רע"ב 4811/14 יוסף חיים עבדה נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתנה על-ידי כב' השופט

א' טל – נשיא, בתיק עת"א 15812-06-14, מיום 2.7.2014, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש להתיר לו לצאת לחופשה בעת הזו.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש מרצה עונש של חמש שנות מאסר, החל מיום 7.3.2011, לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (תפ"ח 1162/05) בגין ביצוע עבירות מין ואלימות במשפחה, ובהן: התעללות בקטין חסר ישע על-ידי אחראי; ועשיית מעשים מגונים בקטין בן משפחה בנסיבות אינוס, שביצע כלפי בנו הפעוט. לאחר זאת, השית בית המשפט המחוזי על המבקש את העונשים הבאים: 5 שנות מאסר לריצוי בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר עבירת מין המנויה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) מסוג פשע, או עבירה המנויה בסימן ו' 1 לחוק העונשין מסוג פשע; ו-6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, עבירת מין המנויה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, מסוג עוון, או עבירה המנויה בסימן ו' 1 לחוק העונשין מסוג עוון. ביום 28.7.2011, נדחה ערעורו של המבקש לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין (ע"פ 8633/10).

עם כניסתו של המבקש לבית הסוהר, סווג המבקש לעניין יציאתו לחופשות, כאסיר בקטגוריה א', עליה נמנים " אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה ", וזאת לפי סעיף 7 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 (להלן: פקודת הנציבות ), העוסקת בחופשות אסירים.

בשל סיווגו של המבקש בקטגוריה א', הוא אינו רשאי לצאת לחופשות, אלא באישור בכתב מאת נציב שירות בתי הסוהר (כמפורט בפרק ח' לפקודת הנציבות). אישור זה, יינתן, ככלל, מטעמים מיוחדים או בהתקיים נסיבות הומניטאריות מיוחדות המצדיקות זאת, ובהתחשב, בין היתר, בחווֹת דעתם של גורמי המקצוע בעניינו של האסיר.

3.

כנגד החלטת המשיב שלא להתיר למבקש לצאת לחופשות בעקבות סיווגו כאסיר בקטגוריה א', עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 2.7.2014, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, ובהחלטה שניתנה על-ידי כב' הנשיא, השופט א' טל , הודגש כי התנגדותו של המשיב ליציאתו לחופשה של המבקש בעת הזו, מבוססת על חווֹת הדעת שניתנו בעניינו של המבקש, וביניהן: עמדתו המקצועית של המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן); עמדתה המקצועית של ועדת גילוי עריות (להלן: וג"ע) ; עמדתם המקצועית של גורמי הטיפול בבית הסוהר בו נמצא המבקש; ונוכח חוות דעתם של גורמי המודיעין בשב"ס.

בית המשפט ציין, כי " יש בצירוף שלוש חווֹת הדעת כדי להצדיק את סירובו של המשיב להוציא את העותר [ המבקש ] לחופשות ". לפיכך, נדחתה עתירתו של המבקש.

הבקשה לרשות ערעור

4.

ביום 8.7.2014, הגיש המבקש, בעצמו, בקשת רשות ערעור על ההחלטה לדחות את עתירתו. יצוין, כי טרם הגשת בקשת רשות הערעור המונחת לפניי, הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית משפט קמא, אשר נדחתה ביום 19.7.2014. בבקשת רשות הערעו ר שלפניי, ציין המבקש את הפגמים שנתגלו לדידו

בחווֹת הדעת שהציג המשיב. עוד הוסיף וטען המבקש, כי המידעים שהוצגו בעניינו אינם מעודכנים, הם ממוחזרים, ובחלקם אף שגויים. בין היתר, נטען בבקשה, כי המבקש מעוניין בטיפול, ולראייה, ציין המבקש, כי הוא נטל חלק בקורס טיפולי בכלא, וכן טופל על-ידי מטפל פרטי.

תגובת המשיב

5.

