רע"ב 5649/15 שחר חבני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם - נשיא), בעת"א 32267-06-15, מיום 23.6.2015, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה להורות על המשך החזקתו של המבקש בהפרדה למשך שישה חודשים נוספים, עד לתאריך 28.12.2015.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הינו אסיר, המרצה עונש של מאסר עולם בלתי קצוב בגין הרשעתו ברצח אשתו, שמועד תחילתו מיום 2.6.2010. המבקש הודה בעובדות כתב האישום והורשע על יסוד האמור בהן, לאחר תום שמיעת הראיות בתפ"ח 34352-06-10. דינו של המבקש נגזר ביום 14.1.2014, וביום 20.7.2015, נדחה ערעורו על חומרת העונש, בע"פ 1508/14, במסגרתו ביקש כי יושת עליו עונש מאסר מופחת, מתוקף סעיף 300א(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

1.

מתחילת מאסרו של המבקש, הצטברו לחובתו אירועי משמעת רבים, וכן קיים מידע חסוי, ממנו ניתן ללמוד על התנהלותו השלילית של המבקש בין כותלי בית הסוהר. בין השאר, פורטו בדו"ח שהוגש מטעם שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ), חלק מעבירות המשמעת של המבקש (להלן: דו"ח המשמעת ) הכוללים אירועים מהשנים 2012-2011, וביניהם קטטות, החזקת כלי נשק קרים בתאו (דוקרן מאולתר, להב של סכין גילוח) והתחצפות לסגל בית הסוהר. על כן, הוחלט ביום 4.11.2012, על החזקתו של המבקש בהפרדה, וזאת בין היתר לאחר שהוא עצמו הותקף על ידי אסירים ולאור קיומן של כוונות פגיעה בו.

2.

זאת לדעת, כי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה ) מבחינה, בסעיף 19א, בין החזקה בהפרדה כאשר האסיר בתא לבדו (סעיף 19א(1), להלן: הפרדה או הפרדת יחיד ); לבין החזקה בהפרדה כאשר האסיר בתא עם עוד אסיר או אסירים אחרים, שגם לגביהם יש צורך בהחזקה במצב של הפרדה (סעיף 19א(2), להלן: הפרדה זוגית ).

בסעיף 19ב נקבע, כי ניתן להחזיק אסיר בהפרדה, אם זו נדרשת, וזאת, בין היתר, לשם שמירה על ביטחון המדינה; ביטחון בית הסוהר; שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים; מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר; והכל, כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת.

סעיף 19ג לפקודה, דן בהפרדה מנהלית, כאשר משך הזמן המקסימלי להפרדה, עליה רשאים להורות גורמי שב"ס, הוא לתקופה של חצי שנה, בהפרדת יחיד, ולתקופה של שנה, בהפרדה זוגית.

סעיף 19ה מסדיר את סמכות בית המשפט להאריך את התקופה בה ישהה אסיר בהפרדה, לשישה חודשים נוספים בהפרדת יחיד (סעיף 19ה(א)(1)), ולשנה, בהפרדה זוגית (סעיף 19ה(א)(2)). כן רשאי בית המשפט לשוב ולהורות זאת מעת לעת (סעיף 19ה(א)(3)).

בסעיף 19ז, נקבע כי על החלטת בית המשפט לפי סעיף 19ה(א), ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון.

3.

יצוין כי, מעת לעת, נעשו ניסיונות לשלב את המבקש בתנאי הפרדה זוגית, ואולם, בחודשים אוקטובר – נובמבר 2013, כפי שנכתב בדו"ח המשמעת בעניינו, המבקש " סירב להשתלב בהפרדה זוגית עפ"י הנחיית הדרג הפוקד ".

