רע"ב 5926/10 אריק ואנונו נ. שרות בתי הסוהר

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם) בתיק עת"א 18894/05/10 מיום 7.7.10, בגדרו נדחתה עתירת המבקש לשלבו בסבב חופשות.

רקע והליכים

ב.

המבקש הוא אסיר שנדון בשנת 2009 למאסר בפועל בן שנתיים ו-8 חודשים לאחר שהורשע במספר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה והוצאת שיק ללא כיסוי, הוא עתיד לסיים לרצות את מאסרו ביום 17.11.11. המבקש מסווג בקטגוריה ב/1 ומשכך יציאתו לחופשות מותנית באישור המשטרה וכפופה לתנאים מגבילים. מתגובת המשיב עולה, כי לאחר שסיים המבקש לרצות רבע מתקופת מאסרו, נבחנה סוגיית יציאתו לחופשות של המבקש על ידי המשיב וגורמי הטיפול השונים ועל יסוד בחינה זו הגיעו לכלל מסקנה, כי יציאת המבקש לחופשות עלולה לסכן את שלום הציבור נוכח החשש שינצל את חופשותיו כדי לחזור על העבירות בגינן הורשע. צוין גם, כי בבחינה שנערכה על ידי העובדת הסוציאלית של בית הסוהר נמצא שלא ניתן לשלב את המבקש בתכנית טיפולית קבוצתית ("יציאה למסע") על אף נכונותו להשתלב במסגרת זו, בין היתר נוכח התכחשותו לקיומה של בעיה באורח חייו. עם זאת, הוחלט לשלב את המבקש במסגרת טיפולית פרטנית עד לבחינה מחודשת את התאמתו לתכנית טיפולית קבוצתית.

ג.

נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בנצרת. העתירה נדחתה ביום 7.7.10. נקבע, כי לא נמצא "כל פגם בהחלטת המשיבים שלא לאשר בשלב זה חופשות לעותר (למבקש - א"ר), אלא לבחון את התקדמותו להליך הטיפול ועל יסוד התקדמות זו, לבחון מחדש אפשרות להוציאו לחופשות."

הבקשה

ד.

מכאן הבקשה הנוכחית, שהוגשה ביום 9.8.10. נאמר בה,

בין היתר , כי החלטת המשיב שלא לשבצו בסבב חופשות לוקה בחוסר סבירות וחוסר שויון. המבקש ציין, כי במהלך מאסרו לא התגלו בעניינו בעיות משמעת, וכי הביע נכונות להשתלב במסגרת טיפולית, אך המשיב נמנע משילובו מבלי לנמק את החלטתו. נטען גם, כי ועדת שחרורים עתידה לדון בקרוב בבקשתו לשחרור מוקדם והחלטת המשיב שלא לשלבו בסבב חופשות עלולה לפגוע בסיכויו לשחרור מוקדם. במענה לתגובת המשיב, בה נטען כי המבקש שולב במסגרת טיפולת-פרטנית, טען המשיב, כי למעט שיחה אחת עם העובדת הסוציאלית לא קיים שיחות נוספות עמה או עם גורמי טיפול אחרים. ביום 21.9.10 הוגשה, בהתאם להחלטתי מיום 15.9.10, תגובה משלימה מטעם המשיב ביחס לטענות המבקש ונאמר בה, כי שיחות פרטניות בין המבקש לעובדת הסוציאלית מתקיימות מאז חודש מארס 2010, קרי, כחמישה חודשים עובר להגשת העתירה, ואף לאחר שיחות אלה עמדת גורמי הטיפול בנוגע למסוכנותו ויכולתו להשתלב בקבוצה טיפולית בעינה עומדת. ביום 14.11.10 הגיש המבקש הודעה מטעמו, במסגרתה עידכן כי עבר לאגף נקי מסמים, וכי באחרונה התקיימו 3 מפגשים פרטניים שבועיים בינו לבין העובד הסוציאלי חסן בבית הסוהר.

ה.

נוכח שביתת הפרקליטות לא נתקבל עדכון מהמשיב בנוגע למספר השיחות שקוימו ותוכנן וכן בנוגע לבקשה לגופה,

בהתאם להחלטתי מיום 3.10.10. המבקש עותר להחלטה, גם נוכח קיומו של דיון בועדת השחרורים בעניינו ב-13.12.10.

הכרעה

ו.

לא אחזור כאן לשאלת התערבותו של בית משפט זה בתיקים מעין אלה, שבהם בית המשפט המחוזי הוא הערכאה השיפוטית הראשונה, ועולה שאלת אמות המידה למתן רשות ערעור. מתנגשים כאן העומס בבית משפט זה והרצון לייחד - ככל הניתן - את החלטותיו בערעורים ברשות לשאלות עקרוניות וכלליות, ומנגד ההגינות כלפי האסירים, חוליה חלשה בחברה, שראוי להם גם יום ערעורי (ראו רע"ב 425/09 פריניאן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם) ועוד). דעתי בעניין זה הובעה לא אחת. ואולם, במקרה הנוכחי יש לטפל במשקפיים מעשיות, כדי שהן המבקש הן הציבור לא יקופחו. נוכח שביתת הפרקליטות אין - כאמור - עדכון מטעם המשיב באשר לקורות המבקש לאחרונה (כאמור הגיש הוא עצמו הודעה). אבקש איפוא כי עניינו

של המבקש יובא בהקדם בפני מפקד בית הסוהר בו הוא שוהה, כדי שיעריך במבט כולל ובפתיחות דעת את מצבו הנוכחי בעקבות השיחות הפרטניות. אכן, אין "זכות קנויה" למבקש או לאסיר אחר לחופשות, אך ישנן מטבע הדברים ציפיות מקובלות שראוי ליתן עליהן את הדעת, כפי שנאמר לא אחת, איני נוטע מסמרות באשר להחלטה, כמובן, אך ככל שהאינדיקציות בעקבות ההליך הטיפולי (שעמד ביסוד עמדתו של המשיב בבית המשפט המחוזי) הן חיוביות, ניתן לשקול כמובן גם חופשות בתנאים מגבילים שיאפשרו לשמור על אינטרס הציבור, והדבר נתון להכרעת מפקד בית הסוהר שהתיק יובא לפניו כאמור. ככל הניתן ייעשה הדבר בטרם הדיון בועדת השחרורים כדי שהתמונה כולה תהא לפניה, ושוב, בלא נטיעת מסמרות. בכפוף לכך נמחקת העתירה, והמזכירות תעביר את ההחלטה לידיעת המבקש ושירות בתי הסוהר.

ז.

איני יכול שלא לסיים בהבעת השתתפות בצער, מקרב לב דואב, על האבדן הנורא של אנשי שירות בתי הסוהר בשריפה בכרמל, בדרכם להצלת חיים. אין מלים היכולות להכיל את אסונם וסבלם טרם מותם, ואת יגונן של משפחותיהם, ואין על כך תנחומים מפי אדם; המקום ינחם את משפחותיהם, ואת כל האבלים באבל קשה זה, בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ומי יתן ולא יוסיפו לדאבה עוד.