רע"ב 5089/17 סלימאן דוירי נ. שירות בתי הסוהר- מחלקת האסיר - זימונים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת העמיתה ק' רג'יניאנו ), בעת"א 15992-03-17, מיום 25.04.2017, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש, לשלבו לאלתר בטיפול ייעודי לעברייני מין, במסגרת המרכז הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי (להלן: מב"ן ).

רקע והליכים קודמים

2.

החל מיום 4.04.2002, מרצה המבקש עונש מאסר של 25 שנים, בגין ביצוע העבירות הבאות: אינוס בנסיבות מחמירות; מעשה סדום בנסיבות מחמירות; שוד בנסיבות מחמירות; קבלה והחזקת נשק שלא כדין; כליאת שווא; קשירת קשר לביצוע פשע; והונאה בכרטיס חיוב.

3.

ביום 15.03.2015, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 53218-03-15), במסגרתה ביקש לשלבו לאלתר במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן. בתגובתו של המשיב לעתירה, לה צורפה חוות דעת מטעם מב"ן, נמסר, בין היתר, כי " שילובו של העותר [המבקש] בטיפול ייעודי במב"ן ייעשה הן בכפוף לשיקולי כח אדם ורשימת ממתינים לטיפול, והן בכפוף לקריטריונים מקצועיים, שיבחנו טרם שילובו בטיפול ". ביום 12.05.2015, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד ) , בעתירה שלעיל, כי " יש לבחון שילובו של העותר [המבקש] בטיפול ייעודי לעברייני מין שיתחיל ביוני 2015 או בזה שיפתח לאחר מכן ". ביום 2.02.2016, נמחקה העתירה, תוך שבית המשפט המחוזי (כב' השופטת העמיתה ק' רג'יניאנו ) חוזר על החלטתו מיום 12.05.2015, כאמור לעיל. בהמשך להחלטה דנן, נבחנה התאמתו של המבקש לטיפול ייעודי במב"ן, ונמצא כי הוא אינו מתאים, לעת הזאת, לטיפול מעין זה, אלא לטיפול פסיכו-חינוכי בלבד. זאת, על רקע התרשמותו של צוות רב-מקצועי, אשר מצא, כי " המבקש הינו עבריין מין בעל קווי אישיות סדיסטיים, תוקפניים ואלימים, המתנהל בכוחניות, ואשר התעורר ספק באשר לכנות המוטיבציה שלו ". בהתאם להמלצות מב"ן בעניינו של המבקש, הוצע לו, ביום 11.6.2015, ובמועדים נוספים לאחר מכן, להשתלב במסגרת של קבוצות פסיכו-חינוכיות, אך המבקש סירב בטענה, כי הוא מעוניין להשתלב בטיפול ייעודי בלבד.

ביום 3.04.2016, הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי (עת"א 3008-04-16), בעניין שילובו לאלתר במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן. בתגובת המשיב, לה צורפה חוות דעת עדכנית מטעם מב"ן, נמסר בשנית, כי יש לשלב את המבקש במחלקה לטיפול בעברייני מין בבית הסוהר " רימונים ", טרם בדיקת התאמתו לטיפול ייעודי לעברייני מין, אולם המבקש דבק בסירובו להצעה זו. עוד נטען, כי " אין הצדקה להעדיף את עניינו של המבקש על פני ענייניהם של אסירים אחרים שמועד שחרורם קרוב יותר ". ביום 7.06.2017, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' מרוז – סג"נ), כי מומלץ לשלב את המבקש בקבוצה פסיכו-חינוכית שמיועדת לעברייני מין, אשר בסיומה תישקל התאמתו של המבקש להשתלב בקבוצה לטיפול ייעודי. בכפוף לאמור לעיל, נמחקה העתירה. יצוין, כי המבקש הוסיף ועמד על סירובו להשתלב בקבוצות טיפול שונות, זולת שילובו במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן. ביום 17.01.2017, הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי (עת"א 37470-01-17), אשר נמחקה, בשל היעדר תצהיר.

ביום 22.02.2017, הגיש המבקש עתירה רביעית לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 15992-03-17), שאף היא דורשת מהמשיב לשלבו לאלתר במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן. בכתב התשובה לעתירה, מסר המשיב, תוך שהוא נסמך על עמדת גורמי הטיפול מיום 7.02.2017, ועל חוות הדעת מטעם מב"ן מיום 27.02.2017, כי המבקש עתיד להשתלב בקבוצה ייעודית לטיפול בעברייני מין, בין השנים 2021-2020, כ-5 שנים לפני מועד שחרורו המלא של המבקש. בהמשך לכך, הבהיר המשיב, כי " הטיפול הייעודי מהווה השלב האחרון במסגרת תכנית לשיקום מונע לעברייני מין", וכי המועד האופטימלי לטיפול הוא לקראת מועד שחרורו של העבריין לקהילה. הטעם לכך נעוץ, בין היתר, בחשש לשימוש לרעה מצידם של עברייני מין בתכנים הנלמדים במסגרת הטיפול, והיעדר אובייקטים מיניים בתקופת המאסר.