בחודש מרץ 2014, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בבקשת המשיבה להורות על המשך החזקתו של המבקש בהפרדה (עת"א 53611-02-14). באותו דיון, מסרה המשיבה כי בכוונתה לבחון את אפשרות שילובו של המבקש בהפרדה זוגית, פעם נוספת. בתאריך 1.4.2014, ניתנה החלטה (מפי כב' השופט י' עדן ) להעביר את המבקש להפרדה זוגית למשך 6 חודשים. בתאריך 6.4.2014, הועבר המבקש להפרדה זוגית, ואולם לאחר קטטה בינו לבין שותפו לתא, בחודש יוני 2014, הוא הוחזר, ביום 14.6.2014, להפרדת יחיד. בתאריך 9.9.2014, הוגשה עתירה נוספת (עת"א 24512-09-14) בנוגע להארכת המשך החזקתו של המבקש בהפרדה, אשר בסופה, בתאריך 23.9.2014, הוחלט (מפי כב' השופט י' עדן ) כי המבקש ימשיך להיות מוחזק בהפרדת יחיד למשך 6 חודשים, עד לתאריך 29.3.2015.

בחודש מרץ 2015, נערך דיון בבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 28869-03-15), בבקשת המשיבה לאשר את המשך החזקתו של המבקש בהפרדה מחודש מרץ 2015 ועד לחודש ספטמבר 2015. בהחלטה מיום 15.4.2015, קבע בית המשפט (מפי כב' השופט ת' כתילי – סג"נ), כי לאור העובדה שמרבית הידיעות אודות המבקש הן מן השנים 2013-2012, כאשר שלוש ידיעות בעלות משקל הן משנת 2014, ראוי להאריך את החזקתו של המבקש בשלושה חודשים בלבד, וזאת בכדי ליתן בידי המשיבה שהות להיערך להחזקתו של המבקש בתנאים פחות מגבילים, בהפרדה זוגית או באגף מתאים אחר.

4.

ביום 18.5.2015, שבה ועדת ההפרדות הארצית ודנה בעניינו של המבקש, ובמסגרת זו הוצגו בפני הוועדה חוו"ד רפואית, המאשרת שאין מניעה רפואית להחזקתו של המבקש בהפרדה, וכן חוו"ד מטעם ראש תחום טיפול ושיקום, המאשרת שאין מניעה סוציאלית וטיפולית להחזקתו של המבקש בהפרדה. מסקנותיה של ועדת ההפרדות הארצית היו, כי "[המבקש] ימשיך לשהות בהפרדת יחיד בגלבוע. במהלך החודש הקרוב יבחן קמ"ן המחוז אפשרות שילובו בהפרדה זוגית, או העברתו לאגף שמור בשיטה. עד 20.5.2015, תועבר חוו"ד מודיעין והיחידה ליועמ"ש מחוז להמשך טיפול ". בהתאם להחלטה זו, בחנו גורמי המודיעין בשב"ס את האפשרות להעביר את המבקש לאגף השמור בבית סוהר " שיטה ", ואולם הוחלט כי לעת הזאת, לא נכון יהיה להעביר את המבקש לתנאי הפרדה זוגית. זאת, לאחר שנבחנו מספר רב של אסירים, אשר לא נמצאו מתאימים לצורך זה, וכן לא נמצא תא פנוי באגף השמור בו יוכל המבקש לשהות לבדו. ביום 4.6.2015, הוגשה חוו"ד מטעם גורמי הטיפול בשב"ס בעניינו של המבקש. נאמר שם, כי לחובתו של המבקש עבירות משמעת רבות, הוא מתקשה לקבל את נהלי שב"ס ומייצר אווירה אלימה. עם זאת, נאמר בחוות הדעת, כי המבקש נמצא בראשיתו של תהליך טיפולי הכולל שיחות פרטניות עם עובדת סוציאלית, הוא משתף אחרים באופן ראשוני בנוגע לדפוסיו האלימים, והחלה עבודה לגבי תפיסת ההורות שלו. לבסוף, נכתב כי: " אין מניעה טיפולית להמשך שהייתו של האסיר בהפרדה ".

5.

