רע"ב 3358/15יעקב הרוש נ. בית המשפט המחוזי מרכז לוד

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן ; ו ד"ר ש' בורנשטין ) (להלן: בית המשפט לעניינים מינהליים ), בעת"א 28535-03-15, מיום 5.5.2015, בגדרו התקבלה עתירתו של המשיב 2 (להלן: המשיב ) על החלטתה של ועדת השחרורים, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק לשחרור על תנאי ) (כב' השופטת (בדימוס) א' אפעל-גבאי ; והנציגים: ע' גרוס ; ו-ד"ר מ' גרבלר ) (להלן: ועדת השחרורים או הועדה ), מיום 8.3.2015.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, אסיר כבן 61, מְרַצה עונש מאסר לתקופה של 19 שנים, 5 חודשים, ו-25 ימים (להלן: המאסר הנוכחי ), על רקע הרשעתו, בין היתר, בביצוע העבירות הבאות: ניסיון לרצח; נשיאת נשק; סחר בסמים; סחיטה באיומים כלפי מי שהיתה בת זוגו; סחיטה בכוח; היזק בזדון; ועקב הפקעת רישיון אסיר, מתקופת היותו אסיר עולם. המבקש ריצה בעבר שני מאסרים. במסגרת מאסרו הראשון, ריצה המבקש שתי שנות מאסר, בין השנים 1977-1975, וזאת בגין עבירה של בעילת קטינה. בהמשך, ריצה המבקש עונש של מאסר עולם (להלן: המאסר האחרון ), בגין עבירת רצח, אותה ביצע ביום 10.4.1977. עונש מאסר העולם, אשר הושת על המבקש, נקצב על-ידי נשיא המדינה לתקופה של 21 שנות מאסר בפועל. בהמשך, שוחרר המבקש על תנאי בשחרור מוקדם, בשנת 1991, כאשר תקופת הרישיון לשחרורו המוקדם נקבעה עד ליום 13.4.1998.

ביום 9.9.1996, ביצע המבקש את המעשים העומדים בבסיס הרשעתו בעבירות שעניינן ניסיון לרצח ונשיאת הנשק. בגין הרשעה זו, דן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את המבקש ל-15 שנות מאסר בפועל, ועונשו הופחת, במסגרת ערעור לבית משפט זה, לכדי 12 שנות מאסר בפועל. כמו-כן, בין השנים 1997-1996, ביצע המבקש בין היתר, את העבירות הבאות: סחר בסמים; סחיטה באיומים; סחיטה בכוח; והיזק בזדון. בגין עבירות אלו, הושתו על המבקש 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מתוכם 12 חודשים לריצוי במצטבר למאסרו בגין עבירות הניסיון לרצח ונשיאת הנשק. נוסף על אלה, היה על המבקש לרצות 7 שנות מאסר בשל הפקעת רישיון השחרור המוקדם. המבקש החל לרצות את עונשו בגין כל תקופת המאסר כמפורט לעיל, ביום 8.12.1997, כאשר מועד שחרורו המלא בניכוי מינהלי, יחול ביום 20.11.2016, ומועד שחרורו המלא ללא ניכוי מינהלי, יחול ביום 7.5.2017.

3.

ביום 17.10.2010, דנה ועדת השחרורים, לראשונה, בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו הנוכחי. בשים לב לנתוני האסיר שהובאו בפניה, החליטה הועדה לדחות את בקשתו זו של המבקש. הועדה קבעה, כי לצורך שחרורו המוקדם, על המבקש " לעשות הכל כדי שתגובש לגביו תכנית שיקומית מפורטת שניתן לעקוב אחריה וניתן לבטוח שהאסיר אכן ישתקם ולא יחזור לסורו ".

4.

ביום 25.9.2011, הוחלט כי עניין שחרורו המוקדם של המבקש יוּבא בפני ועדת שחרורים מיוחדת, להבדיל מועדת שחרורים רגילה. זאת שכן, המבקש מרצה את מאסרו הנוכחי, בין היתר, בגין הפקעת רישיונו מהתקופה בה היה אסיר עולם. המבקש עתר נגד החלטה זו, ועתירתו נדחתה,

ביום 3.4.2012 (עת"א 20848-01-12). נקבע, כי " השיקול המרכזי בעניין בקשתו של אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירה אחת ועונש מאסר בגין הפקעת רישיון אסיר שקיבל בקשר להיותו אסיר עולם, הוא האם חל בו שינוי בולט וממשי ושיקול כזה מוסמכת לשקול רק ועדת שחרורים מיוחדת הדנה בשחרורו על תנאי של אסיר עולם ".

5.

ביום 21.9.2014, נדונה בקשתו של המבקש לשחרורו המוקדם, בפני ועדת שחרורים מיוחדת. הועדה החליטה כי על גורמי הטיפול בבית הסוהר להגיש חוות דעת משלימה בנוגע למבקש. בחוות דעתם, כך נקבע, יתייחסו גורמי הטיפול לעמדת המשיב, לפיה נדרשת בעניינו של המבקש " אמת מידה מחמירה ונטל כבד יותר משל אסירי עולם אחרים ", שכן " למבקש כבר ניתנו בעבר שתי הזדמנויות של שחרור מוקדם ממאסר ".

6.

לאחר שהוגשו חווֹת דעת שונות, התכנסה ועדת השחרורים, ביום 11.1.2015, לדיון המשך בעניינו של המבקש. בתום הדיון, החליטה הועדה להורות על שחרורו המוקדם של המבקש ממאסר, לצד שילובו בתכנית הרשות לשיקום האסיר. בהחלטתה, ציינה הועדה כי " התלבטנו לא מעט בדבר ההחלטה שיש ליתן ", וביתר שאת אמורים הדברים, " בהינתן הנתונים המכבידים מעברו של [המבקש] אשר, הלכה למעשה, עבר את מרבית שנות חייו בין כתלי הכלא ". יחד עם זאת, כך קבעה הועדה, קיימים טעמים רבים המצדיקים את שחרורו המוקדם של המבקש, ובין היתר, ההליך השיקומי המוצלח אותו הוא עבר במהלך מאסרו. בסיומו של הליך שיקומי זה, כך התרשמה הועדה, ניכר על המבקש כי הוא " עייף מדרך החיים העבריינית ומבקש לצאת לדרך חדשה, נורמטיבית ". לצד זאת, הבהירה הועדה כי " ההליך השיקומי במסגרת הכלא לא מוצה ", והמבקש לא שולב באגף השיקום בבית הסוהר, אך גורמי הטיפול לא מצאו בכך משום תנאי הכרחי המונע אפשרות של שחרורו המוקדם של המבקש.

7.

המשיב עתר נגד החלטתה זו של ועדת השחרורים, וביום 20.1.2015 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים: א' טל – נשיא; צ' דותן ; וד"ר ש' בורנשטין ) את העתירה. בית המשפט הורה, כי ייערך למבקש " אבחון פסיכו-דיאגנוסטי ", אשר תוצאותיו יובאו בפני ועדת השחרורים, אשר תתבקש לדון מחדש בעניין שחרורו המוקדם של המבקש. כמו-כן, נדרשו גורמי הטיפול בבית הסוהר להציג את עמדתם העדכנית באשר לצורך בשילובו של המבקש בהליך שיקומי.

8.

משהתקבל אבחון פסיכו-דיאגנוסטי בעניינו של המבקש, התכנסה ועדת השחרורים, ביום 8.3.2015, לדיון מחודש בסוגיית שחרורו המוקדם של המבקש. בסופו של דבר, החליטה הועדה לדבוק בהחלטתה הקודמת, מיום 11.1.2015, וחזרה והורתה על שחרורו המוקדם של המבקש. הועדה מצאה באבחון הפסיכו-דיאגנוסטי משום תמיכה במסקנה כי יש לשחרר את המבקש ממאסר. בנוסף, ובהתייחס לעמדת גורמי הטיפול בבית הסוהר, ציינה הועדה כי, אמנם, " אין חולק כי [המבקש] זקוק לתכנית שיקומית [...] ואולם, אין הכרח כי הדבר ייעשה באגף שיקומי של בית הסוהר, וגם הוסטל של הרשות לשיקום האסיר מהווה מסגרת מוגדרת ובעלת גבולות ברורים, אשר יכולה להכין את [המבקש] לקראת חזרתו לחיים בקהילה ".

9.

המשיב לא השלים עם תוצאה זו, ועתר נגדה לבית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן ; וד"ר ש' בורנשטין ). ביום 5.5.2015, קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה, וביטל את החלטת ועדת השחרורים, מיום 8.3.2015. נקבע בהחלטה, כי ועדת השחרורים " לא התייחסה לשחרוריו המוקדמים של [המבקש] ממאסרים קודמים, לרבות ממאסר עולם שנקצב ל-21 שנה בגין רצח, דבר שמעמיד בספק את סיכויי שיקומו לאחר שישוחרר על תנאי ". בית המשפט לעניינים מינהליים הוסיף עוד, כי עולה מן האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי, כי המבקש מוגדר כבעל הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, ומשתקפת ממנו מסוכנות בינונית. לאור זאת, סבר בית המשפט לעניינים מינהליים, כי הליך השיקום של המבקש הינו הכרחי, אך הדבר אינו יכול להיעשות, לראשונה, מחוץ לכותלי בית הסוהר.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיב

