רע"ב 5127/15 אריאל בן עזרא נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים:

א' טל – נשיא; צ' דותן ; ו-ד"ר ש' בורנשטין ), בעת"א 12476-06-15, מיום 25.6.2015, בגדרו התקבלה עתירתה של המשיבה על החלטת ועדת השחרורים, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ) (כב' השופט (בדימוס) י' שנהב – סג"נ; והנציגים: מ' קרוטמן ; א' לוין ; ו- א' אקריש ) (להלן: ועדת השחרורים או הועדה ), מיום 1.6.2015.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש מְרַצה עונש מאסר, בן 19 חודשים, בגין שורה של עבירות מס הכנסה ומע"מ, ובכללן: מסירת אמרות או תרשומות כוזבות בדו"ח; קיום פנקסי חשבונות כוזבים, וזאת, לצד עבירות מרמה, הכוללות בין היתר: זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות; שימוש במסמך מזוייף, וכיוצא באלה. כמו-כן, מרצה המבקש את מאסרו זה גם בגין עבירות נהיגה, ובכלל זאת: נהיגה ברשלנות; גרימת תאונה; נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא ביטוח; ועוד. נוסף על כך, הושתו על המבקש 6 חודשי מאסר בגין עבירה של גניבה, אותם מרצה המבקש בחופף למאסרו בן 19 החודשים. מעובדות כתב האישום, אשר בגינו נושא המבקש את עיקר עונש המאסר אשר הושת עליו, עולה, כי במהלך השנים 2006 עד 2008, זייף המבקש 29 חשבוניות מס בסכום כולל של 3.4

מיליון ₪. זאת, על מנת להגדיל את הוצאותיו בעסק, ולהקטין בכך את גובה המס שבו הוא חב.

ביום 30.6.2014, החל המבקש לרצות את עונשו, כאשר מועד שחרורו המלא, בניכוי מינהלי, יחול ביום 20.12.2015, ומועד שחרורו המלא, ללא ניכוי מינהלי, יחול ביום 24.1.2016. יצויין, כי מועד ריצוי שני שלישים ממאסרו של המבקש, חל ביום 15.7.2015.

1.

ביום 1.6.2015, דנה ועדת השחרורים בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו. לאחר שהאזינה לטיעוני הצדדים, קבעה ועדת השחרורים כי יש מקום להורות על שחרורו המוקדם של המבקש ממאסר, וזאת מבלי להתעלם מכך שהמבקש לא עבר הליך טיפולי בין כתלי הכלא. עוד נתנה ועדת השחרורים את דעתה, לכך ש" גורמי הטיפול בכלא הגדירו את [המבקש] כמניפולטיבי וכי הוא עסוק בהצגת פסדה חיובית לצורך השגת רווחים משניים ". לצד זאת, כך ציינה הועדה, גורמי הטיפול הפנו את המבקש לרשות לשיקום האסיר, אשר הכינה תכנית טיפולית במסגרתה השתלב המבקש בקבוצה ייעודית לעברייני מרמה. לכך יש להוסיף, לשיטתה של הועדה, את העובדה שעבירות המרמה אותן ביצע המבקש, נעשו כאשר הוא היה " צעיר לימים ", בין הגילאים 23-22; את הנתון, לפיו משפטו של המבקש נמשך על פני למעלה מ-5 שנים; ואת העובדה שהמבקש לא עבר כל עבירה מאז ביצוע העבירות נושא מאסרו.

2.

המשיבה עתרה נגד החלטתה זו של ועדת השחרורים, וביום 25.6.2015 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את העתירה. נקבע, כי במעשיו של המבקש ניכרת מסוכנותו הרבה לציבור, ועל-כן " החלטת הועדה לשחררו על תנאי, ולו בתנאי תכנית רש"א (הרשות לשיקום האסיר – א.ש.) , חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה את התערבותה של ערכאה שיפוטית ". ביתר שאת אמורים הדברים, כך נקבע, לאור עמדתם של גורמי הטיפול בכלא. זאת שכן, המבקש " הוכיח את רצונו בהשגת רווחים משניים, כאשר העדיף להשתלב בתכנית רש"א לאחר שחרורו המוקדם, על פני השתתפות בקבוצה טיפולית לעברייני מרמה, שאמורה היתה להסתיים סמוך לסיום מאסרו המלא ". לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לשחרר על תנאי את המבקש, בפרט לנוכח התנהגותו הפלילית בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים, " וכאשר ביצע את העבירות נושא מאסרו [כ] שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו ".

