רע"ב 7326/15 אחמד עוואד נ. שירות בתי הסוהר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 28.10.2015 (עת"א 38388-10-15, הנשיא

א' טל ). בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי עתירה שהגיש המבקש, שהוא עציר, נגד העברתו מאגף מר"ש (המרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר) לבית המעצר "ניצן".

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה והוא עצור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 24.6.2015, עוד קודם למעצרו, המבקש נפגע בתאונת דרכים. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו שברים מרובים בצלעות, פריקת כתף וחבלות נוספות, והוא אושפז בבית החולים הדסה עין-כרם. כשבוע וחצי לאחר מעצרו הוא הועבר למר"ש.

3.

כאשר נודעה למבקש כוונתו של המשיב להעבירו לבית המעצר ניצן, הוא הגיש עתירה דחופה בנושא לבית המשפט המחוזי. בעתירה הוא טען כי טרם החלים לחלוטין מן הפציעות שנגרמו לו וכי הוא סובל מכאבים עזים. יצוין, כי עוד קודם להבאת העתירה בפני הנשיא טל ביום 20.10.2015 הועבר המבקש לבית המעצר ניצן, אולם בהוראת בית המשפט הוא הוחזר למחרת היום למר"ש בגדרו של סעד זמני עד להכרעה בעתירה שהגיש.

4.

ביום 21.10.2015 קיים בית המשפט המחוזי דיון בעתירה. בא-כוחו של המבקש טען כי בדיקות שנעשו לעותר העלו כי השברים שמהם הוא סובל בצלעות טרם התאחו; כי הוא זקוק למזרון סיעודי או שיקומי שכמוהו נמצא רק במר"ש; וכי כשבוע לפני ההחלטה על העברתו הוחלפה הרופאה שטיפלה בו באופן שהוביל לשינוי בעמדת המשיב ביחס אליו. עמדת המבקש הייתה אפוא שיש להמשיך ולהחזיקו במר"ש. מנגד, בא-כוחו של המשיב טען כי ההחלטה על העברתו של המבקש לבית המעצר ניצן מגובה בחוות דעת רפואיות. הוא ציין בהקשר זה כי מצבו של המבקש השתפר וכי הוא מבצע באופן עצמאי פעולות יומיומיות כך שניתן להחזיקו בכל בית מעצר. בא-כוחו של המשיב הודה בדיון כי "אין חולק על כך שהעותר [המבקש – ד' ב' א'] טרם הגיע לבשלות מלאה", אך הוסיף כי אין בכך כדי להצדיק את המשך אשפוזו במר"ש. בא-כוחו של המשיב ציין בהקשר זה שמספר המיטות במר"ש מוגבל וכי כולן תפוסות על-ידי אסירים הנדרשים לטיפולים דחופים.

5.

בתום הדיון, במעמד הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי על בדיקתו של המבקש על-ידי אורתופד מטעם המשיב על מנת שזה יקבע האם ניתן להחזיקו בבית מעצר.

6.

ביום 28.10.2015 קיים בית המשפט המחוזי דיון נוסף בעתירה. במעמד הדיון עדכנה באת-כוח המשיב כי המבקש נבדק על-ידי אורתופד שקבע כי הטיפול שלו הוא נזקק אינו מצריך את החזקתו במר"ש. כמו כן, הוגשו מכתביהם של ד"ר מדר, המנהלת הרפואית של המר"ש, ושל ד"ר רפאלי, הרופאה שטיפלה במבקש במר"ש, שמהם עולה מסקנה זהה. במכתבה של ד"ר מדר צוין כי לצורך גיבוש חוות דעתה היא אף קיימה התייעצות טלפונית עם מנהל המחלקה לכירורגיית חזה בבית החולים "אסף הרופא". בא-כוחו של המבקש טען, מנגד, שיש להשאיר את המבקש במר"ש חרף האמור בחומר שהוגש לבית המשפט המחוזי. הוא טען כי האורתופד שבדק את המבקש גיבש את עמדתו עוד לפני שערך את הבדיקה, וכי זו ארכה מספר דקות בלבד. כמו כן, הוא טען כי אותו רופא אינו מומחה בתחום הצלעות. לבסוף, בא-כוחו של המבקש הוסיף וטען כי לא הועברו לעיונו של המבקש מסמכים מתיקו הרפואי ומבדיקות שנערכו לו.

7.

בתום הדיון נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו, ובו הוא דחה את העתירה. בית המשפט המחוזי קבע כי על סמך המסמכים הרפואיים והטענות שהוצגו בפניו אין עוד הצדקה להשאיר את המבקש בטיפול במר"ש. בצד זאת, בית המשפט המחוזי הורה למשיב להמציא למבקש את תיקו הרפואי.

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

8.

הבקשה שבפני, שהוגשה ביום 29.10.2015, נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש שב ושוטח את הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, ובעיקרן הטענה כי הוא טרם החלים לחלוטין מפציעותיו ומכאן שיש להמשיך ולהחזיק אותו במר"ש. המבקש תוקף את האמור בחוות הדעת הרפואיות וטוען כי הן מצביעות על "חוסר רצינות וזלזול בטיפול הרפואי במבקש".

9.

בהחלטתי מיום 30.8.2015 הוריתי למשיב להגיש את תגובתו לבקשה. בתגובתו מיום 3.11.2015 טוען המשיב כי אין מקום לתת רשות ערעור בבקשה דנן, וממילא יש לדחות את טענותיו של המבקש גם לגופן. המשיב מדגיש כי המנהלת הרפואית של מר"ש היא שקבעה כי אין עוד הצדקה בהחזקתו של המשיב באגף זה, ומכאן שמדובר בקביעה מקצועית מובהקת שאין מקום להתערב בה. המשיב טוען עוד כי קביעתה של ד"ר מדר מגובה בחוות דעת רפואיות נוספות, שהוכנו לבקשתו של בית המשפט המחוזי. לבסוף, המשיב טוען כי מספר מיטות האשפוז במר"ש מוגבל, וכי בעת הזו נוצר עומס באגף זה.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים המצורפים לה ובתגובתו של המשיב, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

11.

הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור לפי אמות המדיה החלות על בקשות מסוגה (ראו למשל: רע"ב 1463/13 מישייב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (22.2.2013)). המבקש תוקף החלטה אשר נוגעת לעניינו הפרטני, ונסבה על נסיבותיו הקונקרטיות. אכן, טענותיו של המבקש נוגעות לעניינים שברפואה, ויש לבחון אותן בהתאם. כך נהג בית המשפט המחוזי בענייננו.

12.

עניינו של המבקש נבחן במלוא תשומת הלב. כזכור, בית המשפט המחוזי הורה למשיב לערוך בדיקה נוספת של אורתופד בטרם יקבל החלטה על העברתו למר"ש, ובדיקה כזו אכן נעשתה. לטענותיו של המבקש כי נפל פגם בבדיקה זו או שעמדתו של הרופא גובשה עוד טרם הבדיקה לא נמצא בסיס של ממש. התוצאה היא שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מעוגנת במספר חוות דעת שמסקנתן זהה – אין עוד הצדקה רפואית להמשיך את החזקתו של המבקש במר"ש. בנסיבות אלה, אין מקום למתן רשות ערעור (ראו עוד: רע"ב 6162/14 עזריאל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 11 (1.12.2014)). בצד זאת, ראיתי לנכון לחזור ולהזכיר את האמור בסיפא של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בדבר הצורך להעמיד לרשותו של המבקש את תיקו הרפואי.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית.