רע"ב 3058/17פאיז אבו קרינאת נ. שרות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את עתירת המבקש להשתתף בקבוצה הייעודית לעברייני מין של המרכז לבריאות הנפש (להלן: טיפול

מב"ן או הטיפול הייעודי ), ולהשתלב בסבב חופשות, וזאת בחלוף מחצית מתקופת מאסרו.

1.המבקש הורשע בשנת 2002 בעבירות מין שונות, בחטיפה ובאיומים ודינו נגזר ל-30 שנות מאסר. ערעורו לבית משפט זה על גזר הדין נדחה. במשך השנים הגיש המבקש מספר עתירות אסיר הנוגעות לשילובו בסבב חופשות ולהשתתפותו בטיפול הייעודי במב"ן, כאשר האחרונה שבהן היא מיום 4.1.2017, ועליה נסבה בקשת הערעור דכאן. טרם בחינת הבקשה גופא, נסביר את הרקע לבקשה לאור פסק דינו של בית משפט זה ברע"ב 4008/15 מדינת ישראל–שירות בתי הסוהר נ' ברברמן (4.4.2017) (להלן: עניין ברמרמן ),

ושעל תוצאותיו חולק המבקש.

2.הטיפול הייעודי נמשך שנתיים או מעט למעלה מכך, ומשתתפים בו 10 עד 15 אסירים שמסוכנותם מוערכת כגבוהה או כבינונית-גבוהה. מספר קבוצות הטיפול הקיימות במקביל נע בין 2 ל-3 בממוצע. נוכח היקפה המצומצם של כל קבוצה, אורכו הרב של הטיפול והיותה של קבוצת הטיפול סגורה ללא אפשרות להוסיף אסירים משהחלה לפעול – ההחלטה על שילובו של אסיר בקבוצת טיפול היא מורכבת ומשקללת נתונים רבים, ביניהם מועד שחרורו של האסיר מתקופת מאסרו המלאה. סעיף 20ז(ד) לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006, מעניק למערך השיקום בבתי הסוהר את שיקול הדעת לקבוע מתי יחל עבריין מין בטיפול ובהתאם לתנאים הקבועים שם. לפי המדיניות הנהוגה, כל עוד לא טופל אסיר עבריין מין שמסוכנותו מוערכת כגבוהה בקבוצה ייעודית של מב"ן, סיכוייו להשתלב בסבב חופשות או להשתחרר שחרור מוקדם נפגעים משמעותית. עד לפסק הדין בעניין ברברמן שילובו של אסיר עבריין מין שמסוכנותו גבוהה בטיפול הייעודי נעשה בקרבה למועד שחרורו המלא.

על מדיניות זו נסבה העתירה בעניין ברברמן , שם נדונה שאלת המועד המתאים לשילובם של עברייני מין שרמת מסוכנותם הוערכה כגבוהה בטיפול ייעודי. בית המשפט המחוזי אשר דן בעתירה קבע כי המועד בו יש לשלב אסירים בטיפול ייעודי לעברייני מין הוא בהתאם למועד בו הם מסיימים שני שליש ממאסרם , על מנת למנוע מצב בו יתייצבו בפני ועדת שחרורים מבלי שעברו טיפול ובכך יסוכלו סיכוייהם לשחרור מוקדם. על החלטה זו הוגש ערעור מטעם המדינה, שבמסגרתו הוחלט על הקמת צוות מקצועי שיכלול, בין היתר, מומחים מטעם הסנגוריה הציבורית, על מנת לבחון מהו המועד הראוי לתחילת טיפול ייעודי של אסירים עברייני מין שמסוכנותם גבוהה (להלן: הצוות המקצועי ). הצוות המקצועי הגיש את המלצותיו ומסקנותיו ואלו קיבלו תוקף של פסק דין. לענייננו, אציין את המלצת הצוות המקצועי לפיה שילובם בטיפול של עברייני מין ברמת מסוכנות גבוהה, השפוטים למאסר ארוך, ייעשה במועד אשר יותיר פרק זמן של 3 שנים מסיומו ועד לתום המאסר המלא, וזאת על מנת לקיים בפרק זמן זה טיפול לשיקום מונע בקהילה. מכיוון שטיפול ייעודי במב"ן נמשך שנתיים, יש לשלב את האסירים הנ"ל בטיפול מב"ן 5 שנים טרם תום המאסר המלא . עוד הוסכם לשוב ולדון בנושא בתוך 5 שנים על מנת לבחון את יישום ההמלצות.

