החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"ב 7447/15 משה בטש נ. שירות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · סיווג אסיר כאסיר אלמ"ב (עבירות אלימות במשפחה)בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה עתירה לשינוי סיווגו של אסיר כאסיר אלמ"ב. נקבע כי המתלוננת הייתה בת זוגו לפי הגדרת הפקודות, ולכן העבירות היוו עבירות אלימות במשפחה, גם לאחר מחיקת עבירת תקיפת בת זוג מכתב האישום. הבקשה לא העלתה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית.

העובדות

המבקש מרצה עונש של 22 חודשי מאסר בגין עבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. העבירות הוגדרו כעבירות אלימות במשפחה והוא סווג כאסיר אלמ"ב, כך שיציאתו לחופשות מותנית בחוות דעת הוועדה. לאחר תיקון כתב האישום נמחקה עבירת תקיפת בת זוג, אך נותרה התנהגות המעידה על קשר זוגי שהמתלוננת ביקשה לסיים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם המתלוננת הייתה בת זוגו של המבקש לצורך הגדרת עבירות אלימות במשפחה בפקודות נציבות בתי הסוהר?
  2. 2.האם יש לשנות את סיווגו של האסיר כאסיר אלמ"ב לאחר תיקון כתב האישום?

הלכות

  1. 1

    בקשת רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי בעניין עתירת אסיר אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, ואינה מצדיקה רשות ערעור כשהיא תחומה לנסיבות המקרה הקונקרטי.

    ״הבקשה שלפניי איננה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ואינה מצביעה על נסיבות חריגות ויוצאות דופן״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אסיר אלמ"ב
  • אלימות במשפחה
  • בן זוג
  • תקיפה הגורמת חבלה של ממש
  • איומים
  • רשות ערעור
  • עתירת אסיר
  • פקודות נציבות בתי הסוהר
  • חופשות אסירים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"ב

7447/15

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

משה בטש

נ ג ד

המשיבים:

1. שירות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

2. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.10.2015 בעת"א 46066-09-15 שניתן על ידי כבוד

השופט ר' שפירא – סג"נ

החלטה

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ר' שפירא ) בעת"א 46066-09-15 מיום 28.10.2015, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש לשנות את סיווגו, כך שלא יוגדר כאסיר השפוט בגין עבירות אלימות במשפחה (להלן: אסיר אלמ"ב ).

2.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש של 22 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. העבירות בהן הורשע הוגדרו על ידי המשיב 1 כעבירות אלימות במשפחה ולכן הוא סווג כאסיר אלמ"ב. בהתאם לפקודות נציבות בתי הסוהר , משמעות סיווג זה, בין היתר, היא כי יציאתו של המבקש לחופשות מותנית בחוות דעת של הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (להלן: הוועדה ) .

3.

המבקש עתר כנגד סיווגו כאסיר אלמ"ב לבית המשפט המחוזי, וטען כי המתלוננת אותה תקף ועליה איים כלל לא הייתה בת זוגו באותה תקופה, אלא הוא היה הדייר בדירתה. לחיזוק טענתו, המבקש הפנה לעובדה שכתב האישום מיום 22.1.2014 בגינו הורשע (להלן: כתב האישום ) , תוקן כך שנמחקה ממנו העבירה של תקיפת בת זוג ושונתה ההתייחסות אל המתלוננת מבת זוגו לחברתו.

1.

בתגובתו לעתירה, המשיב 1 טען כי בהתאם לעמדת הוועדה, יש להתייחס לעבירות בהן הורשע המבקש כעבירות אלימות במשפחה, משום שאוכלוסיית היעד של הוועדה מונה גם את מי שהיה בן משפחה בעבר, לרבות בן זוג. בנוסף, המשיב 1 סבר כי אופי העבירות אותן ביצע המבקש מצביע באופן מובהק על קשר זוגי בינו לבין המתלוננת.

2.

ביום 28.10.2015, בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש. בית המשפט המחוזי בחן את כתב האישום, ומצא כי למרות התיקונים שנעשו בו, עלה מהעובדות המתוארות בו שהמתלוננת והמבקש אכן היו בני זוג. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העבירות בהן הורשע המבקש נעשו על רקע רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו ולסיים את מערכת היחסים ביניהם. משכך, בית המשפט המחוזי קבע כי המתלוננת נכנסת בגדר הגדרת "בן משפחה" בנהלי הוועדה ופקודות נציבות בתי הסוהר. בהתאם, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לשנות מסיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

בבקשתו, המבקש חוזר על טענתו כי המתלוננת מעולם לא הייתה בת זוגו, וכי יחסיהם הסתכמו בעבודה משותפת ובכך שהוא שכר אצלה חדר. לעמדתו, קביעתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על האישום בדבר תקיפת בת זוג, אשר נמחק מכתב האישום. משכך, לשיטתו, בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי המתלוננת הייתה "בן משפחה", כהגדרתו של מונח זה בפקודות נציבות בתי הסוהר, ובהתאם שגה בקביעתו כי המבקש הורשע בעבירת אלימות במשפחה.

4.

עיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובכתב האישום, והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. הבקשה שלפניי איננה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ואינה מצביעה על נסיבות חריגות ויוצאות דופן, אשר יצדיקו מתן רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי בעניין עתירת אסיר (ראו: רע"ב 3881/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 18 (21.10.2015); רע"ב 6162/14 עזריאל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (1.12.2014)). כל עניינה של הבקשה תחום לנסיבות המקרה הקונקרטי ונוגע לתקיפת קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקש והמתלוננת היו בני זוג . נוכח האמור, איני סבור כי מקרה זה בא בגדר המקרים המצדיקים רשות ערעור.

5.

יתרה מכך, סבורני כי דין טענת המבקש להידחות גם לגופה. בפקודות נציבות בתי הסוהר הרלבנטיות – כגון פקודה 04.40.00 שעניינה חופשות אסירים ופקודה 04.54.03 שעניינה, בין השאר, בעבודת הוועדה – מוגדר המונח "בן זוג" כך: "מי שמקיים או שקיים מערכת יחסים זוגית , באופן קבוע או ארעי לרבות ידוע בציבור ולרבות אדם שיש לאסיר ולו ילד משותף" (ראו סעיף ד(3) לפרק א' לפקודה 04.40.00 וסעיף ד(4) לפקודה 04.54.03; ההדגשות הוספו – ס.ג'.). בשתי הפקודות הללו, עבירת אלימות כלפי בן זוג נכנסת בגדר הגדרת "עבירות אלימות במשפחה".

עיון בעובדות כתב האישום מגלה כי אף לאחר התיקונים שנעשו, מערכת היחסים המתוארת בו עולה כדי הגדרת "בן זוג" אשר הובאה לעיל. ההתנהגות המיוחסת למבקש בכתב האישום נעשתה בעקבות רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו ולסיים את יחסיהם. התנהגות זו עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המבקש והמתלוננת היו בני זוג בתקופה הרלבנטית, ומנגד אינה מתיישבת כלל עם טענותיו של המבקש, לפיהן בין השניים היו יחסי חברות ותו לא. על יסוד האמור, אני מוצא כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המתלוננת הייתה בת זוגו של המבקש. משכך, העבירות אותן ביצע ובגינן הורשע אכן היוו עבירות אלימות במשפחה, ובצדק נדחתה עתירתו נגד סיווגו כאסיר אלב"מ.

6.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' בטבת התשע"ו (15.12.2015).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1בקשת רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי בעניין עתירת אסיר אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, ואינה מצדיקה רשות ערעור כשהיא תחומה לנסיבות המקרה הקונקרטי.