רע"ב 7447/15 משה בטש נ. שירות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ר' שפירא ) בעת"א 46066-09-15 מיום 28.10.2015, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש לשנות את סיווגו, כך שלא יוגדר כאסיר השפוט בגין עבירות אלימות במשפחה (להלן: אסיר אלמ"ב ).

2.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש של 22 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. העבירות בהן הורשע הוגדרו על ידי המשיב 1 כעבירות אלימות במשפחה ולכן הוא סווג כאסיר אלמ"ב. בהתאם לפקודות נציבות בתי הסוהר , משמעות סיווג זה, בין היתר, היא כי יציאתו של המבקש לחופשות מותנית בחוות דעת של הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (להלן: הוועדה ) .

3.

המבקש עתר כנגד סיווגו כאסיר אלמ"ב לבית המשפט המחוזי, וטען כי המתלוננת אותה תקף ועליה איים כלל לא הייתה בת זוגו באותה תקופה, אלא הוא היה הדייר בדירתה. לחיזוק טענתו, המבקש הפנה לעובדה שכתב האישום מיום 22.1.2014 בגינו הורשע (להלן: כתב האישום ) , תוקן כך שנמחקה ממנו העבירה של תקיפת בת זוג ושונתה ההתייחסות אל המתלוננת מבת זוגו לחברתו.

1.

בתגובתו לעתירה, המשיב 1 טען כי בהתאם לעמדת הוועדה, יש להתייחס לעבירות בהן הורשע המבקש כעבירות אלימות במשפחה, משום שאוכלוסיית היעד של הוועדה מונה גם את מי שהיה בן משפחה בעבר, לרבות בן זוג. בנוסף, המשיב 1 סבר כי אופי העבירות אותן ביצע המבקש מצביע באופן מובהק על קשר זוגי בינו לבין המתלוננת.

2.

ביום 28.10.2015, בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש. בית המשפט המחוזי בחן את כתב האישום, ומצא כי למרות התיקונים שנעשו בו, עלה מהעובדות המתוארות בו שהמתלוננת והמבקש אכן היו בני זוג. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העבירות בהן הורשע המבקש נעשו על רקע רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו ולסיים את מערכת היחסים ביניהם. משכך, בית המשפט המחוזי קבע כי המתלוננת נכנסת בגדר הגדרת "בן משפחה" בנהלי הוועדה ופקודות נציבות בתי הסוהר. בהתאם, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לשנות מסיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

בבקשתו, המבקש חוזר על טענתו כי המתלוננת מעולם לא הייתה בת זוגו, וכי יחסיהם הסתכמו בעבודה משותפת ובכך שהוא שכר אצלה חדר. לעמדתו, קביעתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על האישום בדבר תקיפת בת זוג, אשר נמחק מכתב האישום. משכך, לשיטתו, בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי המתלוננת הייתה "בן משפחה", כהגדרתו של מונח זה בפקודות נציבות בתי הסוהר, ובהתאם שגה בקביעתו כי המבקש הורשע בעבירת אלימות במשפחה.

4.

עיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובכתב האישום, והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. הבקשה שלפניי איננה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ואינה מצביעה על נסיבות חריגות ויוצאות דופן, אשר יצדיקו מתן רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי בעניין עתירת אסיר (ראו: רע"ב 3881/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 18 (21.10.2015); רע"ב 6162/14 עזריאל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (1.12.2014)). כל עניינה של הבקשה תחום לנסיבות המקרה הקונקרטי ונוגע לתקיפת קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקש והמתלוננת היו בני זוג . נוכח האמור, איני סבור כי מקרה זה בא בגדר המקרים המצדיקים רשות ערעור.

5.

יתרה מכך, סבורני כי דין טענת המבקש להידחות גם לגופה. בפקודות נציבות בתי הסוהר הרלבנטיות – כגון פקודה 04.40.00 שעניינה חופשות אסירים ופקודה 04.54.03 שעניינה, בין השאר, בעבודת הוועדה – מוגדר המונח "בן זוג" כך: "מי שמקיים או שקיים מערכת יחסים זוגית , באופן קבוע או ארעי לרבות ידוע בציבור ולרבות אדם שיש לאסיר ולו ילד משותף" (ראו סעיף ד(3) לפרק א' לפקודה 04.40.00 וסעיף ד(4) לפקודה 04.54.03; ההדגשות הוספו – ס.ג'.). בשתי הפקודות הללו, עבירת אלימות כלפי בן זוג נכנסת בגדר הגדרת "עבירות אלימות במשפחה".

עיון בעובדות כתב האישום מגלה כי אף לאחר התיקונים שנעשו, מערכת היחסים המתוארת בו עולה כדי הגדרת "בן זוג" אשר הובאה לעיל. ההתנהגות המיוחסת למבקש בכתב האישום נעשתה בעקבות רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו ולסיים את יחסיהם. התנהגות זו עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המבקש והמתלוננת היו בני זוג בתקופה הרלבנטית, ומנגד אינה מתיישבת כלל עם טענותיו של המבקש, לפיהן בין השניים היו יחסי חברות ותו לא. על יסוד האמור, אני מוצא כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המתלוננת הייתה בת זוגו של המבקש. משכך, העבירות אותן ביצע ובגינן הורשע אכן היוו עבירות אלימות במשפחה, ובצדק נדחתה עתירתו נגד סיווגו כאסיר אלב"מ.

6.

סוף דבר, הבקשה נדחית.