10.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מעורר מספר שאלות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטי. לטענת המבקש, ראוי לבחון מחדש את היקף התערבותה של ערכאה שיפוטית בהחלטות ועדת השחרורים המיוחדת, " ובמיוחד מקום בו הועדה החליטה פעמיים להורות על שחרורו המוקדם של המבקש ". נטען, בהקשר זה, כי הועדה היא גוף מעין-שיפוטי, ומן הראוי להתערב בקביעותיה במקרים מצומצמים בלבד. הועדה, כך נטען, " הזהירה עצמה, כי לפניה עומד אסיר המוגדר כאסיר עולם, אשר עליו הנטל לשכנע את הועדה כי הינו ראוי לשחרור ". המבקש הוסיף וטען, כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בכך שהתעלם מנתונים רלוונטיים וחשובים אחרים בעניינו של המבקש, ובין היתר, מהמלצות גורמי האבחון והטיפול בבית הסוהר; מהטיפולים שעבר המבקש והשינוי המשמעותי שחל בו, וכיוצא באלה. עוד טען המבקש, כי קביעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים יצרה, הלכה למעשה, תנאי סף חדש לשם שחרורו המוקדם של אסיר עולם, והוא השתלבותו באגף השיקום. נטען, בהקשר לכך, כי המבקש עבר כברת דרך שיקומית במסגרת הטיפול בכלא, ואין כל מניעה ש" המשכו של השיקום ייעשה במסגרת סגורה של הוסטל ". על רקע זה, סבור המבקש כי תנאי זה מהווה " קריטריון פורמליסטי נוקשה, אשר אינו מוזכר בחוק ". לבסוף, נטען על-ידי המבקש כי מתעוררת בעניינו שאלה משפטית הנוגעת לאינטרס הציבורי שיש בשחרור אסיר עולם בפיקוח, לאחר שנות מאסר מרובות, " כאשר אין כל אפשרות ממשית לשלבו בתכניות שיקום נוספות בכלא ".

11.

במענה לטענותיו של המבקש, סבור המשיב כי אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן. זאת שכן, עסקינן במקרה הנוגע בכללותו לעניינו הפרטני של המבקש. לטענת המשיב, אין מתקיים בעניינו של המבקש התנאי הקבוע בסעיף 10(ב) לחוק לשחרור על תנאי, בדבר " שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ". ביתר שאת אמורים הדברים, כך נטען, לנוכח העובדה שמדובר באסיר עולם " שכבר הוחלט לאפשר לו שחרור מוקדם ממאסר בעבר, והדבר הוביל לביצוע עבירות חמורות ביותר על ידו ". לכך יש להוסיף, לגישת המשיב, את העובדה שהמבקש לא עבר כל הליך שיקומי קבוצתי או פרטני בין כותלי הכלא. המשיב הצביע, בהקשר זה, על רמת המסוכנות הבינונית שנקבעה למבקש בדו"ח האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי. ועוד טען המשיב, כי מן " הדרך בה מתייחס המבקש לעבירות שביצע גם היום ", ניכר על המבקש כי הוא לא שינה את תפיסת עולמו, כמו גם את דפוסי התנהגותו העברייניים.

דיון והכרעה

12.

הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, תינתן במשורה, ורק במקרים אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ( רע"ב 4811/14

פלוני נ' שירות בתי הסוהר (21.9.2014); רע"ב 5063/14

יקר נ' שירות בתי הסוהר (31.8.2014); רע"ב 7933/13

אביטן נ' שירות בתי הסוהר

(3.4.2014)). הלכה זו עומדת בעינה, גם במקרים בהם מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לבטל את החלטתה של ועדת השחרורים (ראו, למשל, רע"פ 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.8.2012); רע"ב 2551/12 חאלד נ' מדינת ישראל (3.6.2012)). גם במקרים אלו מדובר, הלכה למעשה, בערעור ב" גלגול שלישי ", ועל-כן בית משפט זה ייעתר לבקשות מעין אלה אך במקרים חריגים (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה

(11.3.2009); רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל

(24.3.2009)). כפי שציינתי, לא אחת, בהקשר לכך:

"אין צורך לומר, כי לא תינתן רשות ערעור, כל אימת שפסיקתו של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, תהא מנוגדת לתוצאה אליה הגיעה הועדה. קבלת גישתו של המבקש, לעניין זה, עשויה לרוקן מכל תוכן את ההלכה הפסוקה בנושא מתן רשות ערעור ב' גלגול שלישי ', והיא מנוגדת להיגיון ולשכל הישר" (רע"ב 6505/13 אבו חמאד נ' מדינת ישראל (7.11.2013).

