רע"ב 3910/10 עודה עואדרה נ. מדינת ישראל - שב"ס

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ביתן) בה נדחתה עתירת האסיר שהגיש המבקש. בעתירה התבקש בית המשפט להורות למשיב להסיר את סיווגו של המבקש כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, סיווג המשפיע, בין היתר, על האפשרות לעבוד במהלך המאסר.

1.

השתלשלות ההליכים בעניינו של המבקש – המבקש הינו אסיר השפוט ל-10.5 שנות מאסר בגין עבירות שונות. הוא החל לרצות את מאסרו ביום 9.1.2007. ביום 4.12.2009 סווג המבקש כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, זאת בהתאם לפרק 04 לפקודת הנציבות 04.09.00 (להלן: פקודת הנציבות ). נפקות סיווג זו הינה, בין השאר, כי נאסר על המבקש להמשיך ולעבוד במטבח בית הסוהר, וזאת מכיוון שהמטבח הוא מקום אליו נכנסות וממנו יוצאות משאיות אספקה ועל כן אין בו הסדרי אבטחה מרביים.

2.

בעקבות החלטת שירות בתי הסוהר לסווג את המבקש כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (השופט א' ביתן) דחה את עתירתו של המבקש ביום 21.1.2010, זאת לאחר שעיין בחומר חסוי. בעקבות החלטה זו, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "עתירה נגד החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים" (להלן: העתירה השנייה ). לאחר הגשת העתירה השנייה, ביום 18.2.2010 זומן המבקש לפגישה עם מנהל אגף בבית הסוהר בו הוא מוחזק. בפגישה זו הוסבר למבקש כי הוא סווג כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, וזאת על בסיס מידע מודיעני לפיו יש חשש כי הוא יברח מבית הסוהר באמצעות משאית לחם. ביום 22.4.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי "עתירת העותר מופנית 'נגד החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים' שדחתה את עתירתו. יש להעבירה לבית המשפט העליון." כך, ובעקבות החלטת רשם בית משפט זה, הועבר התיק אלי כשופטת תורנית. ביום 23.5.2010 הורתי על קבלת תגובת המשיב תוך 7 ימים.

3.

מתגובת המשיב לבקשה עולה כי ביני לביני קיבל המשיב החלטה חדשה בעניינו של המבקש: ביום 20.5.2010 החליטו הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר שלא לבטל את סיווגו של המבקש כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה. בנימוקי ההחלטה צוין כי קיים חומר מודיעני לפיו המבקש מתכוון לברוח מבית הסוהר.

4.

דיון והכרעה – עיינתי בבקשה ובתגובת המשיב והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף. ראשית, כזכור, המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בגין החלטה של המשיב מיום 4.12.2009, בה נקבע כי המבקש יסווג כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה. לאחר שעתירתו נדחתה על ידי בית המשפט, הגיש המבקש את העתירה השנייה אשר הפכה כמבואר לבקשת רשות הערעור שלפניי. אולם, מאז שהוגשה העתירה השנייה התקבלה החלטה חדשה בעניינו של המבקש: לפי סעיף 8(ג) לפקודת הנציבות, על הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר לבחון – מדי חצי שנה לכל הפחות – את המשך סווגו של אסיר כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה. על כן, משחלפו כשישה חודשים מאז ההחלטה הקודמת בעניינו של המבקש, נדון עניינו שוב על ידי הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר, והתקבלה בעניינו החלטה חדשה ביום 20.5.2010. כאמור לעיל, בהחלטה זו נקבע כי המבקש ימשיך להיות מסווג כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה. אם רצונו של המבקש לעתור נגד החלטת המשיב מיום 20.5.2010, עליו להגיש עתירה חדשה לבית המשפט המוסמך לדון בכגון דא, היינו, בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, ובמידת הצורך, לפנות בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. על כן, דינה של הבקשה שבפניי, הנוגעת להחלטה שעבר זמנה, להידחות על הסף. לא אחווה דעה על סיכויו של הליך נוסף שעשוי המבקש להגיש.

5.

על כן, הבקשה נדחית.