רע"ב 5921/17 משה מילר מילט נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

1.המבקש מרצה מאסר של שנתיים לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן בכך שהיה שותף לזיוף חוזה מכר של דירה, אשר שייכת לקשיש בן 90, במטרה לקבל פסק דין הצהרתי מבית משפט לפיו הוא בעלי הדירה. במסגרת זו זייף תצהירי עורכי דין והעיד עדות שקר בבית המשפט.

הוועדה דנה בבקשתו לשחרור מוקדם, ומצאה לדחותה. בהחלטתה ציינה כי המבקש לא התייצב למאסר שנגזר במשך שנתיים, עד אשר אותר והובא למאסרו; המדובר במאסרו השישי של המבקש; שלוש פעמים אישרה הוועדה את שחרורו המוקדם וכל פעם שב המבקש לסורו בביצוע עבירות בתחום המרמה; המבקש אינו יוצא לחופשות ולפיכך מסוכנותו בטווח הקצר לא נבחנה; המבקש אמנם עבר טיפול בין כותלי הכלא אך לא ברור כיצד נתרם ממנו; המבקש לא נמצא מתאים לטיפול על-ידי גורמי הרשות לשחרור האסיר, והתוכנית הפרטית שהוצעה בעניינו מטעם מרכז "התחלה חדשה" לא תסייע להפחית ממסוכנותו; וכי עד עתה המבקש לא עשה מאמץ לשלם את פיצוי הקורבן שנגזר עליו.

2.המבקש עתר כנגד החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי, וזה לא מצא להתערב בה. בפסק הדין נקבע שעל אף טעויות עובדתיות כאלה ואחרות שנפלו בהחלטת הוועדה, ועליהן הצביע המבקש, אין בכך כדי להשפיע על גורל בקשתו שכן הטעויות אינן משמעותיות. בפסק הדין נקבע כי כל אחד מנימוקי הוועדה מצדיק את החלטתה, ופשיטא כי כולם גם יחד מצדיקים אותה. בית המשפט התייחס גם למספר טענות פרטניות של המבקש ומצא לדחותן.

3.בבקשת הערעור דכאן טען המבקש שכל טענותיו לגבי טעויות שנפלו בהחלטת הוועדה התקבלו על-ידי בית משפט קמא, אך זה המעיט בחשיבותן. המבקש פירט בבקשתו את המשגים שנפלו בהחלטת הוועדה ובפסק הדין של בית משפט קמא: כי זהו מאסרו השלישי, לא החמישי כפי שציין בית משפט קמא, ולא השישי כפי שציינה הוועדה; כי הוועדה טעתה בכך שמאסרו הנוכחי עומד על 27 חודשים, שכן מאסרו עומד על 24 חודשים בלבד; כי קיימת חקירה בעניין אי-התייצבותו למאסר ולפיכך לא היה נכון מצד בית המשפט להעניק לעניין חשיבות, כאשר הוא טרם התברר; כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את תשלום הפיצוי שנגזר עליו והיה מקום להתייחס לכך בפסק הדין ובהחלטת הוועדה; כי הוחלט להסיר את הגדרתו כבעל סיכון גבוה לבריחה, ומכאן שמסוכנותו ירדה פלאים; כי היה מקום לקבל את המלצת מרכז "התחלה חדשה" לטיפול במסגרת שחרור מוקדם.

4.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.

רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא כללי אחר בעל חשיבות עקרונית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) ). כן נקבע כי דין בקשות שעניינן שחרור מוקדם כדין בקשות לדיון ב"גלגול שלישי", ובית המשפט יקבל אותן אך במקרים חריגים ( רע"ב 425/09

פריניאן נ' פרקליטות המדינה

(11.3.2009)). המבקש לא העלה אף לא טענה אחת אשר חורגת מעניינו הפרטי, ובקשתו כולה עוסקת בנסיבותיו הספציפיות ובהחלטות שניתנו בעניינו. דין הבקשה להידחות מטעם זה.

די בכך כדי לדחות את הבקשה ואוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. ענייננו במבקש רצידיביסט בתחום המרמה, שלא התייצב למאסר במשך שנתיים וחזר לסורו מספר פעמים לאחר ששוחרר שחרור מוקדם. בנסיבות אלה, אף לא מצאתי לבקש תגובת המשיב לבקשה, והיא נדחית בזה.