רע"ב 7217/16 רענן שפאק נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת

ד' עטר ) בעת"א 46856-05-16 מיום 30.8.2016, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש לפיה הוא אינו מקבל את פריטי המזון להם הוא זכאי.

2.

המבקש הוא אסיר עולם שעונשו נקצב ל-30 שנה בגין הרשעתו בעבירת רצח. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בטענה כי הוא אינו מקבל את פריטי המזון להם הוא זקוק נוכח מצבו הבריאותי. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש, וזאת לאחר שמצא כי המבקש אינו משתף פעולה עם שירות בתי הסוהר, שכן הוא סרב לצאת לפגישה עם דיאטנית, כפי שהומלץ לו על ידי רופא – מאחר והוא דרש כי תיקבע לו פגישה עם דיאטנית קלינית בבית החולים תל השומר. עוד הטעים בית המשפט המחוזי כי עומדת בפני המבקש האפשרות לשתף פעולה באופן שיאפשר מתן פתרון הולם לבעיותיו. לבסוף, בית המשפט המחוזי הבהיר כי על שירות בתי הסוהר (להלן :

המשיב ) לספק למבקש תפריט ההולם את מצבו הרפואי.

3.

ביום 15.9.2016 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, כאשר יחד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור, הגיש בקשה למינוי עורך דין מהסנגוריה הציבורית. בבקשתו, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה עת לא קיבל את עתירתו, וזאת נוכח מצבו הבריאותי והדיאטה הייחודית שעליו לעמוד בה כדי לשמור על בריאותו. המבקש מציין כי הוא אינו רוצה פרוטקציה או הטבות מיוחדות, אלא רק לקבל את המזון שלו הוא זקוק. כן מדגיש המבקש כי הוא חולה, בן 65, כאשר לאחרונה נאלצו לכרות את רגלו הימנית.

4.

המשיב, מאידך, טוען כי יש לדחות את הבקשה, משום שהיא אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבות עניינו הפרטני של המבקש – אסיר שחולה במחלה מטבולית ומשכך זכאי לתפריט של "דיאטה מטבולית", המוענקת לכלל האסירים החולים במחלות מטבוליות. זאת, בייחוד אם המבקש עצמו סירב לקבל טיפול ולהיפגש עם דיאטנית כמצוות רופא בית הסוהר. כמו כן, המשיב סבור כי אין מקום להורות על מינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית למבקש, וזאת הן בהתחשב בנסיבות המקרה – אשר אינו מצדיק, לדידו, מתן רשות ערעור, והן בשל נסיבותיו של המבקש, ובפרט היותו דובר עברית ובעל יכולת כלכלית. לבסוף, המשיב ציין כי המבקש הצהיר, בתום הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, כי הוא נכון לשתף פעולה ולצאת לפגישה עם דיאטנית – ואף נקבעה לו פגישה עם דיאטנית ליום 6.11.2016, אך בסופו של יום גם לפגישה זו סרב להתייצב.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום בו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו: רע"ב 8377/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (10.2.2016); רע"ב 6162/14 עזריאל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 10 (1.12.2014); רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל (26.6.1986)). נחה דעתי כי הבקשה שלפניי אינה מעוררת כל שאלה עקרונית כאמור, והיא נטועה כולה בנסיבות עניינו הפרטני של המבקש, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף.

6.

אף לגופו של עניין, לא מצאתי כל מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. סבורני כי אין המבקש יכול, מן הצד האחד, להלין על כך שאינו זוכה לטיפול הולם לבעיותיו הרפואיות, ומן הצד האחר, לסרב להיפגש עם דיאטנית קלינית שתפקידה לתת מענה לבעיותיו. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהמבקש סירב בשנית לצאת לפגישה שנקבעה לו עם דיאטנית, וזאת בניגוד להצהרתו בפני בית המשפט המחוזי ובניגוד להנחיית רופא שירות בתי הסוהר.

7.

אשר על כן, אין בידי להיעתר לבקשתו למתן רשות ערעור. בנסיבות האמורות, לא מצאתי גם הצדקה למינוי סנגור ציבורי עבור המבקש.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית.