רע"ב 3867/17 עמית חדד נ. הממונה על עבודות שירות- מפקדת גוש מרכז

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז–לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת מ' ברנט ) ב-עת"א 18191-03-17 מיום 2.4.2017 שבגדרה נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטה על הפקעת עבודות השירות שנגזרו עליו וריצוי יתרת עונשו במאסר במתקן כליאה. בצדה הגיש המבקש גם בקשה למינוי סניגור ציבורי.

רקע

2.

נגד המבקש הוגש ביום 6.7.2011 כתב אישום המונה שני אישומים, המייחס לו עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ועבירה של הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) בצירוף סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. על פי העובדות המתוארות באישום הראשון, בימים 14.7.2010 ו-15.7.2010 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, יצאה ב.פ (להלן: המתלוננת ) להפסקה מעבודתה בבניין משרדים בתל אביב (להלן: בניין המשרדים ), והמבקש, שהגיע באותה עת לאזור, העיר לה הערות המתמקדות במיניותה, וזאת אף שהמתלוננת הראתה שהיא אינה מעוניינת בהערותיו. ביום 20.7.2010 בשעה 12:00 או בסמוך לכך ניגש המבקש למתלוננת מאחור ותפס את ידה בחוזקה, תוך שאמר לה "למה את לא עונה לי כאשר אני מדבר איתך?" המתלוננת התריעה בפניו כי תפנה למשטרה, והמבקש ברח מהאזור. מאוחר יותר באותו יום פנתה למשטרה עובדת אחרת מבניין המשרדים (להלן: נטליה ), והתלוננה על מעשיו כלפי המתלוננת. למחרת בשעות הצהרים או בסמוך לכך, הגיע המבקש לאזור בניין המשרדים ואמר לעובדת נוספת בבניין, בכוונה להפחיד את נטליה: "תגידי לחברה שלך שהיא תשלם על מה שהיא עשתה", ו"את לא תראי אותה יותר". בהמשך, כפי שמתואר בכתב האישום, יצאה גם נטליה מהבניין, והמבקש איים עליה כאשר אמר "את עוד תצטערי על כך שהתקשרת למשטרה", "את תצטערי שנולדת" ו"תראי מה שאעשה לך". על פי העובדות המתוארות באישום השני, ביום 9.8.2010, יצחק חיקי, מנהל המשרד שבו עבדו המתלוננת ונטליה (להלן: יצחק ), ניגש למבקש מחוץ לבניין המשרדים והודיע לו שאם לא יחדל מלהטריד עובדות, יפנה למשטרה. בתגובה איים עליו המבקש באמרו "אם תקרא למשטרה אגיע אליך הביתה ויהיה לך עסק איתי".

ביום 11.6.2014 ולאחר שמיעת הוכחות, הרשיע בית משפט השלום בתל אביב–יפו (השופט הבכיר ד' בארי ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 1.10.2014 גזר עליו מאסר של 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע; וכן פיצוי למתלוננת בסף 750 ש"ח. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב­–יפו, כאשר תחילה הוגש הערעור הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין, ואולם במהלך הדיון קיבל המבקש את המלצת בית המשפט ונסוג מן הערעור על הכרעת הדין. בפסק דינו מיום 16.9.2015 (הנשיאה ד' ברלינר , השופטת א' נחליאלי-חיאט , והשופטת ש' יעקובוביץ ) מצא בית המשפט

לקצר את תקופת ריצוי עבודות השירות מארבעה חודשים לשלושה, וזאת " לפנים משורת הדין" ותוך שנקבע כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט השלום, וכי הצדק עם המדינה בטענתה כי העונש שניתן בעניינו של המבקש הוא מקל.

3.