3.בית המשפט המחוזי נתן ההחלטה בעניינו של המבקש לאחר שנתקבלו המלצות הצוות המקצועי. על אף שעל פי ההמלצות אמור המבקש להשתלב בטיפול ייעודי רק בשנת 2027, בית המשפט קבע שעל שב"ס לעשות כל שביכולתו על מנת לבחון את התאמתו לקבוצה טיפולית. ביום 5.4.2017, למחרת פרסום פסק הדין בעניין ברברמן, הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דכאן .

4.בבקשת רשות הערעור תוקף המבקש את מסקנות הצוות המקצועי, ככל שהן חלות על אסירים עברייני מין שמסוכנותם גבוהה, המרצים תקופות מאסר ארוכות . לטענתו, הקביעה שאסיר ישולב בטיפול ייעודי אך 5 שנים טרם שחרורו המלא מונעת ממנו את האפשרות להשתלב בסבבי חופשות ולעמוד בפני ועדת שחרורים במשך כל תקופת מאסרו. עוד טוען המבקש כי הצוות המקצועי צריך היה לכלול גם נציגים של ועדת שב"ס של לשכת עורכי הדין, אשר אמונה על בחינת התנהלותו של שב"ס אל מול עורכי הדין והאסירים.

המשיב טוען כי הסוגיה העקרונית אותה מעלה המבקש זהה לזו שנדונה בעניין ברברמן ולפיכך אין המדובר בשאלה חדשה המצדיקה מתן רשות ערעור. אף בנוגע להחלטה הקונקרטית בעניין המבקש, טוען המשיב כי אין מקום להתערב בה.

5.דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, פסק דינו של בית המשפט בעניין ברברמן מקשה על אסירים דוגמת המבקש אשר שפוטים לזמני מאסר ארוכים. אולם, קושי זה עמד בפני הצוות המקצועי ובפני בית המשפט, ואין מדובר לפיכך בעניין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

כך למשל, ברור ממסקנותיו של הצוות המקצועי כי הסוגיה נדונה על-ידו:

"[...] יש לשלב עברייני מין, ברמת מסוכנות גבוהה,

השפוטים למאסר ארוך , בטיפול, במועד אשר יותיר פרק זמן של 3 שנים [...]" (ההדגשה הוספה – י"ע).

בתגובה שהגישה הסנגוריה הציבורית לבית משפט זה בעניין ברברמן

ואשר בה התייחסה ל מסקנות הצוות המקצועי (שבו כאמור אף נטלה חלק), נכתב מפורשות שהמלצות הצוות המקצועי ישפיעו באופן שונה על אסירים שתקופת מאסרם שונה, ובאופן פרטני ציינה הסניגוריה הציבורית את משמעות הדבר עבור אסירים שתקופת מאסרם גבוהה מעשר שנים:

"[...] המלצות הוועדה מיטיבות עד מאוד עם עברייני מין שמסוכנותם גבוהה, ואשר נשפטו לעונשי מאסר של עד עשר שנים. אסירים אלה יוכלו [...] כבר בתחילת מאסרם, להתחיל ולהשתלב במכלול מסגרות הטיפול בשב"ס. [...] מאידך גיסא, המלצות הוועדה עלולות לפגוע באפשרות של עברייני מין, שנשפטו לתקופת מאסר העולה על עשר שנות מאסר לפעול למיצוי מיטבי ומלא של הליכי הטיפול והשיקום בכלא, של אפשרות יציאתם לחופשות (הנגזרת מרמת המסוכנות) ושל שחרורם על תנאי ממאסר".

ברור אם כן שהסוגיה אותה מעורר המבקש עמדה לנגד עיניו של בית משפט זה כשאימץ את המלצות הצוות המקצועי ואין מקום לפיכך לעורר בשנית שאלה שנדונה והוכרעה אך לפני שבועות מספר. לכן, אף איני נדרש לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, לגביו נאמר בחוות דעת עדכנית של מב"ן, בין היתר, כי הוא סובל מהפרעת אישיות, אלים ותוקפני כלפי אחרים, ומסוכנותו המינית מוערכת כאמור כגבוהה.

6.אף באי-שילובם של נציגים של עורכי דין פליליים מהמגזר הפרטי בצוות המקצועי אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. הדבר אינו מקיים את אחת העילות המצדיקות לבחון עתירתו של אסיר בגלגול שלישי. עם זאת, יש לשקול שילובם של נציגי ועדת שב"ס של לשכת עורכי הדין בהתכנסות הבאה של הצוות המקצועי שאמורה להתקיים בעוד חמש שנים.

7.אשר על כן הבקשה נדחית.