ביום 15.6.2015, הוגשה עתירה נוספת בעניין הארכת תקופת החזקתו של המבקש בהפרדה עד לתאריך 28.12.2015, מושא בקשת רשות ערעור זו. בעתירתו, טען המבקש, באמצעות באת כוחו, כי הוא מתנגד להארכת תקופת שהותו בהפרדה, ולחילופין ביקש להעבירו להפרדה זוגית. המבקש הוסיף וטען, כי על המשיבה רובץ נטל כבד לשכנע כי קיים צורך ממשי להמשיך ולהחזיקו בתנאי הפרדה, משום שחלפו כשנתיים וחצי מאז הושם בהפרדה, והוא סבור כי המשיבה לא עמדה בנטל זה. לשיטתו של המבקש, הידיעות המשמעותיות היחידות בעניינו מתייחסות לאירועים שאירעו לפני חודש יוני 2014, כאשר הוא היה נתון במצב נפשי ירוד, ומאז חלה רגיעה בהתנהגותו. נוסף לכל אלה, הפנה המבקש לדו"ח מטעם גורמי הטיפול בכלא, המצביע על קיומה של מוטיבציה מצידו לשנות את דרכיו. לדידו של המבקש, המשך החזקתו בתנאי הפרדה עשוי לחבל במאמציו לצאת לדרך חדשה.

6.

מטעם המשיבה, הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת תצהירו של סגן קצין המודיעין של מחוז צפון בשב"ס מיום 11.6.2015, בו נאמר כי:

"מדובר באסיר בעל התנהגות תוקפנית ואלימה אשר שהה בעבר באגפים רגילים, תקף והותקף. לציין כי גם בהיותו בהפרדה ממשיך בהתנהגות השלילית [...] המשך הפרדת העותר [המבקש] נדרשת לשם שמירה על שלומם או בריאותם של אסיר או אסירים אחרים, בטחון סגל בית הסוהר, מניעת עבירות אלימות, מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר. על פי עמדת הגורמים המוסמכים אין מנוס אלא להמשיך החזקתו של האסיר בהפרדה"

כמו כן, הוצג בפני בית משפט קמא חומר מודיעיני חסוי, המלמד על התנהלותו הבעייתית של המבקש בבית הסוהר, הכוללת איומים כלפי אנשי סגל ואסירים אחרים, עימותים רבים בהם מעורב המבקש, וסכנה הנשקפת למבקש, מצד כלואים אחרים, בצד המסוכנות הנשקפת ממנו.

7.

ביום 23.6.2015, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתה אושרה החלטת המשיבה להותיר את המבקש בהפרדת יחיד. זאת, לאור התנהגותו האלימה של המבקש לכל אורך תקופת מאסרו, אשר כללה איומים על אנשי סגל, קללות, עימותים אלימים עם אסירים אחרים, והתנהגות פרועה באולם בית המשפט. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי התנהגויות אלו של המבקש אינן נחלת העבר, שכן מדובר בידיעות מן התקופה האחרונה, שהתווספו גם לאחר ההחלטה להאריך את תקופת הפרדתו לשלושה חודשים, מיום 15.4.2015. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי, כי:

"סיכומם של דברים, ער אני בהחלט לקושי הרב שבשהייתו של אסיר בדד, ודאי משך תקופה ארוכה של כשנתיים וחצי. אני מקבל גם את טענת הסניגורית המלומדת לפיה הפרדה עשויה לפגוע בניסיון לשנות מאורחותיו של האסיר. אלא שראש לכל אלה יש לראות את מסוכנותו לסביבתו, ובתוך כך לאסיר שישהה עמו בתא, כמו גם הסכנה הנשקפת ממנו כלפי אסירים אחרים. סכנה זו מחייבת המשך שהייתו בהפרדת יחיד".

על יסוד האמור, האריך בית המשפט המחוזי את תקופת הפרדתו של המבקש, עד ליום 28.12.2015. על החלטה זו, הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבכותרת.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה לבקשה

8.