בפסק דין משלים מיום 17.2.2016, שניתן לאחר שהוגשה חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה ), קבע בית המשפט כי המבקש יתייצב ביום 13.4.2016 לריצוי עונשו; ובד בבד שיחרר בית המשפט את הסנגוריה הציבורית (להלן גם: הסניגוריה ), לבקשתה, מייצוגו של המבקש. מההחלטה נושא הבקשה דנן עולה כי המבקש אמנם התייצב ביום שנקבע לו, הוסברו לו הנהלים והוא נשלח לעבודה בעמותת "פתחון לב" בראשון לציון. ביום 3.5.2016 במסגרת שיחת בירור שנערכה למבקש בעקבות בקשתו לרצות את עבודות השירות במקום אחר, שונה שיבוצו לבית התמחוי "יהדות בוכרה", תוך שהוזהר כי עליו להיקלט ולהסתגל במקום העבודה החדש. ביום 18.5.2016 התקיימה עמו שיחת בירור בשל היעדרות ללא רשות, והמבקש הוזהר בחומרה והוחזר לעבודתו. ואולם, החל מחודש יוני 2016 התייצב המבקש לשני ימים בלבד לעבודה, תוך שהציג אישורי מחלה באופן חלקי ולא נענה לזימון שקיבל לוועדה רפואית. למבקש נשלח זימון לשימוע בדואר רשום לכתובת שמסר, ואולם המבקש לא השיב, וניסיונות נוספים להשיגו טלפונית לא צלחו. בסופו של יום ולאורך התקופה שמיום 13.4.2016, ביצע המבקש 8 ימי עבודה בלבד, ומשכך החליט הממונה על הפקעת עבודות השירות של המבקש.

4.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט ), תוך שטען, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט, כי החלטת הממונה "ניתנה לא ביושר בלשון המעטה, לא בצדק, ותחת נימוקים שחוטאים לדף שעליו נכתבו". למבקש מונה סניגור ציבורי, ואולם המבקש לא התייצב לדיון שנקבע ליום 8.3.2017, ובא-כוחו טען כי קיים שיחה אחת בלבד קודם לכן עם המבקש, שלאחריה נותק עימו הקשר; והעתירה נמחקה. המבקש הגיש עתירה נוספת באותו עניין, והדיון בה נקבע ליום 29.3.2017. בדיון שהתקיים בעתירה טענו המשיבים כי נעשו מספר ניסיונות ליצור קשר עם משפחת המבקש, שבמסגרתם עלה כי הלה אינו נוטל טיפול תרופתי כנדרש; כי הוא השתולל ושבר חפצים; וכי המשטרה נאלצה להוציאו מבית דודתו. עוד הוסיפו המשיבים וטענו כי המבקש יצר קשר טלפוני עם משרד הממונה, ומשבקשתו לשוחח עם הרכזת לא נענתה הוא צעק וגידף את המזכירה בזעם בלתי נשלט; וצוין כי שיחות מעין אלה חזרו על עצמן מספר פעמים, תוך שהמבקש שב על גידופיו. המבקש מצדו ביקש כי הסניגור שמונה לו מטעם הסניגוריה הציבורית לא יטען בשמו, ואילו הסניגור טען כי ניסה ליצור קשר עם המבקש מספר פעמים קודם לדיון וללא הצלחה. המבקש טען כי ביצע 8 ימי עבודות שירות בלבד משום ניתוח חניכיים והשתלות עצם שעבר, וכן ציין כי מספר שנים קודם לכן נפגע בתאונת דרכים ונגרמה לו פגיעה בגב, והוסבר לו שבכפוף להמצאת אישורים מתאימים הדבר לא ייחשב לו להיעדרות. עוד הוסיף המבקש וטען כי הוא מצדו דיווח למשרד הממונה כי מזה שבועיים שהוא ישן ברחוב, ומשכך לא ידע על השימוע – וגם לא היה לו כסף, 8 ש"ח, למימון נסיעה לרופא שב"ס שאליו הוזמן המבקש לבדיקה.

בהחלטתו מיום 2.4.2017 שהיא נושא הבקשה דנן, עמד בית המשפט המחוזי על כך כי המבקש ביצע במשך כשנה 8 ימי עבודות שירות בלבד. בהמשך פירט כי המבקש לא התייצב כדרישת הממונה עם מסמכים רפואיים המעידים על הסיבות שבגינן נעדר תקופה ממושכת מביצוע עבודות שירות, ואף לא התייצב לוועדה רפואית שנקבעה בעניינו. עוד נקבע כי המבקש לא הודיע למשרד הממונה כי שינה את כתובתו, לא מסר כל כתובת אחרת למשלוח מסמכים, ולא ניתן היה לאתרו אצל מי שהמבקש ציינם כאנשי קשר לצורך מסירת הודעות. במצב דברים זה דחה בית המשפט את העתירה, וקבע כי על העותר להתייצב לריצוי מאסרו ביום 18.4.2017 בבית סוהר "הדרים", וזאת משנקבע כי המבקש לא השכיל לנצל את הפריבילגיה שניתנה לו לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בעבודות שירות.

