רע"ב 10003/16 עודה עימד נ. פרקליטות המדינה

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' הנשיא א' טל ), בעת"א 65438-11-16, מיום 7.12.2016. במסגרת החלטה זו, נדחתה עתירתו של המבקש לביטול החלטת מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר, אשר הורה על הפסקתן המנהלית של עבודות השירות אשר הושתו על המבקש, וריצוי יתרת עונשו של המבקש מאחורי סורג ובריח.

ביום 22.12.2016, הוריתי על עיכוב ביצוע יתרת עונש המאסר שהושת על המבקש, עד להחלטה אחרת בעניינו.

רקע והליכים קודמים

2.

בשנת 2008, הורשע המבקש בביצוע עבירה של הסעת תושב זר, אשר שהה שלא כדין בישראל, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בגין ביצוע עבירה זו, הושת על המבקש עונש של שני חודשי מאסר לריצוי בפועל. המבקש ערער על גזר הדין, וביום 8.7.2015, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים: ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא – סג"נ; ו- א' נחליאלי-חיאט ), בעפ"ג 70526-08, במסגרתו התקבל ערעורו של המבקש ונקבע כי המאסר אשר הושת עליו ירוצה בדרך של עבודות שירות.

3.

ביום 8.9.2015, התייצב המבקש בפני הממונה על עבודות השירות, לשם שיבוצו בעבודות השירות. ואולם, שלושה ימים בלבד לאחר מכן, החל המבקש להיעדר מהמקום בו היה אמור לבצע את עבודות השירות, וניתק קשר עם המפקח עליו. ביום 5.11.2015, לאחר שהמבקש נעדר מריצוי עבודות השירות במשך למעלה מחודש, נערכה לו שיחת בירור ראשונה, במסגרתה הוא הוזהר לבל ימשיך בהיעדרויותיו. בעקבות שיחה זו, הוחזר המבקש לעבודה, תוך שמקום השיבוץ שלו שונה, אך לאחר זאת שוב חדל המבקש מלהתייצב לביצוע עבודות השירות. ביום 23.11.2015, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בבקשה לדחיית ביצוע עבודות השירות, וזאת בטענה כי "נמנע ממנו ביצוע רצוף של עבודות השרות, כאשר אשתו ילדה והוא נדרש להתייצב לצידה בפרק זמן ממושך וגם נקלע לקשיים כספיים כבדים" . לפנים משורת הדין, נאות הממונה לדחות את מועד המשך ריצוי עבודות השירות של המבקש, ליום 7.2.2016, דבר שקיבל תוקף של החלטה מטעם בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' הנשיאה ד' ברלינר ). המבקש התייצב להמשך ריצוי עונשו במועד שנקבע לו, ואולם, זמן קצר לאחר מכן, קרי בתאריך 3.3.2016, נערכה למבקש שיחת בירור שנייה, בשל היעדרויות נוספות שלו ממקום עבודות השירות, ללא אישור. במסגרת שיחת הבירור השנייה, טען המבקש כי היה חולה במשך מספר ימים, הוא הציג אישור לשלושה ימי מחלה, והתחייב להתייצב לביצוע עבודות השירות, מדי יום ביומו. במעמד זה, הוזהר המבקש, פעם נוספת, לבל ייעדר שוב, והובהר לו שככל שהוא ימשיך להיעדר מריצוי עבודות השירות, הוא יזומן לשימוע. לאחר שהמבקש שב לסורו, ונעדר מעבודות השירות במקרים נוספים, נערכה, ביום 24.5.2016, שיחת בירור שלישית, בה טען המבקש כי היה לו "הרבה בלאגן" וכי נבצר ממנו להגיע למקום שאליו שובץ לריצוי עונשו. בתום שיחה זו, ניתנה למבקש הזדמנות נוספת לריצוי עבודות השירות כסדרן, אך לאחריה, המשיך המבקש במסכת ההיעדרויות, וניסיונות להשיגו עלו בתוהו. לאור זאת, זומן המבקש לשימוע בעניינו, אשר נקבע ליום 8.8.2016, ואולם, המבקש לא התייצב לשימוע זה, וטען לאחר מכן כי היה חולה. לפיכך, זומן המבקש לשימוע נוסף, שנקבע ליום 12.9.2016, אך גם בזו הפעם המבקש לא התייצב. לנוכח התנהלותו האמורה של המבקש, המליצה הממונה המחוזית על עבודות השירות במחוז מרכז בשירות בתי הסוהר, ביום 1.11.2016, על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהושתו על המבקש. ביום 6.11.2016, אימץ מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר את המלצת הממונה המחוזית, והורה על הפסקתן המנהלית של עבודות השירות, וכי המבקש ירצה את יתרת עונשו, שישה עשר ימים, מאחורי סורג ובריח.

4.

נגד החלטתו זו של מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' הנשיא א' טל ). המבקש טען, כי עד לחודש אפריל 2016, הוא ביצע את עבודות השירות כסדרן, וכי עקב פציעה שעבר בברכו, בחודש מאי 2016, שעה ששיחק כדורגל, ופציעה נוספת ברגלו השנייה, שהתרחשה כחודשיים לאחר מכן, נבצר ממנו להתייצב לעבודות השירות. המבקש הציג בפני בית המשפט המחוזי תעודות מחלה ומסמכים רפואיים, במטרה לבסס את טענותיו בדבר הפציעות האמורות.