המבקש הגיש בעצמו את בקשתו לרשות ערעור, בתאריך 19.8.2015, ובה הוא כותב, בין היתר, כי הוא: " מבקש לעשות דרך להוציא ממני את האלימות שבי ולחזור לחברה שאני מנותק ממנה והכי חשוב לי זה התאומים שלי שלצערי רק אני נשארתי להם אני רוצה לעשות טיפול ולבקש מהילדים שלי סליחה ולחבק אותם ". עתירתו של המבקש היא להגיע לאגף טיפולי בבית סוהר " רימונים " או בבית סוהר " איילון ", כאשר לטענתו, ההפרדה: " משאירה אותי איך שהייתי ויותר גרוע ". עוד נטען על ידי המבקש, כי זו תקופת המאסר הראשונה שהוא מצוי בהפרדה, וכי בעת שריצה מאסר קודם, הוא היה מצוי בשיקום. עוד נטען, כי לשיטתו, היחס לו הוא זוכה בהפרדה איננו ראוי, שכן " משאירים אותי כמו חיה פצועה בתא ". בנוסף, הוא מבקש כי ימונה לו סנגור ציבורי. אשר ליחסיו של המבקש עם אסירים אחרים, ציין המבקש כי הוא: " רוצה להגיע למצב שמישהו יקלל אותי או ינסה להגיע איתי לאלימות ולא להיכנס לזה ולהגיד אני אדם אחר ". לבסוף, הדגיש המבקש, כי: " הכי חשוב לי הילדים שלי שבאיזה שלב יראו אבא אחר אבא טוב אבא לא אלים ולבקש מהם סליחה הכי גדולה שיש בעולם ולחבק אותם ".

9.

תגובת המשיבה הוגשה בתאריך 28.10.2015, ובה היא מעדכנת כי המבקש ממשיך בהתנהגותו השלילית, גם לאחר מועד הדיון בבית משפט קמא. בתקופה זו, הצטבר חומר חסוי נוסף בעניינו של המבקש, אשר מלמד על המשך התנהלותו השלילית ועל הסכנה הנשקפת ממנו כלפי כלואים אחרים, בצד הסכנה הנשקפת לו עצמו מצידם של אסירים אחרים. לא זו בלבד, הוסיפה המשיבה כי ביום 2.8.2015, הוגש נגד המבקש כתב אישום (ת"פ 25393-08-15), במסגרתו הוא מואשם כי ביום 24.6.2015, איים המבקש על סוהר באגף ההפרדה. דיון בתיק זה עתיד להתקיים ביום 7.12.2015, בבית משפט השלום בטבריה. עוד הבהירה המשיבה, כי ביום 17.8.2015, דנה וועדת ההפרדה הארצית בעניינו של המבקש והחליטה כי אינה רואה לשנות מהחלטתה, אשר אושרה על ידי בית משפט קמא, להורות על המשך החזקתו של המבקש בהפרדה. עוד צוין כי, הוועדה עתידה להתכנס ולדון, פעם נוספת, בעניינו של המבקש לקראת חודש דצמבר 2015. וועדה זו, כך הבהירה המשיבה, אמורה לשקול, בין היתר, גם את משך הזמן שבו נתון המבקש בתנאי הפרדה, וודאי כאשר מדובר בהפרדת יחיד. בנוסף, בחוו"ד עדכנית מטעם גורמי הטיפול בשב"ס מיום 10.9.2015, אותה צירפה המשיבה לתגובתה, נאמר כי המבקש נוטל חלק בשיחות פרטניות, העוסקות בין היתר, בהתמודדותו עם המאסר; בקשרים עם ילדיו; חששותיו לעתיד ועוד. עוד נכתב בחוו"ד, כי המבקש: " משתף פעולה באופן חיובי, מצפה ומבקש את השיחות ונראה כי מצליח בהדרגה לערוך התבוננות פנימית, עדיין לא מצליח ליישם את התובנות אך נמצא בתחילתו של תהליך. לא תמיד יש ביטוי התנהגותי לתובנות בשיחה. כשמעומת עם זה, מקבל ובוחן את עצמו [...] מעיון בתיקו אין כל אזכור להיותו תומך, אלא לכך שהיה מושגח ".

10.

על יסוד האמור, עמדת המשיבה היא כי דין הבקשה להידחות. ראשית לכל, סבורה המשיבה כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית רחבת היקף, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ולפיכך דינה להידחות על הסף. עוד נטען, כי ההחלטה להורות על המשך החזקתו של המבקש בהפרדה הינה סבירה ועניינית, ועל כן, אין עילה, לשיטתה של המשיבה, להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