הבקשה ליתן רשות ערעור

5.

ביום 10.5.2017 הגיש המבקש את הבקשה דנן, ועימה "בקשת הקפאת הליכים בתיק הנ"ל", שהוגשה ללא כל פירוט לבד מכותרת, וכן "בקשה להוראת מינוי סניגור ציבורי לצורך ייצוגי בעתירתי זו". אשר לבקשה ליתן רשות ערעור, טוען המבקש כי נקבע זה מכבר שלא בנקל ימיר בית המשפט עבודות שירות בעונש מאסר בפועל, וזאת משום שעסקינן בשלילת חירותו של אדם. לדידו, לא כך פעל בית משפט קמא לנוכח המציאות שהניח לפתחה המבקש, ולפיכך ישנו מקום לשקול פעם נוספת את עניינו. בבקשה למנות לו סניגור ציבורי טען המבקש כי הוא אינו יכול להתנהל בהליך זה ללא ייצוג, וזאת שעה שהוא עומד בכל הקריטריונים לייצוג משפטי מטעם המדינה. בבקשה נטען כי שחרור הסניגור שמונה לו על ידי בית המשפט המחוזי נעשה לפי בקשתו, וזאת משום שלטענתו הסניגור הגיע לייצגו אך בדיון עצמו.

בהחלטתי מיום 10.5.2017 הוריתי למשיבים להגיב לבקשה, וכן התבקשה עמדת הסניגוריה הציבורית ביחס לבקשה למינוי סניגור ציבורי למבקש. בתגובתם מיום 24.5.2017 טענו המשיבים כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופה. אשר לדחייה על הסף נטען כי הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור, שעה שהיא מבוססת כל כולה על טענות שעניינן מצבו האישי של המבקש; וכן נטען לעשיית דין עצמי ואי ניקיון כפיים, וזאת משום שהמבקש טרם התייצב לריצוי מאסרו חרף החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.4.2017 שהורתה לו להתייצב לריצוי מאסרו עוד ביום 18.4.2017, ובלא שהגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. עוד צוין בתגובת המשיבים כי במשך כחצי שנה נעשו ניסיונות רבים על מנת להביא את המבקש לביצוע עונשו על דרך של עבודות שירות – שלא זכו לכל שיתוף פעולה מצדו. אף אם יתקבלו אישורי המחלה שהומצאו לממונה על ידי המבקש, נטען בתגובה, אין בהם כדי להסביר את אי התייצבותו של המבקש בימים שלגביהם לא הציג אישורי מחלה; וכי מכל מקום אין הצדקה לאי התייצבותו של המבקש לוועדה הרפואית או לשימוע שאליהם זומן. לגופו של עניין נטען כי הפקעת עבודות השירות בעניינו של המבקש נעשתה בהתאם לחוק, שעה שהמבקש נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה, רכז עבודת השירות, המפקח או הרופא; כי בית המשפט לא יתערב בנקל בהחלטה של גורם מנהלי המוסמך להורות על הפסקת עבודות השירות; כי אמת המידה שבה נבחנת התנהגותו של מי שנדון לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות צריך שתהא קפדנית; וכי המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו ונמנע פעם אחר פעם מביצוע עבודות השירות ומהזימונים שנקבעו לו. על רקע זאת, נטען, החלטת המשיב 1 היא עניינית, ראויה וסבירה, ולא קמה עילה להתערב בה.