המשיב מבקש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, בציינו כי היא אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת עניין ציבורי, החורגת מעניינו של המבקש. המשיב הוסיף וטען בתגובתו, כי המבקש שולל כל נזקקות טיפולית בתחום עבירות המין. נוסף על כך, נטען, כי רמת מסוכנותו של המבקש עלתה מבינונית-נמוכה, לבינונית, וכי הוא מסווג בקטגוריה א', אשר אינה מאפשרת, ככלל, את יציאתו לחופשה. עוד טוען המשיב, כי עמדתם של כלל הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר, לרבות מב"ן , וג"ע , וגורמי הטיפול האחרים, לגבי יציאתו של המבקש לחופשה, הינה שלילית, ולכך יש להוסיף את המידעים המודיעיניים בעניינו של המבקש, אשר מחזקים מסקנה זו. לסיום טוען המשיב, כי אף אם קיים אי דיוק כזה או אחר בחווֹת הדעת שהוגשו בנידון דידן, אין מדובר במשגים המשליכים על דבר יציאתו של המבקש לחופשה.

תשובת המבקש לתגובת המשיב

6.

ביום 8.9.2014, הגיש המבקש תשובה לתגובת המשיב לבקשה. בתשובתו ציין המבקש, כי הוא פנה לגורמי הטיפול, לרבות מב"ן ו וג"ע , לצורך תיקון הטעויות שנפלו לדידו בחווֹת הדעת, וכי פניותיו לא זכו למענה. המבקש חזר על טענותיו לפיהן המידעים שנתקבלו בעניינו שגויים, וכי הוא מצוי בהליך טיפולי, בין כותלי הכלא.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, בתגובת המשיב, ובתשובה לתגובה,

הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור. מושכלות ראשונים הם, כי לא על נקלה תינתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, שכן רשות הערעור שמורה למקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ראו, בהקשר זה,

רע"ב 2041/14

הררי נ' שירות בתי הסוהר (18.3.2014) (להלן: עניין הררי) ; רע"ב 4234/13 רוזנשטיין נ' שירות

בתי הסוהר (16.6.2013); רע"ב 3301/13 לוזון נ' שירות בתי הסוהר (12.5.2013) ).

במקרה דנן, המבקש אינו מציג כל שאלה החורגת מנסיבות עניינו הקונקרטי, ובקשתו אינה מעלה סוגיה משפטית ציבורית רחבת היקף, ולפיכך דינה של הבקשה להדחות, ולו מטעמים אלו בלבד.

8.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דינה של

הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. עצם ההחלטה לאשר יציאתו של אסיר לחופשה, שהינה כידוע פריבילגיה, ואינה בגדר זכות מוקנית לאסיר, מצויה בשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר. תפקידו של בית המשפט מתמצה בבחינת חוקיותה של ההחלטה וסבירות הפעלת שיקול הדעת בעניינו של האסיר (עניין הררי ; רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה

(14.7.2008)). לפיכך, לא ייטה בית המשפט להתערב בנושאים מקצועיים מעין אלו (רע"ב 3789/13 פלוני נ' משטרת ישראל (19.8.2013); רע"ב 6515/08

קוקה נ' שירות בתי הסוהר (23.7.2008)).

9.

עוד ראוי להוסיף, כי החלטתו של המשיב, שלא להתיר את יציאתו של המבקש לחופשה בעת הזו, נתקבלה על יסוד עניינו הפרטני של המבקש, ובפרט על בסיס עמדת גורמי הטיפול בבית הסוהר, כמו גם על מידע מודיעיני, לפיו יציאתו של המבקש לחופשה מסוכנת לשלום הציבור. מעיון בחווֹת הדעת המפורטות והמנומקות שהוגשו בעניינו של המבקש, נראה כי החלטתו של המשיב הינה סבירה וראויה בנסיבות העניין, ונועדה למנוע פגיעה אפשרית בשלום הציבור ובביטחונו. בחוות הדעת המעודכנת של מב"ן , מיום 17.6.2014, נכתב בסיכום, כי " לא חל שנוי מבדיקות קודמות. המבקש ממשיך להיות השלכתי והגנתי. לציין כי מתאמץ לומר את מה שלהערכתנו ייתפס כטוב בעיני הבודקים, אך כאשר מעומת או מתבקש להסביר סתירות בדבריו, מסתבך ומתפתל [...] לא חל כל שינוי. מסוכנותו [ של המבקש ] מוערכת כבינונית. גם בשלב זה לא מומלץ לפתוח חופשותיו ". אשר על כן, נחה דעתי כי לא נפל פגם בהחלטתו של המשיב שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה.

10.

לאור האמור, דין הבקשה להדחות.