רע"ב 6794/17 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: בית המשפט המחוזי ) (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ש' בורנשטין ; ד' עטר ), בעת"א 20956-07-17, מיום 10.08.2017, בגדרו התקבלה עתירתה של המשיבה על החלטת ועדת השחרורים, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ) (כב' השופט (בדימוס) א' בן-דור ; והנציגים: ג' קרייזלר ; ר' בנצור ) (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה ), בוש"ר 62978-02-16, מיום 5.07.2017.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש מְרַצה עונש מאסר, בן ארבע וחצי שנים, בגין שני גזרי דין שניתנו בעניינו. הראשון שבהם, ניתן ביום 22.10.2013 (ת"פ (שלום ת"א) 37977-08-13), במסגרתו הורשע המבקש, בהתאם להודאתו, בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה, אותן ביצע ביום 29.07.2013, שמונה ימים בלבד לאחר שחרורו של המבקש ממאסר קודם. במסגרת גזר הדין, הוטלו על המבקש 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן הופעלו במצטבר 18 חודשי מאסר מותנה, אשר הוטלו עליו במסגרת גזר דין קודם, מיום 13.11.2007.

גזר הדין השני, ניתן ביום 5.05.2015, במסגרתו הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה, אותן ביצע בין התאריכים 30.07.2013-28.07.2013, שבוע בלבד לאחר שחרורו ממאסר קודם (ת"פ (שלום טבריה) 51731-11-13); ובעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, בעת מעצרו של המבקש עד תום ההליכים שנוהלו נגדו בעניין גזר הדין הראשון (ת"פ (שלום נתניה) 14321-05-14). במסגרת גזר הדין השני, הוטלו על המבקש, במסגרת הסדר טיעון, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך שנקבע כי מחצית מהעונש תרוצה במצטבר, ואילו המחצית האחרת תרוצה בחופף לעונש המאסר הנוכחי.

3.

ביום 24.08.2013, החל המבקש לרצות את עונשו, כאשר מועד שחרורו המלא, בניכוי מנהלי, יחול ביום 23.02.2018. יצוין, כי מועד ריצוי שני שלישים ממאסרו של המבקש, חל ביום 14.06.2016.

4.

לקראת דיון שאמור היה להתקיים בפני ועדת השחרורים, ביום 4.05.2016, הגישה משטרת ישראל את חוות דעתה לוועדה, אשר במסגרתה הביעה התנגדות לשחרורו המוקדם של המבקש. בחוות הדעת נכתב, בין היתר, כי " מדובר ברצידיביסט, בעל דפוסים עבריינים בולטים, המנהל אורח חיים עברייני לאורך שנים רבות ולמרות שזכה שלוש פעמים לשחרור על תנאי שב לכותלי הכלא למאסרים נוספים. במעשיו אלה הוכיח כי אינו ראוי לאמון הועדה בפעם הרביעית. לאור אופי עברותיו והיותו רצדביסט אשר מבצע עברותיו ללא כל יראה ממאסר מאחורי סורג ובריח, מתנגדת משטרת ישראל לשחרורו המוקדם ".

נוסף על כך, הועברה לוועדה חוות דעת סוציאלית שנערכה על ידי גורמי הטיפול בבית הסוהר, בה נאמר כי להתרשמותם הגיע המבקש למאסרו זה, כאשר הוא " מותש ועייף מההתמכרות לסמים ארוכת השנים וכן מדפוסיו העברייניים ". עם זאת, צוין על ידי גורמי הטיפול, כי " קיים עדיין צורך והעמקה טיפולית בנושא יצירת קשרים וחיבורים רגשיים וכן קיים עדין קושי להתמודד עם מצבי דחק אשר בהרבה פעמים מהמקרים מצא האסיר [המבקש] את השימוש בסמים כפתרון למצבים אלו ".

5.