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה

3.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי משביטל את החלטת ועדת השחרורים בעניינו. בית המשפט המחוזי, כך נטען, טעה כאשר קבע כי המבקש ביצע עבירה כלשהי, שעה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. בהמשך, הוסיף וטען המבקש כי לא עלה בידו לקבל טיפול ייעודי בעבירות מרמה במהלך מאסרו, וזאת " למרות בקשותיו החוזרות והנשנות ", בנוגע לכך. אף כאשר נפתחה בכלא קבוצה ייעודית לטיפולים כגון דא, כך לטענת המבקש, " דלתותיה נסגרו " בפניו, עקב ממצאים לשימוש בחשיש בבדיקת שתן, אותם צרך המבקש " בטרם התייצבותו למאסר ". המבקש הוסיף עוד, כי נציגת הרשות לשיקום האסיר התרשמה ממנו לחיוב, " והכינה עבורו תכנית טיפול ופיקוח עם המלצה לשחרור מוקדם ". לבסוף, טען המבקש כי הקביעה שיש לזקוף לחובתו את היעדר הטיפול הייעודי בכלא, " הינה טעות עקרונית בעלת השלכה על אסירים נוספים ", ולכן מצדיקה עריכת דיון בסוגייה.

4.

במענה לטענותיו של המבקש, סבורה המשיבה כי אין מקום לערוך דיון בעניינו ב" גלגול שלישי ". זאת שכן, אין מתקיימות, במקרה דנן, העילות שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, למתן רשות ערעור. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי המבקש לא עמד בנטל השכנוע להראות כי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. מסקנה זו נלמדת, כך לגישתה של המשיבה, מחומרת העבירות בגינן הוא מרצה את עונשו; מנסיבות ביצוען של עבירות אלו והיקפן; ומהתרשמות גורמי הטיפול בכלא. לכך יש להוסיף, לטענת המשיבה, את העובדה שהמבקש " אף לא יצא לחופשות במהלך מאסרו, ומשכך – לא עמדה למבחן התנהלותו מחוץ לכותלי בית הכלא ". אשר לטענת המבקש, לפיה שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי המבקש ביצע עבירות נוספות, שעה שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי, סבורה המשיבה כי טענה זו בטעות יסודה. המבקש, כך נטען, ביצע עבירות תעבורה נוספות, שעה שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בגין עבירות תעבורה קודמות.

דיון והכרעה

5.

הלכה היא, כי בקשות רשות ערעור המופנות נגד החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, תתקבלנה במשורה, ובמקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"ב 3358/15 הרוש נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (10.8.2015); רע"ב 4811/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (21.9.2014); רע"ב 5063/14 יקר נ' שירות בתי הסוהר (31.8.2014)).

הלכה זו שרירה וקיימת, גם בנסיבות בהן מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו הוחלט לבטל את החלטתה של ועדת השחרורים (ראו, למשל, רע"פ 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.8.2012); רע"ב 2551/12 חאלד נ' מדינת ישראל (3.6.2012)). גם במקרים כגון דא, המדובר בבקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", ולבקשות מעין אלו יש להיעתר אך ורק במקרים חריגים (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009); רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל (24.3.2009)). כפי שציינתי ברע"ב 6505/13 אבו חמאד נ' מדינת ישראל (7.11.2013):

" אין צורך לומר, כי לא תינתן רשות ערעור, כל אימת שפסיקתו של בית המשפט המחוזי [...] תהא מנוגדת לתוצאה אליה הגיעה הועדה. קבלת גישתו של המבקש, לעניין זה, עשויה לרוקן מכל תוכן את ההלכה הפסוקה בנושא מתן רשות ערעור ב' גלגול שלישי ', והיא מנוגדת להיגיון ולשכל הישר" .

