו בליווי סוהרים במהלך אחד מימי השבעה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.