ביום 5.07.2016, נשלחה לוועדה חוות דעת מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ), במסגרתה נמסר כי לאחר שנבחנה התאמתו של המבקש לתכנית שיקום בפיקוח רש"א, נמצא כי הוא " מתאים להמשך בדיקת התאמתו לתכנית שיקום בהוסטל ירושלים של הרשות לשיקום האסיר ". ביום 13.09.2016, נמסר מטעם " הוסטל ירושלים " כי המבקש אינו מתאים לשילוב במסגרת ההוסטל. בעקבות תשובה זו, הוחלט להוציא את המבקש מהמחלקה בה שהה ולשלבו באגף " נקיים מסמים ", על מנת שיימצא תחת רמת פיקוח אינטנסיבית פחות. בהמשך לכך, ביום 14.04.2017, הומצא לוועדת השחרורים עדכון לחוות הדעת הסוציאלית מיום 27.04.2016, במסגרתו נמסר כי המבקש הופנה על ידי רש"א לבדיקת התאמה מחודשת ב" הוסטל אביבים ", וביום 30.04.2017, נשלח עדכון נוסף באותו עניין. ביום 28.05.2017, נמסר מ" הוסטל אביבים " כי המבקש נמצא מתאים לתכנית טיפול בהוסטל, אך קבלתו מותנית בבדיקות רפואיות וקיומה של התחייבות כספית מטעם עיריית טבריה.

6.

ביום 5.07.2017, במקביל לקבלת העדכון האחרון מרש"א, דנה ועדת השחרורים בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו. יצוין, כי בפני הוועדה הונחה חוות דעת עדכנית מטעם משטרת ישראל, במסגרתה נמסרה התנגדותה לשחרורו של המבקש, כהמשך לאמור בחוות דעתה מיום 18.04.2017. לאחר שהאזינה לטיעוני הצדדים, קבעה ועדת השחרורים כי יש מקום להורות על שחרורו המוקדם של המבקש ממאסר. במסגרת החלטתה, לא התעלמה הוועדה מעברו הפלילי העשיר של המבקש; כמו גם, מניסיונותיו הרבים להיגמל; ופליטתו של המבקש מ" הוסטל ירושלים ", שעה שזכה בשחרור מוקדם, בנסיבות דומות. בהמשך, עמדה ועדת השחרורים על טענת המשיבה בדבר קיומה של מעגליות בעניינו של המבקש, אך הוסיפה, כי המבקש עצמו אינו חולק על כך, בציינה כי " זו טיבה של התמכרות ". עוד נתנה ועדת השחרורים את דעתה, לכך ש" אין כל ביטחון שהאסיר יצליח הפעם להיגמל, זו טיבה של התמכרות כל כך עמוקה. אלא שבשל הסיכוי, הלא גדול, שהאסיר יצליח לפרוץ את המעגל, מחליטה הועדה לתת לו הזדמנות נוספת, ההזדמנות הזו מטבע הדברים ניתנת לא רק לאסיר, אלא גם לציבור בישראל ". לשיטתה של הועדה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המבקש נקי מסמים בבית הסוהר במשך כארבע שנים; ועומד בפיתוי בכך שהוא נמנע מלהשתמש בסמים במקום עבודתו. עוד הוסיפה וציינה הועדה, כי אמנם היה המבקש בעברו נקי מסמים לתקופה של כשלוש שנים, אך הפעם מדובר בתקופת ניקיון ארוכה יותר.

7.

בעקבות בקשה בעל פה מאת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, ניתן צו לעיכוב ביצוע החלטת הועדה, למשך שבעה ימים. ביום 10.07.2017, הוגשה מטעם המשיבה עתירה כנגד החלטת הוועדה על שחרורו המוקדם של המבקש (עת"א 20956-07-17), ועמה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. במסגרת העתירה נטען, כי החלטת הוועדה להורות על שחרורו המוקדם של המבקש חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני, ועל כן מן הראוי לבטלה. עוד נטען בעתירה, כי הוועדה לא נתנה משקל הולם לכך שהמבקש זכה בעבר לאמון הוועדה ושוחרר למסגרות סגורות, אך הוא הפר, פעם אחר פעם,