לאחר שבחנתי את הבקשה שלפניי על נספחיה, נחה דעתי כי יש לדחותה. הבקשה נוגעת בכללותה לעניינם הקונקרטי של הצדדים לה, והיא אינה מעוררת, כלל ועיקר, שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון ב" גלגול שלישי ". מטעמים אלו בלבד, אין בידי להיעתר לבקשה לרשות ערעור.

6.

אציין, למעלה מן הצורך, כי אינני מקבל את טענותיו של המבקש גם לגופו של עניין. סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי קובע, כי:

"אסיר, למעט אסיר עולם, הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת שחרורים, לבקשתו, לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור ." (ההדגשות שלי – א.ש.)

השאלה המתעוררת במוקד הבקשה לרשות ערעור שלפניי הינה, האם המבקש " ראוי לשחרור ", וכי " שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור ". המדובר, כידוע, בשני תנאים מצטברים, אשר הנטל להוכיח את התקיימותם רובץ על האסיר המבקש להשתחרר (רע"ב 6566/13 דביר נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.2.2014)).

מן החומר אשר הונח בפניי עולה, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את התקיימותם של תנאים אלו, ודעתי, בעניין זה, כדעתו של בית המשפט המחוזי. כעולה מדו"ח גורמי הטיפול בכלא בעניינו של המבקש:

"ההתרשמות הינה מאסיר השפוט בגין עבירות מרמה, מניפולטיבי. ניכר בשיחות עמו כי עסוק בעיקר בהצגת פסאדה חיובית לצורך השגת רווחים משניים, מאשר להתעמק בנסיבות ביצוע עבירותיו. מביע חרטה מילולית אמנם על ביצוע עבירותיו, אולם ההתרשמות היא כי ללא טיפול לא ניתן יהיה לשלול חזרה בעתיד על עבירותיו."

לאור הדברים האלו, ומשאין חולק כי המבקש לא עבר טיפול לעברייני מרמה בין כותלי הכלא, ניכר על המבקש כי הוא לא השכיל לאיין את המסוכנות הנשקפת מפני הישנות עבירותיו, לאחר שחרורו ממאסר. זאת, מבלי להתעלם מטענותיו של המבקש על הנסיבות שמנעו ממנו, לשיטתו, להשתלב בטיפול כגון דא.

ביתר שאת אמורים הדברים, לנוכח חומרת העבירות בגינן מרצה המבקש את מאסרו. כידוע, אחד השיקולים המנחים את ועדת השחרורים, בעת שחרורו המוקדם של אסיר עניינו ב" עבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה " (סעיף 9(1) לחוק שחרור על תנאי). במקרה דנא, מרצה המבקש את עונשו בגין שורה ארוכה של עבירות מס ומע"מ, במסגרתן זייף 29 חשבוניות בסכום של 3.4 מיליון ₪, וזאת לצד עבירות מרמה. לכך יש להוסיף, עבירות תנועה חמורות ביותר שביצע המבקש, כאשר נהג ברשלנות ברכבו, כשהוא פסול לנהיגה וללא ביטוח תקף. ועוד יצויין, כי המבקש הוסיף ועבר עבירות תנועה נוספות לאחר מכן. ואם לא די בכך, את עונשו זה מרצה המבקש גם בגין עבירת גניבה שביצע בחודשי מאי 2013.

המבקש ביצע עבירות רבות, המשתרעות על קשת רחבה של תחומים פליליים. לפיכך, והגם שחלקן של עבירות אלו בוצעו כאשר היה המבקש בגיל צעיר יחסית, אין צורך להכביר מלים בדבר חומרתן, ודומה כי היא מדברת בעד עצמה.

7.

אשר על כן, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.