לאחר שבחנתי בכובד ראש את הבקשה שלפניי על צרופותיה, ונתתי דעתי לתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. טענתו העיקרית של המבקש מתמצה בהשגה על האיזון שנערך על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בין השיקולים השונים, לעניין שחרורו המוקדם של המבקש ממאסרו. לפיכך, וחרף הנופך העקרוני אותו מנסה המבקש לעטות מעל לבקשתו, נחה דעתי כי הבקשה איננה חורגת, כלל ועיקר, מעניינו הפרטי של המבקש ואיננה מצריכה דיון עקרוני. מטעם זה, כשלעצמו, אין בידי להיעתר לבקשה לרשות ערעור.

13.

אציין, כי גם לגופו של עניין אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש. סעיף 10(ב) לחוק לשחרור על תנאי, מורה כדלקמן: " ועדת שחרורים מיוחדת, בבואה להחליט בענין שחרור על-תנאי של אסיר עולם, תשקול, נוסף על שיקולים אחרים האמורים בחוק זה, האם חל באסיר שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת מוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה ". לכך יש להוסיף, את האמור בסעיף 5 לחוק לשחרור על תנאי, לפיו " לא תשחרר ועדת השחרורים המיוחדת אסיר עולם כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור , וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור " (ההדגשה שלי – א.ש.). השאלה העומדת לפנינו היא, אפוא, האם המבקש עמד בנטל להוכיח כי חל בו " שינוי בולט וממשי ", ובין היתר כי הוא הפנים, זה מכבר, את חומרת מעשיו. לטעמי, התשובה לשאלה זו היא בשלילה, ומקובלת עליי עמדתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בהקשר זה. למבקש נערך, כאמור, אבחון פסיכו-דיאגנוסטי, אשר תוצאותיו שימשו את הערכאות הקודמות בהחלטתן. מן הראוי הוא, כי אביא את הדברים בשלמותם:

"הנבדק עומד באבחנת הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, מראה קשיים וחוסר יציבות ביחסים בינאישיים, אימפולסיביות, קושי בתכנון, קושי בהתנהלות במסגרות, נטייה אגרסיבית ונטייה לאלימות בפועל. ברקע, אורח חיים עברייני ואלים מגיל צעיר. מבחינה רגשית מראה עולם רגשי מצומצם יחסית, קושי באמפתיה ואינו נוטה להפגין תחושות אשמה או בושה. מבחינה קוגנטיבית, נוטה להתמקד באחריות האחר בנוגע לעבירות השונות שביצע. הנבדק נמצא כבעל מסוכנות בינונית, כשממצא זה מבוסס בעיקר על הרקע של הנבדק ופחות על מצבו הפסיכולוגי בהווה או על ניהול גורמי סיכון. למרות זאת, יש לציין שמאז 2009 מראה הנבדק שינוי התנהגותי משמעותי. מראה מוטיבציה משמעותית לשינוי, מרשים כמי שנרתם מטיפול, ללא עבירות משמעת, מתפקד באופן תקין בחופשות והתרחק מגורמים עברייניים".

מן האמור עולה, כי בכל הקשור באישיותו של המבקש, ומידת הפנמתו והבנתו את העבירות בגינן הוא מצוי במאסר, לא חל בו " שינוי בולט וממשי ". אמת נכון הדבר, כי החל משנת 2009, מצוי המבקש במסלול שיקומי, המקרין על התנהגותו, וניתן לגלות בו רצון לחזור לדרך הישר. ואולם, אין די בכך כדי להצדיק את שחרורו המוקדם של המבקש, בעת הזו.

14.

ביתר שאת אמורים הדברים, לנוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש, ובפרט בשים לב לעובדה כי המבקש הפר בעבר את תנאי השחרור המוקדם בהיותו אסיר עולם, וביצע עבירה נוספת של ניסיון לרצח . בכך יש כדי ללמד על דמותו ואופיו של המבקש, כמי שבמשך תקופה בלתי מבוטלת מחייו היה החוק ממנו והלאה. החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים אף עולה בקנה אחד עם השיקולים המנחים, על דרך הכלל, בעת שחרורו המוקדם של אסיר עולם, כעולה מסעיף 9 לחוק לשחרור על תנאי, ובפרט השיקול שעניינו: " העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה ". העבירות בגינן שוהה המבקש במאסרו הנוכחי מדברות בעד עצמן, ואין כלל צורך להכביר מילים על חומרתן ומידת מסוכנותן.

15.

סיכומם של דברים, משלא מצאתי טעם המצדיק עריכתו של דיון ב" גלגול שלישי " בעניינו של המבקש, דין הבקשה להידחות.