רע"ב 8672/13 פלוני נ. שרות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בעת"א 12688-12-13, מיום 17.13.2013, שניתן על-ידי כב' השופט י' עדן .

הרקע לבקשה והליכים קודמים

2.

המבקש מרצה עונש של 13 שנות מאסר שמניינן מיום 28.5.2008, לאחר שהורשע בביצוע עבירות של מעשה סדום בקטין, אינוס ומעשה מגונה בקטין.

כעולה מהחומר שהוצג לפניי, עזב המבקש את הארץ בשנת 2000 לאחר שהוגש נגדו כתב אישום ועבר לאנגליה. הוא שב לישראל בחודש ספטמבר 2004, נעצר ושוחרר למעצר בית. כמו כן, הוצא נגד המבקש צו עיכוב יציאה מהארץ. בחודש מאי 2006, הורשע המבקש בעבירות שפורטו לעיל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ונקבע מועד למתן גזר דין. הסתבר כי המבקש עזב את הארץ, פעם נוספת, למרות הערבויות שניתנו על-ידו וחזר להתגורר באנגליה. לאחר שהמבקש הוסגר לישראל, הוא נדון ל-13 שנות מאסר בתוקף ממועד מעצרו באנגליה ביום 28.5.2008 (תפ"ח 1174-04, מיום 14.3.2010).

3.

המבקש הגיש למשיב בקשה לצאת לחופשה מיוחדת מהכלא, על-מנת להשתתף במסיבת הבת מצווה של בתו, שאמורה להתקיים ביום 30.12.2013. המשיב דחה את הבקשה בשל היותו של המבקש בסטטוס של סג"ב (סיכון גבוה לבריחה), ובשל העובדה כי עד לימים אלו המבקש אינו מקבל אחריות על מעשיו ומסוכנותו המינית מוגדרת כגבוהה. המבקש לא השלים עם החלטה זו והגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי ציין כי אך לאחרונה, ביום 3.12.2013, נדונה עתירתו של המבקש בנוגע לסיווגו כסג"ב (עת"א 24204-10-13), והוחלט שלא לשנות את הסיווג, לנוכח מסוכנותו המינית של המבקש והחשש המוחשי לבריחה מהכלא. בית המשפט שב ועיין במידע המודיעיני אודות המבקש ובחוות דעתם של הגורמים המקצועיים בשב"ס, והגיע למסקנה כי החומר החסוי שהוצג בפניו " בהחלט תומך בעמדת המשיב ובמסקנתו בדבר חשש לבריחה ". בית המשפט סבר כי אין בעובדה שהמבקש יצא לחופשות בהזדמנויות קודמות, כדי לאיין את החששות הנוכחיים, כי הוא ינסה למלט את עצמו מבית האסורים, ולפיכך החליט בית משפט קמא לדחות את העתירה.

הבקשה לרשות ערעור ונימוקיה

5.

המבקש ציין בפתח בקשתו כי אושרו לו בעבר הלא רחוק שתי חופשות חריגות, האחת לחתונת בתו ביום 29.11.2012 והאחרת לבר מצווה של בנו ביום 29.1.2013. בקשתו היא לאשר לו חופשה נוספת לרגל מסיבת הבת מצווה של בתו, שתתקיים ביום 30.12.2013. בבקשתו תוקף המבקש את ההסתמכות על מידע מודיעיני חסוי, שעמו הוא אינו יכול להתמודד, דבר שלטעמו מפר את זכויות היסוד שלו כאסיר, ואת זכותו החוקתית " להליך מנהלי הוגן ושקוף ". לגופו של עניין, נטען על-ידי המבקש כי אין כל בסיס לחשש כי הוא ינסה להמלט מכלאו, ואין נשקפת הימנו כל מסוכנות. המבקש הבהיר כי גם הפעם הוא מוכן להעמיד ערבויות גבוהות להבטיח את חזרתו לכלא, ובלבד שיוכל לצאת לחופשה בת יום אחד, שתאפשר את השתתפותו באירוע הבת מצווה.

6.

בדיון שהתקיים בפניי הופיע חה"כ מאיר פורוש, אשר התחייב לפקח על המבקש ולהבטיח כי הוא יעמוד בהתחייבויותיו וישוב לכלא בתום האירוע. חה"כ פורוש ציין, כי הוא מכיר את משפחת המבקש, והוא מוכן לשמש כערב עבורו ביחד עם גורמים נוספים, כפי שהיה במקרים הקודמים.

אשת המבקש, טענה כי אין לבעלה כל כוונה להמלט מהכלא שכן " אין לנו לאן ללכת ". לדבריה, הבקשה לאשר לבעלה חופשה מיוחדת לרגל אירוע הבת מצווה, הינה בקשה מאוד לגיטימית.

המבקש עצמו טען כי החליט לעזוב את הארץ על-מנת לחסוך ממשפחתו וממקורביו את הבושה, אם יפורסמו ברבים האישומים נגדו. לדבריו, היתה זאת טעות חמורה, וכיום משהדברים פורסמו " אין כאן עילה לבריחה, אני לא מעוניין לברוח ".

תגובת המשיב

7.

