רע"ב 10186/16רע"ב 10186/16

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 28.12.2016 בתע"א 51015-12-16 אשר דחה את בקשת המבקש לאפשר לו לצאת ממאסר על מנת שיוכל להשתתף ביום האבל ה- 40 למות אביו.

1.

ביום 26.9.2016 החל המבקש לרצות עונש מאסר בן 9 חודשים בגין ביצוע מספר עבירות תעבורה וזהו מאסרו השלישי. ביום 22.11.2016 נפטר אביו של המבקש ובעקבות זאת הוגשה על ידו בקשה לצאת לחופשה מיוחדת על מנת שיוכל להשתתף בהלווייתו. שב"ס סירב לבקשה ובעקבות זאת הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי (עת"א 55501-11-16). בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ו' מרוז ) קיבל את העתירה והתיר למבקש לצאת ליום האבל השלישי של משפחתו בכפוף להפקדה כספית וחתימה על ערבויות. קרוב לחודש לאחר מכן, ביום 19.12.2016, הגיש המבקש בקשה נוספת לצאת לחופשה מיוחדת על מנת להשתתף ביום האבל ה- 40 למות אביו וגם הפעם סירב שב"ס לבקשה. בעקבות זאת הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי וביום 24.11.2016 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא צירף תצהיר לעתירה ועל כן דינה להימחק ולו מטעם זה בלבד. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי על פי פקודות שב"ס האירוע שבו מעוניין המבקש להשתתף אינו נמחשב לאירוע המצדיק מתן חופשה מיוחדת. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש השתהה בהגשת בקשה ליציאה לחופשה ואף התנהגותו במאסר אינה מצדיקה את שחרורו לחופשה מיוחדת. מטעמים אלו קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של שב"ס שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה.

2.

בבקשה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי העובדה שלא צירף לעתירתו תצהיר מצדיקה את מחיקתה ולטענתו, בשל סד הזמנים הקצר שבו הוגשה העתירה לא התאפשר לו לצרף אליה תצהיר. בנוסף על כך טוען המבקש כי הסמכות למחוק עתירת אסיר שלא צורף אליה תצהיר נקבעה בתקנה 4(ג)(3) לתקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 אשר תוקנה בשנת 2016. לטענת המבקש שאלת פרשנותה של תקנה זו טרם נדונה בפסיקה ועל כן מתעוררת בענייננו שאלה החורגת מעניינו הפרטי. עוד טוען המבקש כי הוא הגיש את הבקשה ליציאה לחופשה שבועיים לפני המועד המבוקש מכיוון שסבר כי מדובר בזמן מספיק לטיפול בבקשה. בנוסף על כך טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי האירוע שבו הוא מבקש להשתתף אינו נחשב לאירוע המצדיק יציאה לחופשה מיוחדת על פי פקודות שב"ס. לטענתו, פקודות שב"ס מתירות יציאה לחופשה לשם עלייה לקבר בהתאם לנהוג בדתו של האסיר והאירוע בו הוא מבקש להשתתף עונה להגדרה זו. כמו כן טוען המבקש כי לא נתווסף מידע שלילי בעניינו מאז הפעם הקודמת בה יצא לחופשה ועל כן אין בנימוקים בדבר התנהגותו השלילית במאסר כדי להצדיק שלא להיענות לבקשתו הנוכחית. לבסוף טוען המבקש כי יש להתחשב במקרה דנן בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות.

3.

