רע"ב 6162/14 עודד עזריאל נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' טל ) בעת"א 24909-07-14 מיום 9.9.2014, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש להחזירו למרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר (להלן: מר"ש ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר, החל מיום 25.1.2013 לתקופה של חמש שנים וארבעה חודשים בגין עבירות חבלה גופנית, חבלה חמורה, עבירות רכוש, איומים ותקיפת שוטר.

3.

בחודש אפריל המבקש אושפז ועבר צנתור בבית החולים "קפלן", לאחריו שוחרר להמשך אשפוז במר"ש. ביום 7.7.2014, הוחלט שניתן להעבירו לשהייה בכל כלא בקרבת בית חולים. ביום 8.7.2014 התקיימה ועדת מיון בעניין המבקש בעוד שהוא סירב להתייצב לדיון. הועדה החליטה, בהמלצת הגורמים הרפואיים, כי המבקש יועבר לבית הסוהר "איילון" אשר נמצא בקרבת המר"ש ויש בו רופא תורן 24 שעות ביממה.

4.

ביום 13.7.2014 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בבקשה להחזירו למר"ש (עת"א 24909-07-14) (להלן: העתירה הראשונה ). ביום 21.7.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי

המבקש יוחזר למר"ש בשל בדיקות שעליו לעבור. כן נקבע, כי התוצאות תועברנה לבית החולים "אסף הרופא" ולאחר המלצת קרדיולוג יוחלט האם ישנה הצדקה להשארת המבקש במר"ש. אולם, המבקש סירב לחזור למר"ש ולבצע את הבדיקות הנדרשות בטענה כי הוא חש בטוב.

5.

ביום 4.9.2014 הגיש המבקש את עתירתו השניה, מושא ההחלטה בעת"א 15308-09-14, לבית המשפט המחוזי, בבקשה חוזרת להשיבו למר"ש בשל מצבו הרפואי. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, והורה על ביצוע הבדיקות הנדרשות תוך 48 שעות מיום מתן ההחלטה. כן נקבע, כי התוצאות תועברנה לבית המשפט ובמקביל גם לקרדיולוג שיחווה דעתו בדבר הצורך להשיב את המבקש למר"ש.

6.

בימים 12.9.2014 ו-2.10.2014 עבר המבקש את הבדיקות הנדרשות וביום 6.11.2014 תוצאותיהן הועברו לקרדיולוג מבית החולים "אסף הרופא". ביום 20.11.2014 הועברה חוות דעתו של הקרדיולוג לבית המשפט, במסגרתה הומלץ על בדיקות נוספות אשר לאחריהן ישוב המבקש לבדיקת הקרדיולוג לצורך בחינת מיקומו המתאים בשירות בתי הסוהר.

בקשת רשות הערעור

7.

המבקש מציין בבקשתו כי הוא חולה במחלת לב קשה, לאחר טיפולים קשים ומורכבים בתחום, וכעת הוא שוהה בבית הסוהר "איילון" בחום ולחות כבדים. לטענת המבקש, לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה הראשונה להחזירו למר"ש, ניגשו אליו אנשי שירות בתי הסוהר ואמרו לו לאסוף את חפציו במספר ארגזים. לטענתו, אלו ניסו לייאש אותו מלעבור ולקיים את ההחלטה בכך שאמרו לו לסחוב את ציודו כאשר הוא אזוק. המבקש מציין כי הוא מודע לסירובו אך התנצל על כך. לשיטת המבקש, ההחלטה בהליך הנוכחי, שלא להחזירו למר"ש הינה פתאומית והוא אינו מסוגל לקיימה בשל דחיפותו לעבור לבית סוהר עם תנאים טובים יותר ובפרט למר"ש.

8.

הוחלט שהבקשה מצריכה תגובה, וזו אכן הוגשה. בתגובת המשיב נטען כי הבקשה עוסקת כולה בבחינת הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, והיא אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה התערבות של בית משפט זה. כן הוא מציין, כי דברים אלו מקבלים משנה תוקף מקום בו עסקינן בבקשת רשות ערעור שעניינה דחיית בקשת אסיר לשינוי מקום כליאתו (לפי רע"ב 1004/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל (19.2.2012) (להלן: עניין אבוטבול )).

9.

עוד טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן, ההחלטה להעברת אסיר לבית סוהר אחר מצויה בליבת שיקול דעתו המנהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר. על כן, לשיטת המשיב, התערבות של בית משפט זה צריכה להיות מצומצמת ביותר. כן מציין המשיב, כי הצבת אסיר במר"ש מתבצעת רק בשל כורח נסיבות והערכה רפואית מתאימה, אשר אינם מתקיימים במקרה זה. כמו כן, לטענת המשיב הוא התחשב במצבו הרפואי של המבקש בהצבתו בבית סוהר בקרבת המר"ש, וכן בהצבתו באגף למתקדמים ללא מדרגות ובתא יחד עם אסיר אחד בלבד שאינו מעשן. עוד מציין המשיב, כי הוא בוחן את צרכיו הרפואיים המשתנים של המבקש ובהתאם מקיים את הבדיקות הרפואיות הנדרשות עבורו, וככל שיוחלט כי מיקומו המתאים הוא במר"ש, כך יעשה.

דיון והכרעה

10.

הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום בו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות עקרונית כללית (ראו למשל: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009); רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל (26.6.1986)). כך גם בכל הנוגע למתן רשות ערעור על עתירות אסיר שעוסקות בהחלטות של שירות בתי הסוהר בנוגע לסוגיית מקום כליאתו של האסיר, נקבע לא אחת כי ככלל אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו, ונקודת המוצא היא שההחלטה להעבירו אינה פוגעת בזכות יסוד שלו או מבססת עילת תביעה או עתירה (ראו למשל: עניין אבוטבול ; רע"ב 8766/12 בלילטי נ' מדינת ישראל (9.12.2012); רע"ב 1463/13 מישייב נ' שירות בתי הסוהר (22.2.2013)).

11.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטות בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. הטעם לדבר הוא כי כל עניינה של בקשת המבקש היא בתקיפת ההחלטה הפרטנית בעניינו, המצריכה הפעלת שיקול דעת על המקרה הפרטני. בקשה זו נבחנה הן על-ידי הגורם המקצועי, שירות בתי הסוהר, הן על ידי גורמים רפואיים והן על-ידי בית המשפט המחוזי. החלטתו של בית המשפט המחוזי מעוגנת בחוות הדעת הרפואיות בעניינו של המבקש. קביעות מסוג זה, הנטועות בליבת הסמכות של גורמי המקצוע ושל הערכאה הדיונית, אינן מצדיקות התערבות של בית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן, אשר מקרה זה אינו נמנה עליהם. כשפי שהוחלט בבית המשפט המחוזי, לאחר עיון בחוות דעת עדכנית של הקרדיולוג ניתן יהיה להעריך האם נדרש להעביר את המבקש למר"ש. כאמור, ביום 20.11.2014 הועברה חוות דעתו העדכנית של הקרדיולוג לבית המשפט המחוזי. ככל שימצא כי המצב מצריך שינוי, כך יעשה, ולא במסגרת רשות ערעור לבית משפט זה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.