המשיב, באמצעות באת כוחו עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר, הביע את התנגדותו לבקשה. לגישת המשיב, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית חשובה או סוגיה בעלת חשיבות כללית, ולפיכך אין הצדקה ליתן למבקש רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לעיצומו של עניין, נטען כי מדובר במבקש אשר נמלט פעמיים מאימת הדין, והובא לישראל לאחר הליך ממושך של הסגרה. המבקש מוגדר כסג"ב בשל התנהלותו בעבר והצטברות מידע בדבר כוונות הבריחה המיוחסות לו, והכלל הוא כי אין לאשר למי שנמצא בסטטוס כזה חופשות מהכלא, אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות. לדידו של המשיב, אין להפוך את החריג לכלל, רק בשל העובדה כי אושרה למבקש בשתי הזדמנויות קודמות חופשה מיוחדת. עוד נטען, כי הצטברו בעניינו של המבקש ידיעות עדכניות נוספות, המחזקות את החשש כי הוא עלול למלט את עצמו מהכלא ואף מתחומי המדינה. יצוין, כי חומר מודיעיני זה הועמד לרשותי, ואתייחס אל הדברים בהמשך. טענה נוספת שהועלתה על-ידי באת כוח המשיב, היא כי אין להפלות את המבקש לטובה רק בשל העובדה כי הוא ומקורביו יכולים להעמיד ערבויות גבוהות כדי להבטיח את חזרתו לכלא, בעוד שאסירים מחוסרי אמצעים אינם יכולים לעשות כן. אם תאושר הבקשה, כך נטען " מי שידו משגת יוצא [לחופשה מבית הסוהר – א.ש.] ומי שידו אינה משגת אינו יוצא ".

לאור האמור, התבקשתי על-ידי המשיב לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ונתתי דעתי לדברי המבקש, רעייתו וחה"כ מאיר פורוש, הגעתי למסקנה, על יסוד תשובת המשיב והחומר החסוי שהועמד לרשותי, כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור. בראש ובראשונה, יש להזכיר את ההלכה המושרשת, לפיה רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר תינתן במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ראו, לעניין זה, רע"ב 4234/13 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר (16.6.2013); רע"ב 3301/13 לוזון נ' שחרות בתי הסוהר (12.5.2013); רע"ב 4212/13 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (16.6.2013)).

המבקש לא טען כי בקשתו מעלה שאלה משפטית רחבת היקף שאינה נוגעת לעניינו הפרטי, לבד מהטענה חסרת השחר כי אין להסתמך על חומר מודיעיני סודי שלא נחשף בפניו, ולפיכך ניתן לדחות את הבקשה מסיבה זו בלבד.

9.

עם זאת, ומאחר שמדובר באירוע חשוב מבחינתו של המבקש ובני משפחתו, מסיבת הבת מצווה של בתו, בחנתי בכובד ראש את החומר המודיעיני בעניינו של המבקש, על מנת לעמוד על משקלו ומהימנותו ובעיקר על עדכניותו של המידע. לאחר זאת, הגעתי לידי מסקנה כי קיים מידע מודיעיני שלא ניתן להציגו בפני המבקש (מטעמים מובנים שבכללם גם החשש לחשיפת מקור המידע), ממנו עולה כי המבקש לא זנח את תוכניותיו למלט את עצמו מבית האסורים, והדברים מקבלים מבחינתו לבוש קונקרטי ועדכני.

אינני סבור כי ניתן לבטל במחי יד אחת מידע זה, עליו עמד גם בית המשפט המחוזי בפסק דינו, מושא בקשה זו. הנני מעריך מאוד את רצונם הטוב של מקורביו של המבקש, ובהם חה"כ מאיר פורוש, לערוב למבקש ואף להעמיד ערבויות כספיות גבוהות כדי להבטיח את חזרתו לכלא, אך סבורני כי אין מקום לקחת את הסיכון הממשי, שעה שהמבקש כבר הוכיח כי לא ניתן לתת בו ובהתחייבויותיו אמון, וכידוע אין מדובר בבריחה אחת בלבד. עוד רואה אני לציין, כי לא נתתי משקל לחובתו של המבקש לטענה כי אין להפלותו לטובה לעומת אסירים אחרים שאינם יכולים להעמיד ערבויות גבוהות, שכן שיקול זה אינו יכול לעמוד מול זכותו של האסיר לצאת לחופשה, במקרים המתאימים. כמו כן, לא התחשבתי בשיקול הנוגע לרמת מסוכנותו המינית של המבקש, שכן אינני יכול להעלות על דעתי כי הוא ינצל את חופשתו על-מנת לתקוף מאן דהוא מינית, במהלך אירוע הבת מצווה.

השיקול העיקרי שהנחה אותי נעוץ בחשש המוחשי להימלטותו של המבקש מריצוי עונשו, דבר שבעיני הינו אקוטי ומבוסס.

בנסיבות אלה, הנני סבור כי לא נפל פגם בעמדתם של הגורמים המקצועיים בשב"ס שלא להתיר את יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת. אין צריך לומר כי החלטה מעין זו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, ותפקידו של בית המשפט מתמצא בבחינת חוקיותה וסבירותה של ההחלטה (רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה (14.7.2008); רע"ב 7563/10 גוטמן נ' משטרת ישראל (18.10.2010)).

10.

לאור האמור, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור, והיא נדחית בזאת.