רע"ב 8055/13 ג'באלי מונדר נ. משטרת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.11.2013 בעת"א 35018-09-13 (סגן הנשיאה, השופט א' טל ), במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש להורות על שילובו בסבב חופשות.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 16 שנים ושלושה חודשים, החל מחודש מאי 2007, בעקבות הרשעתו בהריגה, בהחזקת נשק ובעבירות נוספות. המבקש הגיש בעבר מספר עתירות אסיר לצורך שילובו בסבב חופשות. עד כה סורבו כל העתירות על יסוד מידעים חסויים בעניינו של המבקש , אשר מהם עלתה השתייכותו של המבקש לארגון פשיעה וכפועל יוצא עלה חשש ממשי לשלום העותר ולשלום אחרים אם ייצא לחופשות. בקשת רשות ערעור שהמבקש הגיש לבית משפט זה נדחתה בחודש ספטמבר 2013 [ראו: החלטת השופט א' שהם ברע"ב 3252/13 מונדר נ' משטרת ישראל (12.9.2013)].

2.

ביום 17.9.2013 הגיש המבקש עתירה נוספת לשילובו בסבב חופשות. בנוסף עתר המבקש לזמן קצין מודיעין על מנת להסביר את טענת השתייכותו לארגון פשיעה ולהעמידו לבדיקת פוליגרף כדי להוכיח טענתו שאינו שייך לארגון פשיעה. המשיבים הגישו תשובה לעתירה, אליה צורפה חוות דעת גלויה מטעם שירות בתי הסוהר, ובה צוין בין היתר כי המבקש נחשב מקורב לארגון פשיעה מסוים וכי קיים אודותיו מידע בדבר סכסוכים וכוונות פגיעה בו ובאחרים.

3.

ביום 11.11.2013 התקיים דיון בעתירה בבית המשפט המחוזי, ובסופו דחה בית המשפט את עתירת המבקש וקיבל את עמדת המשיבים. במהלך הדיון הציגו המשיבים לבית המשפט המחוזי מידע חדש, בנוסף למידעים החסויים הקודמים בעניינו של המבקש, אשר לטענתם מצדיק את ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות, ללא קשר להשתייכותו לארגון פשיעה. בית המשפט קבע כי יש במידע החדש כדי להצדיק את החלטת המשיבים שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, שכן ממידע זה עולה כי קיים חשש לשלום העותר ולשלומם של אחרים אם ייצא לחופשות, אף מבלי קשר לשיוכו לארגון פשיעה. בנוסף קבע בית המשפט כי לא מצא הצדקה לזמן קצין מודיעין על מנת שיוסיף פרטים על הכתוב במידעים החסויים, וכי לא מצא כל הליך בעתירת אסיר שעניינו העמדת המבקש לבדיקת פוליגרף.

4.

בבקשת רשות הערעור שלפני שב המבקש וטוען כי ראוי לבחון לגבי המידעים החסויים השונים שהונחו לפני בית המשפט המחוזי "האם בר סמכא בתחום המודיעין חיווה דעתו המקצועית, האם בעל תפקיד מקצועי בחן אותם, והאם ניתן להיות סמוכים ובטוחים פן ייעשה למבקש עוול בעצם מניעת חופשותיו הימנו". המבקש טוען כי המשיבים כלל לא בחנו האם ניתן להוציאו לחופשות בתנאים מגבילים, כגון הרחקה מאזור מגוריו, ליווי על ידי מפקחים שיהיו ערבים לשובו וכיוצא בזה. באשר לבקשה להיבדק בפוליגרף, טוען המבקש כי מדובר בממצא קביל במשפט המנהלי וכי לא היה מקום לדחות את הבקשה.

5.

המשיבים טוענים בתשובתם כי דין הבקשה להידחות על הסף מכיוון שהיא אינה מעלה שאלה משפטית כללית וכל עניינה בנסיבות הפרטניות של המבקש. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, מכיוון שהחלטות המשיבים מצויות במתחם הסבירות ולא נפל בהן שום פגם אשר מצדיק התערבות בית משפט זה בהתאם לאמות המידה הקבועות בפסיקה.

6.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בכתבי הטענות מטעם המבקש והמשיבים ובחומר המודיעיני החסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, בקשת רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות בענייני אסירים אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שהוא בעל חשיבות כללית [ראו, למשל: רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993)]. כך באופן כללי, וכך במיוחד כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט בעתירות אסיר שעוסקות בדחיית בקשות אסירים ליציאה לחופשה. עתירות אלה הינן שכיחות במיוחד, מטבע הדברים, ובפסיקתו של בית משפט זה נקבע במפורש, ולא אחת, כי לאסיר אין זכות קנויה לחופשה בעת היותו במאסר, וכי מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר [ראו, למשל: רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל (14.3.2012) והאסמכתאות המאוזכרות בפסקה 12 שם].

7.

עניינו של המבקש אינו נמנה על המקרים החריגים שלגביהם תינתן רשות ערעור.

חרף ניסיונו של המבקש "לעטוף" את בקשתו בטענות עקרוניות וכלליות (כגון בקשתו לזמן קצין מודיעין על מנת לחקור אותו על החומר החדש ובקשתו לערוך לו בדיקת פוליגרף), לא מצאתי כי המקרה דנן מעורר שאלה ציבורית או משפטית שחורגת מעניינו הפרטני של המשיב, ולפיכך איני סבור שיש מקום ליתן רשות ערעור. החלטות המשיבים מבוססות על החומר המודיעיני בעניינו של המבקש, והן בהחלט מצויות במתחם הסבירות. כידוע, הביקורת השיפוטית בכגון דא הינה מטבעה מצומצמת ותחומה לעקרונות המקובלים במשפט המנהלי, קרי בחינת סבירותן של החלטות המשיבים והיעדר פגמים מהותיים בהן, וכאמור לא מצאתי בהחלטות המשיבים חריגה ממתחם הסבירות המצדיקה התערבות.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי לאחר שעיינתי גם אני בחומר המודיעיני בעניינו של העותר – הן החומר מן העבר והן החומר החדש – דעתי כדעת בית המשפט המחוזי כי די בחומר המודיעיני כדי להצדיק את החלטת המשיבים שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות בשלב זה. לבסוף, לא למותר לציין כי החלטות בעניין חופשות ובעניין מסוכנות הינן מטבען החלטות שנבחנות מחדש מעת לעת בהתאם לנהלי שירות בתי הסוהר ולפיכך לא נחסמת דרכו של המבקש לשוב ולעתור בהמשך לשילובו בסבב חופשות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.