לגופו של עניין, נטען על ידי המשיבה, כי אין להיענות לבקשתו של המבקש להוציאו מהפרדה, על יסוד המידע המלמד, כי עדיין נשקפת ממנו מסוכנות כלפי אחרים, והוא עצמו נתון בסכנה לפגיעה בו. אשר לרצונו של המבקש להשתלב בטיפול, הטעימה המשיבה, כי פתוחה בפניו הדלת לפנות בעתירת אסיר לערכאה המתאימה. עם זאת, ציינה המשיבה כי המבקש מוחזק באגף הפרדה ועל כן אינו יכול לקחת חלק בהליכים טיפוליים המתקיימים בקבוצות, אך העובדת הסוציאלית של האגף מצויה עמו בקשר רציף, ומסייעת לו במידת הצורך. זאת ועוד, טענתו של המבקש כי בעת מאסרו הקודם הוא שימש כאסיר תומך נבדקה על ידי גורמי הטיפול בשב"ס, ועל פי הנמסר לא נמצא כל רישום בעניין זה.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובחומר החסוי, שהוצג לבקשתי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

כפי שטענה המשיבה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה כללית, בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינו של המבקש, באופן המצדיק מתן רשות ערעור (וראו: רע"ב 3881/15 פלוני נ' שרות בתי הסוהר

(21.10.2015);

רע"ב 5127/15 בן עזרא נ' מדינת ישראל (20.8.2015); רע"ב 3358/15 הרוש נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

(10.8.2015)). ההחלטה להותיר את המבקש בהפרדת יחיד נוגעת לו ולנסיבותיו הפרטניות, ומבוססת על התנהגותו השלילית והאלימה בין כותלי הכלא, ועל הערכות מודיעיניות ספציפיות ביחס למידת מסוכנותו כלפי אחרים, בצד החשש לפגיעה בו עצמו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, לפיה ימצא המבקש בהפרדה עד לחודש דצמבר 2015.

13.

למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לטענותיו של המבקש לגופן. מודע אני לקושי הכרוך בשהייה בהפרדה, וקל וחומר, בהפרדת יחיד. יפים בעניין זה דבריו של כב' השופט

י' דנציגר ברע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (7.10.2010), בפסקה 40:

"הגשמת חירותו של אדם, חופש בחירתו ופיתוח אישיותו מוצאים את ביטויים, בין היתר: באפשרות הקיימת לכל אדם לממש את חופש הביטוי המוענק לו בפני מי שיבחר, מתי שיבחר והיכן שיבחר; באפשרות לממש את חופש התנועה המוקנה לו; להיפגש עם מי שרק ירצה; ובאפשרות לקיים תקשורת - מפגש, שיחה, מכתב, הודעת דוא"ל וכיו"ב - עם בני אנוש אחרים. כל אלו מבטאים הגשמה של האוטונומיה של הרצון הפרטי [...]. אין ספק, איפוא, כי נדבך בקיומם של חיי אנוש בסיסיים הינו התקשורת, הביטוי והאינטראקציה של האדם עם העולם סביבו [...] זוהי הסיבה כי השמת אסיר בתנאי הפרדה, המגבילים את קשריו עם האסירים סביבו ועם גורמים מחוץ לבית הכלא, נעשית במקרים חריגים, בכפוף לקיומם של אינטרסים נוגדים המחייבים פגיעה כאמור, לתקופה מוגבלת ותוך פיקוח בית משפט על משך ההפרדה ועל תנאיה".

אכן, עם חלוף הזמן, מוטל נטל כבד יותר על המשיבה, ככל שהיא מבקשת להמשיך ולהחזיק אסיר בתנאי הפרדה. ואולם, במקרה הקונקרטי המונח לפניי, לאור האמור בדו"ח אירועי המשמעת בכלא והחומר החסוי שהוגש לעיוני, התרשמתי כי נטל זה הורם, וכי אין מנוס מהמשך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד. כאמור, מסוכנותו של המבקש כלפי אחרים, עמם הוא מצוי במגע, לא פגה והוא אינו מצליח לווסת ולמתן את התנהגותו האלימה בין כותלי בית הסוהר. יש לקוות כי דפוס התנהגות זה של המבקש, ישתנה בעתיד הקרוב, כך שניתן יהיה לשקול את הוצאתו מהפרדה, או לפחות החזקתו בהפרדה זוגית, במקום בהפרדת יחיד.

14.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.