את תנאי השחרור ורישיונו הופקע. המשיבה הוסיפה וטענה, כי הוועדה ייחסה משקל מופרז להיותו של המבקש נקי מסמים במשך כארבע שנים, ובכך קבעה כי חל שינוי משמעותי בנסיבות לעומת מאסריו הקודמים. עוד טענה המשיבה, כי הוועדה עצמה סברה כי סיכויי השיקום של המבקש אינם גבוהים, ואף ציינה זאת מפורשות בהחלטתה.

8.

ביום 11.07.2017, התקיים דיון בעתירה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, במסגרתו שבה המשיבה וטענה כי אין להעניק למבקש שחרור מוקדם. בית המשפט המחוזי הורה על דחיית הדיון לצורך מינוי סניגור למבקש. ביום 18.07.2017, התקיים דיון נוסף בעתירה, אשר במסגרתו שבה המשיבה וחזרה על טענותיה. ביום 10.08.2017, קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והורה על ביטול החלטת ועדת השחרורים. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי, כי " הוועדה לא נתנה את המשקל הראוי להיותו של המשיב [המבקש] אסיר רצידיביסט על רקע התמכרותו לסמים וכן לא נתנה משקל ראוי להפרת תנאי שחרוריו הקודמים ממאסרים מוקדמים ". בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, כי לא נעלמו מעיניו עמדת גורמי הטיפול באשר להשתלבותו החיובית של המבקש בהליכי טיפול במהלך מאסרו, ובאשר לניקיונו מסמים ולתפקודו החיובי במהלך מאסרו; וכן, חוות דעת רש"א, הכוללת תכנית טיפולית עבור המבקש, לרבות תקופת שהייה ב" הוסטל אביבים " במהלך כל תקופת הרישיון. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי " אין בכל אלה כדי לבסס סיכוי להפחתת מסוכנותו של המשיב [המבקש], שמבצע עבירות החל מגיל 10, ו-11 עונשי מאסר ומאסרים על תנאי לא גרמו לו שלא לחזור לסורו " . עוד הטעים בית המשפט המחוזי, כי הוא איננו מתעלם מההלכה " לפיה תחום ההתערבות של בית המשפט בהחלטת הוועדה מצומצם, אך חוסר הוודאות (אם לא למעלה מכך) שהביעה הוועדה בסיכויי שיקומו של המשיב [המבקש] בהוסטל, הייתה צריכה לגרום לדחיית בקשתו לשחרורו על תנאי מאחר ולא הוכיח במידה שמוטלת עליו ששחרורו על תנאי, ולו בתנאי תוכנית רש"א, שכוללת שהות בהוסטל, לא יסכן את רכוש הציבור וביטחונו כפי שסיכן החל מהיותו נער ". לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי, כי החלטת הוועדה לשחרר את המבקש על תנאי ל" הוסטל אביבים " אינה נותנת משקל ראוי לכישלונותיו של המבקש בניסיונות הגמילה מסמים שנעשו עימו, כחלק מתנאי שחרוריו המוקדמים ממאסרים קודמים, לרבות מאסרו הקודם; ולהיות המבקש " עבריין רכוש וסמים סדרתי ". עוד הבהיר בית המשפט המחוזי, כי אין ביתרת מאסרו הקצרה של המבקש כדי להצדיק את שחרורו על תנאי. לאור האמור, נתקבלה העתירה, ובוטלה החלטת ועדת השחרורים מיום 5.07.2017, בדבר שחרורו המוקדם של המבקש.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה

9.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי משביטל את החלטת ועדת השחרורים בעניינו. החלטת ועדת השחרורים, כך נטען, נמצאת במתחם הסבירות, גם אם אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו של בית משפט קמא. לטענת המבקש, הוועדה שקלה את מכלול השיקולים הדרושים ואיזנה ביניהם, תוך שנתנה משקל מכריע לשיקולי השיקום של המבקש. לגישת המבקש, בית המשפט המחוזי לא הצביע על טעות חמורה בשקילת השיקולים השונים והאיזונים שנערכו על ידי הוועדה, אלא ייחס משקל מכריע לעברו הפלילי של המבקש. עוד טוען המבקש, כי שחרורו על תנאי יעשה בפיקוח של הוועדה, יגדיל את סיכויי שיקומו של המבקש, ויפחית את סיכונו לחברה. לגישת המבקש, יש לקבל את בקשת רשות הערעור, ולדון בעניינו, במועד מוקדם ככל הניתן, וזאת לאור מועד שחרורו המנהלי המלא, ביום 23.02.2018, ומשהוא מיועד למסגרת הוסטל, אליה ניתן להיכנס לתקופת זמן מינימלית של כחצי שנה.

10.

במענה לטענותיו של המבקש, סבורה המשיבה כי אין מקום להידרש לעניינו של המבקש ב" גלגול שלישי ". בראש ובראשונה, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף בהיותה תיאורטית גרידא. לטענת המשיבה, פרק הזמן שנותר עד לשחרורו המנהלי המלא של המבקש עומד על כארבעה חודשים בלבד, ולפיכך השתלבותו של המבקש במסגרת " הוסטל אביבים " אינה אפשרית עוד, ולא ניתן יהיה לקיים את התנאים שנקבעו בהחלטת ועדת השחרורים. המשיבה הפנתה, בהקשר זה, לקביעתה של ועדת השחרורים, לפיה " היה והוסטל אביבים, מסיבה כלשהי, לא יקבל אותו [את המבקש] – אין שחרור ". עוד הוסיפה וטענה המשיבה, כי אין מתקיימות, במקרה דנן, העילות שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, למתן רשות ערעור. לגופו של עניין נטען על ידי המשיבה, כי אין לאסיר זכות שבדין לזכות בשחרור על תנאי ממאסרו, בטרם השלים את ריצוי מלוא המאסר שנגזר עליו. כל שכן, כך טוענת המשיבה, עת מדובר, כבענייננו, באסיר אשר " בעבר זכה שלוש פעמים באמון הוועדה, שוחרר על תנאי, שב לבצע עבירות פעם אחר פעם, וכעת מבקש כי יינתן בו אמון פעם נוספת, בדמות שחרור נוסף על תנאי ". לפיכך, גורסת המשיבה, כי בדין קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה שהוגשה לפניו, וכי אין כל מקום להתערב בהחלטתו.

דיון והכרעה

11.

הלכה היא, כי בקשות רשות ערעור המופנות נגד החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, תתקבלנה במשורה ובמקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או אם קיים חשש לעיוות דין או לחוסר צדק מהותי כלפי המבקש (רע"ב 5089/17 דוירי נ' שירות בתי הסוהר – מחלקת האסירים (18.09.2017); רע"ב 5921/17 מילט נ' מדינת ישראל

(27.07.2017); רע"ב 4811/14 פלוני נ' מדינת ישראל (21.09.2017)).

הלכה זו שרירה וקיימת, גם בנסיבות בהן מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו הוחלט לבטל את החלטתה של ועדת השחרורים (ראו, למשל, רע"פ 6977/17 סעדון נ' מדינת ישראל (22.10.2017); רע"פ 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.08.2012); רע"ב 2551/12 חאלד נ' מדינת ישראל (3.06.2012)). גם במקרים כגון דא, המדובר בבקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", ולבקשות מעין אלו יש להיעתר, כאמור, אך ורק במקרים חריגים (רע"ב 5127/15 בן עזרא נ' מדינת ישראל (20.08.2015); רע"ב 425/09 פריניאן נ' מדינת ישראל (11.03.2009); רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל (24.03.2009)). כפי שציינתי ברע"ב 6505/13 אבו חמאד נ' מדינת ישראל (7.11.2013):

" אין צורך לומר, כי לא תינתן רשות ערעור, כל אימת שפסיקתו של בית המשפט המחוזי [...] תהא מנוגדת לתוצאה אליה הגיעה הועדה. קבלת גישתו של המבקש, לעניין זה, עשויה לרוקן מכל תוכן את ההלכה הפסוקה בנושא מתן רשות ערעור ב' גלגול שלישי ', והיא מנוגדת להיגיון ולשכל הישר" .