בנוגע לבקשה למינוי סניגור, השיבה הסניגוריה הציבורית כי במהלך ההליך שניהל המבקש בבית המשפט המחוזי מונתה הסניגוריה לייצג את המבקש, ואולם עורכי הדין שמונו לייצגו נתקלו בקשיים ניכרים בהיעדר שיתוף פעולה מצדו. בתוך כך, צוין, הוחלפו עורכי הדין שמונו לייצג את המבקש לא פחות משלוש פעמים, ואולם גם החלפות הייצוג לא הועילו שכן המבקש לא שיתף פעולה עם אף אחד מעורכי הדין שמונו לו. סופו של דבר, כך נטען, נאלצה הסניגוריה לבקש את שחרורה מייצוג המבקש, ואף הוא הביע את סירובו להוסיף ולהיות מיוצג על ידה. לנוכח הקשיים שהתעוררו עקב סירובו של המבקש לשתף פעולה עם הייצוג שניתן לו, וחילוקי הדעות המהותיים שבגינם שוחררה הסניגוריה מייצוגו – ספק לטענת הסניגוריה אם קיימת הצדקה למתן ייצוג נוסף במימון ציבורי בגדרי הליך זה, וזאת גם בהתחשב בטיבה של החלטת בית המשפט המחוזי ונימוקיה. ייאמר כבר כעת, כי בנסיבות העניין עמדת הסניגוריה הציבורית מקובלת עליי.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ליתן רשות ערעור ובתגובה לה, על צרופותיהן, וכן בהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בית משפט זה יעניק רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר אך במקרים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים; ומטבע הדברים כלל זה הוחל גם ביחס לבקשות שעניינן הפקעת עבודות שירות (ראו: רע"ב 3041/16 מזרחי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (9.5.2016); רע"ב 3564/14 בן ז'נו נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (2.6.2014)). המבקש בענייננו לא מעלה כל שאלה החורגת מעניינו הפרטי והמצדיקה מתן רשות ערעור בעניינו. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמבקש עשה דין לעצמו משלא התייצב לריצוי מאסרו שנקבע ליום 18.4.2017 ואף לא טרח לציין עובדה זו בבקשה שהגיש, ודי היה בטעמים אלה כדי לדחות את הבקשה על הסף.

בבחינת למעלה מן הצורך אעיר כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. סעיף 51ז(ב) לחוק העונשין מורה כי " עובד השירות יודיע לממונה, ללא שיהוי, על כל הפסקה בעבודה או העדרות ממנה", וסעיף 51ז(ג) מורה כי "עובד שירות לא יעדר מעבודתו אלא באישור הממונה, רכז עבודת השירות או מפקח, ואם נעדר מסיבות רפואיות – גם באישור רופא; האישור יהיה לפי כללים שיקבע השר לביטחון הפנים בתקנות" . המבקש בענייננו לא נהג כך, והתנהלותו מלמדת שהתייחס בזלזול ובביטול להחלטות בית המשפט ולעבודות השירות. הוא נעדר באופן חוזר ונשנה מעבודתו אף שהוזהר כדין, וריצה למעשה 8 ימים עבודה בלבד במהלך תקופה של כשנה; הוא לא התייצב לשימוע שנקבע בעניינו ולוועדה הרפואית שאליה זומן; ולא הודיע בזמן אמת לממונה על שינוי כזה או אחר שחל בכתובתו על מנת שניתן יהיה לאתרו; וזאת עוד מבלי להידרש לגידופים שגידף את מזכירת הממונה, כפי שעולה מתגובת המשיבים. ויוזכר: בית משפט זה קבע לא אחת כי עבודות שירות הן פריבילגיה שלה זוכה המורשע בדין, ואין עסקינן בזכות קנויה. עמד על כך השופט א' שהם באחת הפרשות:

"יש לראות ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות כפריבילגיה לה זוכה המורשע בדין, ובבסיסה של פריבילגיה זו עומדת תכלית שיקומית. ואולם, קיומה של זכות זו מותנית בעמידתו של הלה בציפיות הנלוות לביצוע עבודות השירות. מקום בו לא יעמוד המורשע בדין בציפיות אלו, ולא יבצע את עבודות השירות כראוי, תישלל ממנו פריבילגיה זו, ויתרת עונשו תרוצה במאסר מאחורי סורג ובריח " (רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי נצרת , פסקה 9 (10.11.2013); וראו גם, בין היתר: רע"ב 8430/09 אברג'יל נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (3.1.2010); רע"ב 10003/16 עימד נ' פרקליטות המדינה

(24.1.2017)).

בהינתן כל האמור, הבקשה נדחית. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ללא דיחוי, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.4.2017, בבית סוהר "הדרים", כשבידו גזר הדין בעניינו, החלטת בית המשפט המחוזי, החלטה זו ותעודת זהות; והמדינה תפעל כפי הבנתה.