פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
9197/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
מאיר יצחק מחפוץ
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת לרשות ערעור
על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יקואל) בעת"א 51224-09-17 מיום
19.11.2017 ומיום 20.11.2017
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד סיגל אבנון
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט א' יקואל ) בעת"א 51224-09-17.
2.
המבקש הינו אסיר בבית הסוהר "מעשיהו", אשר מצוי במאסר מיום 14.6.2016, לאחר שנגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של מעשה מגונה בקטין. המבקש מסווג לקטגוריה ב/1 לפי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.04.00, כלומר נמנה על "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אמ"ן/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים".
3.
ביום 24.9.2017 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, בה ביקש לצאת לחופשות. ביום 1.10.2017 הגיש המשיב כתב תשובה לעתירה יחד עם בקשה למחיקתה על הסף משהוגשה בהעדר תצהיר ומשלא מוצה ההליך המנהלי. בבקשה ציין המשיב כי העתירה הוגשה מחוץ לבית הסוהר ישירות לבית המשפט על ידי גורם חיצוני, שאינו בא כוחו של המבקש, ועל כן חשיבות התצהיר מקבלת משנה תוקף. מסיבות אלה הורה בית המשפט בהחלטה מיום 1.10.2017 על מחיקת העתירה.
4.
ביום 13.10.2017 הגיש המבקש "בקשה דחופה לפתיחת העתירה מחדש ולביטול החלטה המורה על המחיקה והותרת מועד הדיון על כנו". בהחלטה מיום 14.10.2017 נקבע כי ככל שיוגש תצהיר בית המשפט ישקול לבטל את החלטת המחיקה. המבקש הגיש עוד מספר בקשות דומות לפתיחת העתירה מחדש, אשר בחלקן טען המבקש כי פנה לשירות בתי הסוהר על מנת שזה יחתים אותו על תצהיר אך סורב. בתגובה טען המשיב כי נעשה למבקש ראיון בו התבקש להציג את עתירתו, אך מכיוון שהמבקש ציין כי אין לו את העתירה המלאה בידו לא היה ניתן להחתימו על תצהיר. לנוכח הסברי המשיב חזר בית המשפט על החלטתו כי ככל שיוגש תצהיר ישקול מחדש לבטל את מחיקת העתירה.
5.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה מתבקש בית משפט זה להורות על פתיחת העתירה מחדש. המבקש טוען כי הגיש לשירות בתי הסוהר מספר בקשות להחתמתו על תצהיר, אך אלה סורבו פעם אחר פעם, וכי לאחרונה אף שלח את העתירה בפקס לסגנית בית הסוהר.
6.
בתשובה לבקשה הבהיר המשיב כי המבקש הגיש בקשה דומה לבית המשפט המחוזי, בה ביקש להורות למשיב להחתימו על התצהיר מאחר ועתירתו נשלחה בפקס. בתגובה לבקשה זו טען המשיב כי עתירת המבקש אכן התקבלה באמצעות הפקס, אך בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.43.00 ככלל אין קבלה או שליחה של מסמכים או מכתבים, לרבות חומר משפטי, מאסיר או אל אסיר באמצעות הפקס. בהחלטה בבקשה מיום 20.12.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיב לפיה מכשיר הפקס לא נועד לקבלת עתירות אשר הוגשו מחוץ לכותלי בית הסוהר, וקבע כי העברת עתירה דרך הפקס לא יכולה להבטיח כי העותר יכיר היטב את עתירתו טרם חתימתו על תצהיר, דבר אשר לו משנה חשיבות כאשר העתירה נכתבת עבורו על ידי גורמים חיצוניים.
7.
לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב ובהחלטות בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר תינתן ככלל רק מקום בו הבקשה מגלה שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 1812/16 גרירי נ' שירות בתי הסוהר (20.4.2016)). הבקשה שלפני אינה מעלה כל שאלה כאמור ונסובה כולה סביב עניינו הפרטני של המבקש , ולפיכך אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת אף לפי הגישה המרחיבה את אמות המידה לפיהן יש לבחון בקשות כגון דא ביחס לעתירות אסיר על החלטות מנהליות (ראו, למשל, רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (11.3.2009); רע"ב 3960/12 מדינת ישראל נ' גרלה , פסקה יד (14.06.2012)).
8.
למבקש פתוחה הדרך להגיע אל הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר יחד עם עתירתו, וחזקה על שירות בתי הסוהר כי כאשר המבקש יעשה כן - יחתימו על תצהיר.
9.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה
היום, ט"ו בטבת התשע"ח (2.1.2018).
ש ו פ ט