5.

לאחר שבית המשפט המחוזי עיין בחומר שהונח לפניו, לרבות במסמכים הרפואיים שצירף המבקש לכתב העתירה, קבע בית המשפט המחוזי, כי "אין קשר בין פציעתו של העותר בחודש מאי 2016 לתחילת היעדרויותיו מעבודות השירות בתחילת חודש נובמבר 2015" . לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה, וקבע כי המבקש יתייצב, ביום 27.12.2016, לריצוי יתרת ימי עונש המאסר שהושת עליו.

בקשת רשות הערעור ותגובת המשיב

6.

בבקשה המונחת לפניי, נטען כי עסקינן באדם נשוי ואב לילדים, שעברו הפלילי נקי, והוא "מעולם לא ריצה עונש מאסר" , אשר נפגע בשנה האחרונה בשתי רגליו. עוד נטען, כי העבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי, בגינה הושת על המבקש עונש המאסר, בוצעה בשנת 2008, וכי מחמת מחדלי המשיבה, ריצוי העונש החל רק בשנת 2016. בנסיבות אלו, לשיטת המבקש, אין צדק ו "אין היגיון בהפעלת מאסר בפועל של 16 ימים, קרוב ל- 9 שנים" לאחר שנגזר דינו.

7.

בתגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, נטען כי דינה של הבקשה להידחות על הסף. זאת, משאין היא מעלה כל שאלה עקרונית רחבת היקף, ולפיכך, היא אינה עומדת באמות המידה אשר נקבעו בפסיקה, לעניין מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, על החלטה בדבר הפסקה מנהלית של עבודות שירות. עוד נטען, כי גם לגופו של עניין, דינה של הבקשה להידחות, לנוכח ההלכה הנוהגת, לפיה לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטה של הגורם המנהלי, המוסמך להורות על הפסקת ביצוע עבודות שירות. לשיטת המשיבה, ההחלטה על הפסקתן המנהלית של עבודות השירות, שהושתו על המבקש, הייתה "מבוססת על יסודות מוצקים בעניין היעדרויותיו הברורות והמשמעותיות של המבקש מביצוע עבודות השירות, ואי התייצבות לשימועים אליהם זומן בנימוקים שונים" , וכי ההחלטה הינה "עניינית, ראויה וסבירה" .

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובתגובת המשיבה לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בעתירת אסיר תינתן במשורה, והיא שמורה למקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה (רע"ב 5599/16 כהן נ' הממונה על עבודות השירות (10.10.2016) (להלן: עניין כהן ); רע"ב 5127/15 בן עזרא נ' מדינת ישראל

(20.8.2015); רע"ב 7933/13 אביטן נ' שירות בתי הסוהר (3.4.2014)). בקשת רשות הערעור שלפניי אינה מעלה כל שאלה רחבה, אלא שהיא נסובה על עניינו הפרטי של המבקש בלבד, ודי בטעם זה בכדי לדחות את הבקשה.

9.

למעלה מן הדרוש, אציין כי אינני מוצא ממש בטענותיו של המבקש גם לגופו של עניין . כפי שקבעתי, לא אחת:

"[...] יש לראות ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות כפריבילגיה לה זוכה המורשע בדין, ובבסיסה של פריבילגיה זו עומדת תכלית שיקומית. ואולם, קיומה של זכות זו מותנית בעמידתו של הלה בציפיות הנלוות לביצוע עבודות השירות. מקום בו לא יעמוד המורשע בדין בציפיות אלו, ולא יבצע את עבודות השירות כראוי, תישלל ממנו פריבילגיה זו, ויתרת עונשו תרוצה במאסר מאחורי סורג ובריח" (רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי נצרת (10.11.2013); וראו גם רע"ב 7532/15 סלום נ' שירות בתי הסוהר

( 30.11.2015 ); עניין

כהן ).

במקרה דנן, שוכנעתי כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות שהושתו על המבקש, ניתנה רק לאחר שכלו כל הקיצין. לא פעם ולא פעמיים, ניתנה למבקש הזדמנות להמשיך ולרצות את יתרת ימי מאסרו בדרך של עבודות שירות, והוא הוזהר פעמים רבות כי התנהלותו עלולה להוביל להפסקה מנהלית של עבודות השירות. חרף זאת, פעם אחר פעם, נעדר המבקש מעבודות השירות אליהן הוצב, ונמנע מלהשלים את מכסת הימים המועטה שנותרה לו לריצוי עונשו, מבלי שעלה בידו לספק הסבר משכנע, אשר יצדיק את היעדרויותיו הרבות. בנסיבות אלו, ברי, כי לא נפל כל פגם בהחלטה על הפסקת עבודות השירות של המבקש, ונראה כי אין לו למבקש אלא להלין על עצמו. סוף דבר, דין הבקשה להידחות לאחר ששוכנעתי כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש.

10.

החלטתי על עיכוב ריצוי יתרת עונש מאסרו של המבקש, מיום 22.12.2016, מבוטלת בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו, ביום 13.2.2017 עד השעה 10:00, בימ"ר הדרים , או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון, ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.