שב"ס טוען מנגד כי בשל היותו של המבקש עבריין חוזר ומסוכסך עם חברים מכנופיות פשיעה יריבות הוא הוגדר כאסיר מקטגוריה א', כלומר, כאסיר שאין להוציאו לחופשות מטעמים של סכנה לציבור. בנוגע לאסירים אלו נקבע בפקודת שב"ס 04.40.00 (להלן: הפקודה ) כי אין להוציאם לחופשה אלא לצורך השתתפות באחד מהאירועים המיוחדים המפורטים בפקודה (להלן: האירועים המיוחדים ). לטענת שב"ס, האירוע שהמבקש מעוניין להשתתף בו אמור להתקיים בבית הוריו ועל כן בניגוד לנטען בבקשת רשות הערעור לא מדובר בעליה לקבר. לפיכך סבור שב"ס כי האירוע שבו שהמבקש מעוניין להשתתף אינו נמנה עם האירועים המיוחדים שפורטו בפקודה ומכאן שלא מתקיימים במקרה דנן התנאים למתן חופשה מיוחדת. שב"ס מוסיף וטוען כי יציאה לחופשת אסיר, ויציאה לחופשה מיוחדת בפרט, מותנית בהתנהגות הולמת של האסיר. במקרה דנן, כך נטען, התקבלו דיווחים על התנהגות שאינה הולמת מצד המבקש ואף מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשתו. בנוסף על כך נקבע בפקודה כי בקשה ליציאה לחופשה לצורך השתתפות באירוע מתוכנן וידוע מראש יש להגיש 45 ימים לפחות לפני מועד האירוע. במקרה דנן ידע המבקש על האירוע שבעטיו הוא מבקש לצאת לחופשה זמן רב לפני שהגיש את הבקשה להשתתף בו ועל כן בדין נקבע כי השתהה בהגשת הבקשה.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כידוע, רשות לערער על פסק דין בעתירת אסיר תינתן רק במקרים מיוחדים שבהם מעוררת הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו: רע"ב 5089/13 אוחנה נ' שירות בתי הסוהר

(24.7.2013)). המקרה דנן אינו מעורר כל שאלה כאמור ודין בקשת רשות הערעור להידחות ולו מטעם זה בלבד. מעבר לצורך אציין כי גם לגופו של עניין לא ראיתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. הלכה היא כי אין לאסירים זכות קנויה ליציאה לחופשות (ראו: רע"ב 5184/13 מאירוב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (13.10.2013)) וכי בית המשפט לא יתערב בנקל בהחלטות שב"ס בנוגע ליציאה לחופשות (ראו: רע"ב 8267/10 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (22.12.2010)). נסיבותיו של המקרה דנן אינן מצדיקות לטעמי התערבות בהחלטות שב"ס בעניינו של המבקש.

סעיף ב(3) לפקודה קובע כי אין להוציא אסיר מסוגו של המבקש (קטגוריה א') לחופשה אלא בהתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. עוד נקבע בפקודה כי במסגרת ההחלטה בבקשת אסיר לחופשה יש להתחשב, בין היתר, בהתנהגותו של האסיר, כאשר התנהגות שאינה הולמת את הכללים הנהוגים בשב"ס עשויה להוות צידוק לדחיית הבקשה. כמו כן, נקבע כי בקשה ליציאה לחופשה יש להגיש 45 ימים לפני מועד האירוע שבעטיו מוגשת הבקשה ועוד נקבע כי בקשה לצאת לאירוע בלתי צפוי – כבענייננו – יש להגיש בהקדם האפשרי. במקרה דנן הגיש שב"ס חומר מודיעיני ממנו עולה כי קיימים לגבי המבקש שני דו"חות משמעת חמורים מחודש אוקטובר ומחודש נובמבר 2016, בין היתר, בשל כך שבמהלך שהותו במאסר היה מעורב באירוע אלים שהתרחש בין כתלי הכלא. אמנם, נראה כי מאז יציאתו הקודמת של המבקש לחופשה מיוחדת (ביום השלישי לאבל על אביו) לא התווסף חומר שלילי חדש בעניינו, ואולם התנהגותו הבעייתית במאסר בעת האחרונה נשקלה על ידי שב"ס, ובצדק, גם לעניין בקשתו הנוכחית ליציאה לחופש והעובדה שבקשתו הקודמת של המבקש אושרה על אף החומר השלילי בעניינו, אין משמעותה בהכרח כי יש לקבל גם את בקשתו הנוכחית להשתתף באירוע האבל הנוסף, אשר ספק אם הוא נכלל בגדר האירועים המיוחדים המפורטים בפקודה. זאת בהתחשב בכך שהתאפשר למבקש להשתתף, כאמור, באבל על מות אביו וכן בהתחשב בכך שהבקשה לא הוגשה בהקדם האפשרי (ראו והשוו: רע"ב 2440/15 קבועה נ' שירות בתי הסוהר (8.4.2015)). בנסיבות אלו, לא ראיתי עילה להתערב בשיקול דעתו של שב"ס, וזאת גם מבלי להתייחס לשאלה האם היה מקום למחוק את עתירתו בשל אי צירוף תצהיר.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.