עוד ציין המשיב, כי נושא שילובו של המבקש בטיפול ייעודי נבחן " בהתאם לנהלי מב"ן, לשיקוליהם המקצועיים ולמועד שחרורו של המבקש ביחס לאסירים אחרים ", ולשיטתו, לא נפל כל פגם בהחלטה המצדיק את התערבותו של בית המשפט. בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת העמיתה ק' רג'יניאנו ) , מיום 25.04.2017, נקבע כי החלטת הרשות בנסיבות המקרה אינה חורגת ממתחם הסבירות. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי " אין ספק שיתרת המאסר הארוכה שנותרה לעותר [למבקש] איננה מצדיקה העדפתו על פני אסירים אחרים בנתונים שלו, שיתרת מאסרם קצרה יותר. עם זאת, טוב יעשה העותר [המבקש] אם ישתלב בכל קבוצה טיפולית שתוצע לו שיהיה בה כדי לקדם שילובו בטיפול ייעודי לעברייני מין ". בכפוף לאמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה בעניינו של המבקש.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיב

4.

בבקשה לרשות ערעור המונחת לפניי, משיג המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי, בדבר מועד שילובו במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן. לטענתו של המבקש, לאחר שהוא השתלב במכלול הטיפולים המקדמיים לטיפול הייעודי, ואף עתר מספר פעמים לבית המשפט המחוזי בעניין דנן, יש לאפשר לו להשתלב לאלתר במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין, וזאת כדי שיוכל להתקדם בהליך השיקומי, ואף לעבור למחלקה מקצועית המתמחה בכך, ולרצות שם את יתרת מאסרו. לאור האמור, טוען המבקש, כי יש להעניק לו רשות ערעור, לקבל את ערעורו לגופו, ולהורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי. כפועל יוצא מכך, יש להתיר את שילובו של המבקש במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן.

5.

תגובת המשיב לבקשה לרשות ערעור, הוגשה ביום 7.09.2017, ועמדתו היא כי דין הבקשה להידחות, על הסף ולגופה.

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה על הסף, משאינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור בעתירות אסירים. לשיטת המשיב, הבקשה דנן, נוגעת, כל כולה, לרצונו של המבקש להיות משולב לאלתר בטיפול ייעודי לעברייני מין, במטרה לקדם את אפשרות שחרורו המוקדם, לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו, והיא אינה מעלה כל סוגיה עקרונית רחבה המצדיקה מתן רשות ערעור. עוד טוען המשיב, כי עמדת מב"ן, לפיה המבקש עתיד להשתלב בקבוצה ייעודית, בשנים 2021-2020, נוכח יתרת מאסרו הארוכה ובשל שיקולי רוחב המצדיקים ליתן קדימות לאסירים אחרים, עולה בקנה אחד עם החלטתו של צוות מקצועי ייעודי, אשר הוקם לצורך הכרעה בשאלה זו. יצוין, כי החלטה זו קיבלה תוקף של פסק דין, במסגרת רע"ב 4008/15 מדינת ישראל נ' ברברמן (4.04.2017) (להלן: עניין ברברמן ). המשיב הוסיף וטען, כי ככל שהבקשה מעוררת את סוגיית העיתוי ותנאי שילובם של כלל האסירים, המוגדרים כעברייני מין, בקבוצות טיפול ייעודיות לעברייני מין במב"ן, הרי ששאלה זו נדונה והוכרעה על ידי בית משפט זה, בעת האחרונה, ב עניין ברברמן . אי לכך, לשיטת המשיב, אין מקום לעורר שאלה זו בשנית. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי יש לדחות את הבקשה, משאינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיב ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגישת המשיב, החלטת מב"ן, העומדת בבסיס בקשה זו, שלא לשלב את המבקש בטיפול ייעודי לעברייני מין, לעת הזאת, היא החלטה סבירה. החלטה זו מבוססת על מספר חוות דעת מקצועיות ומפורטות שנערכו על ידי מב"ן בשנים האחרונות. עוד ציין המשיב, כי בית משפט זה קבע, לא פעם, כי מב"ן הוא הגוף המומחה בתחומים הקשורים בהערכת התנהגותם ומסוכנותם של עברייני מין. המשיב שב והדגיש, כי החלטת מב"ן מתיישבת עם החלטת הצוות המקצועי ב עניין ברברמן , לפיה, השילוב במסגרת של טיפול ייעודי ייעשה, ככלל, כ-5 שנים לפני תום המאסר המלא, כך שיוותר לאסיר פרק זמן של כ-3 שנים מסיום הטיפול ועד לתום מאסרו המלא. המשיב הוסיף וטען, כי ההחלטה בעניינו של המבקש מצויה