לאחר שבחנתי את הבקשה על צרופותיה, נחה דעתי כי יש לדחותה. הבקשה נוגעת לעניינו הפרטי של המבקש בלבד, והיא אינה מעוררת, כל עיקר, שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון ב" גלגול שלישי ", ובמקרה דנן, אין מתעורר כל חשש לעיוות דין או לחוסר צדק מהותי שנגרם למבקש. מטעמים אלו בלבד, יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

12.

אציין, למעלה מן הצורך, כי יש לדחות את בקשתו של המבקש גם לגופו של עניין. סעיף 3 לחוק השחרור על תנאי קובע, כי:

"אסיר, למעט אסיר עולם, הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת שחרורים, לבקשתו, לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור ." (ההדגשות שלי – א.ש.)

השאלה המתבקשת בעניינו של המבקש, היא אם הוא " ראוי לשחרור ", והאם " שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור ". המדובר בשני תנאים מצטברים, אשר הנטל להוכיח את התקיימותם רובץ על האסיר, המבקש להשתחרר שחרור מוקדם על תנאי (רע"ב 6566/13 דביר נ' היועץ המשפטי לממשלה

(11.02.2014)).

מן החומר אשר הונח לפניי עולה, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את התקיימותם של התנאים הללו, ודעתי בעניין זה כדעתו של בית המשפט המחוזי. העבירות בגינן מרצה המבקש את מאסרו הנוכחי, נעברו כשבוע בלבד לאחר שחרורו ממאסר קודם, וזאת לאחר שהוא זכה, מספר פעמים, בשחרור מוקדם, תוך שהתחייב בפני ועדת השחרורים כי אין בכוונתו לשוב לסורו ולדרך הפשע. בכך יש כדי ללמד על מסוכנותו של המבקש לשלום הציבור, ועל קיומו של חשש ממשי כי המבקש ישוב לדרכו הרעה. לא זו אף זו, הנסיבות שהובילו לשחרורו המוקדם האחרון של המבקש, היו דומות עד כדי זהות לנסיבות שבפניי, וגם אז, למרות הליך טיפולי מקיף אותו עבר המבקש, לטענתו, הוא שב והפר את האמון שניתן בו על ידי ועדת השחרורים. יפים, לעניין זה, דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה במקרה דומה:

"נראה שגם התנאי הנוסף שבסעיף 3 לחוק לא נתקיים, ולו מהטעם שהמבקש חזר והתחייב בפני ערכאות שיפוט וערכאות מנהליות כי יסור מדרכו הרעה, ולא קיים התחייבויות אלה, אשר על יסודו זכה בעבר בשחרורים מוקדמים. לפיכך, אין הוא ראוי לשחרור מוקדם." (רע"ב 367/08 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל (29.07.2009)).

משאין חולק כי המבקש, בניגוד להצהרותיו, שב לסורו בתוך זמן קצר מאז שחרוריו המוקדמים, וביצע שורה ארוכה של עבירות נוספות, תוך הפרת האמון שניתן בו, ניכר על המבקש כי הוא אינו " ראוי לשחרור " בנסיבות אלה, וקיים חשש ממשי כי שחרורו המוקדם עלול לסכן את שלום הציבור.

דברים אלה נאמרים ביתר שאת, לנוכח חומרת העבירות, בגינן הושת על המבקש עונש המאסר הנוכחי. המדובר בעבירות רבות ומגוונות, הנפרשות על פני קשת רחבה של תחומים פליליים.

13.

אשר על כן, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.