" עמוק בתוך מתחם הסבירות ", ואל לו לבית המשפט להתערב בהחלטות הנסמכות על גורמים מקצועיים, אלא במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצונית, אשר עניינו של המבקש אינו בא בקהלם. לפיכך, סבור המשיב, כי יש להותיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי, ולדחות את הבקשה לרשות ערעור.

דיון והכרעה

6.

הלכה מושרשת היא, כי לא על נקלה תינתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, וככלל תינתן הרשות רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר קיים חשש לעיוות דין או חוסר צדק כלפי המבקש (ראו: רע"ב 9857/16 כהן נ' שירות בתי הסוהר (31.01.2017); רע"ב 7871/17 פרץ נ' מדינת ישראל (25.12.2016); רע"ב 5599/16 כהן נ' הממונה על עבודות השירות (10.10.2016)).

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ונתתי דעתי לתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ניכר בעיניי, כי חרף טענות המבקש, הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית או שאלה בעלת משמעות ציבורית רחבה, אלא כפי שטען המשיב, הבקשה נסובה על עניינו הפרטי של המבקש בלבד ואיננה מצריכה דיון עקרוני. מטעם זה, כשלעצמו, אין בידי להיעתר לבקשה לרשות הערעור.

7.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש, גם לגופו של עניין. כפי שכבר נקבע בבית משפט זה, הרי שבהתאם למדיניות מב"ן בדבר העיתוי הראוי לשילוב אסירים במסגרת טיפול ייעודי, רצוי לשלב עברייני מין בעלי רמת מסוכנות מינית גבוהה בטיפול זה, כ-5 שנים לפני תום המאסר המלא, ולא במועד מוקדם יותר (ראו: עניין ברברמן ). יפים לעניין זה, דברי השופט י'

עמית , ברע"ב 3058/17 קרינאת נ' שירות בתי הסוהר (19.06.2017):

" [...] אכן פסק דינו של בית המשפט בעניין ברברמן מקשה על אסירים דוגמת המבקש אשר שפוטים לזמני מאסר ארוכים. אולם, קושי זה עמד בפני הצוות המקצועי ובפני בית המשפט, ואין מדובר לפיכך בעניין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

...

ברור אם כן שהסוגיה אותה מעורר המבקש עמדה לנגד עיניו של בית משפט זה כשאימץ את המלצות הצוות המקצועי ואין מקום לפיכך לעורר בשנית שאלה שנדונה והוכרעה אך לפני שבועות מספר". (שם, בפסקה 5).

מקובלת עליי טענתו של המשיב, לפיה בית המשפט לא יתערב בשיקול הדעת המקצועי של הגורמים המוסמכים בהערכת תפקודם של עברייני מין, אלא במקרים חריגים ובהינתן סטייה בולטת ממתחם הסבירות. כאמור, מסתמך המשיב על עמדתו של הגורם המקצועי, שלפיו אין להעדיף את המבקש על פני אסירים אחרים בעלי נתונים כשלו, שיתרת מאסרם קצרה יותר, ויש לשלבו בטיפול ייעודי, בסמוך למועד שחרורו המלא. נחה דעתי כי עמדה זו, בעניינו של המבקש, מבטאת התחשבות בכלל השיקולים הרלוונטיים, ואינה נמנית על המקרים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת של הגורם המקצועי.

לאור האמור, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב, לשלב את המבקש בטיפול ייעודי, בשנים 2021-2020 – 5 שנים לפני תום מאסרו המלא. כך שיוותר למבקש פרק זמן מספיק להשתלב במסגרות שמטרתן שימור הטיפול, ויתאפשר קיום רצף טיפולי בין הטיפול הניתן במסגרת בית הסוהר לבין טיפול שאמור להינתן לאחר השחרור מהמאסר.

מאחר שלא נפל, לטעמי, כל פגם בהחלטה בדבר עיתוי שילובו של המבקש במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן, לא מצאתי טעם מבורר המצדיק להידרש לעניינו של המבקש ב" גלגול שלישי ".

8.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.