רע"ב 4033/22 פאיז אבו קרניאת נ. מדינת ישראל

1.

המבקש מרצה עונש מאסר בפועל, החל מיום 4.5.2002, למשך 30 שנה, בגין ביצוע עבירות מין קשות וחמורות ב-3 קטינות (בין היתר הורשע המבקש, בביצוע עבירות של חטיפה, איומים, אינוס, מעשה סדום, והדחה בחקירה). בגזר הדין, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי "גזירת העונש במקרה זה הינה משימה קשה עד למאוד. כשופט ותיק נידונו בפני עשרות תיקים פליליים מסוגים שונים אך נראה לי שזהו התיק הקשה ביותר שכן מדובר באנס אכזר שאיבד צלם אנוש. הנאשם תקף שלוש קטינות חסרות ישע בצורה ברוטלית. הוא פגע בהן לא רק מינית אלא גם פיזית, חבל בגופן עד שהיה צורך לאשפז אותן, הוא התעלל בהן על ידי קשירת ידיים, עצם את עיניהן, איים על חייהן ועל חיי הוריהן. יתכן מאוד שהפגיעות שפגע הנאשם בנפשותיהן של הקטינות הרכות הללו לא ימחו לעולם" (תפ"ח 940/02 מדינת ישראל נ' פלוני (17.12.2002)). בעת דחיית הערעור שהגיש פאיז על חומרת העונש, על-ידי בית משפט זה, נקבע בין השאר, כי "העונש אשר הושת על המערער הוא אכן חמור, ונמנה עם העונשים החמורים שהושתו על עברייני מין. עם זאת, אין להתעלם מכך כי המעשים אשר ביצע המערער הם מן החמורים שבאו בפני בתי המשפט" (ע"פ 1135/03 פלוני נ' מדינת ישראל (14.11.2005)). המבקש צפוי להשלים את תקופת המאסר המלאה שנגזרה עליו, ביום 3.5.2032, בעוד כעשר שנים.

2.

ביום 7.11.2016 הגיש המבקש עתירת אסיר, שעניינה בהחלטת שירות בתי הסוהר, שלא לשלבו בטיפול יעודי של מב"ן (מרכז בריאות הנפש) בעברייני-מין, ושלא לשלבו בסבב חופשות (עת"א 14731-11-16). בתגובה הודיע שירות בתי הסוהר, כי אינו מתנגד לשיבוץ המבקש בכל טיפול שיימצאו גורמי המקצוע לנכון (במובחן מטיפול יעודי במב"ן לעברייני מין). בהתאם, קבע בית המשפט המחוזי, ביום 22.3.2017, כי שירות בתי הסוהר יעשה כל שביכולתו לבחון את התאמתו של המבקש לקבוצה טיפולית, ואת שילובו בה.

3.

ביני לביני, ביום 4.4.2017, ניתן תוקף של פסק דין להמלצות צוות רב-מקצועי, אשר בחן את המועד המתאים לשילובם של עברייני-מין, המרצים עונש מאסר ממושך, ורמת מסוכנותם הוגדרה כגבוהה, בטיפול יעודי במב"ן (רע"ב 4008/15 שירות בתי הסוהר נ' ברברמן (להלן: עניין ברברמן )). בית המשפט המחוזי דן שם בעתירה שהגיש ברברמן, לגבי שילובו בטיפול כאמור, וקבע כי המועד שבו יש לשלב אסירים שכאלה, יהא בחלוף שני-שליש מתקופת מאסרם. זאת, על מנת לאפשר לאסירים אלה להתייצב לפני ועדת השחרורים, כשבאמתחתם טיפול יעודי משמעותי, אשר ישפר את סיכויי בקשתם לשחרור מוקדם. נגד החלטה זו הגישה המדינה בקשת רשות ערעור, ואגב ניהולו הוחלט להקים צוות רב-מקצועי, שייבחן את המועד הראוי לתחילת טיפול כאמור, לעברייני-מין שמסוכנותם היא ברמה גבוהה. בישיבה שהתקיימה ביום 20.12.2016, הגיש הצוות הרב-המקצועי את המלצותיו ומסקנותיו, וכאמור, אלה קיבלו בהמשך תוקף של פסק דין. לענייננו, רלבנטית המלצת הצוות הרב-מקצועי, כי שילוב עברייני-מין שמסוכנותם גבוהה, המרצים מאסר ממושך, יבוצע במועד שיאפשר הותרת פרק זמן של 3 שנים, מעת השלמת הטיפול ועד למועד סיום ריצוי עונש המאסר המלא. לעניין זה, מאחר שטיפול יעודי במב"ן נמשך שנתיים, משמעות קביעה זו היא שיש לשלב אסירים כאמור, בטיפול יעודי במב"ן, 5 שנים לפני תום תקופת מאסרם המלאה. עוד רלבנטית לענייננו, קביעה נוספת של הצוות הרב-מקצועי, כי "הוסכם לשוב ולדון בנושא בעוד 5 שנים, על מנת שבתקופה זו ניתן יהיה ללמוד את ישום ההמלצות, על סמך נתונים שיאספו ועל סמך הניסיון שיצטבר" . לעניין זה אציין, כי ביום 20.12.2021 חלפו 5 שנים ממועד פרסום ההמלצות.

4.

יום לאחר מתן פסק הדין בעניין ברברמן , הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"ב 3058/17), נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.3.2017, ובגדרה שב על טענותיו, כי יש לשלבו בטיפול יעודי במב"ן ובסבב חופשות. בתגובה טען שירות בתי הסוהר, כי השאלה שאותה מעוניין המבקש לפתוח לדיון, היא למעשה שאלה זהה לזו שהוכרעה זה עתה בעניין ברברמן , ועל כן, אין מקום להידרש אליה מחדש. מעבר לכך נטען, כי טענות המבקש תחומות לנסיבותיו הפרטניות, וכי לא קמה עילה להתערבות בהן, ודאי כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור על עתירת אסיר.

5.

ביום 19.6.2017 דחה בית המשפט (השופט י' עמית ) את בקשת רשות הערעור, בקבעו, בין היתר, את הדברים הבאים: "דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, פסק דינו של בית המשפט בעניין ברברמן מקשה על אסירים דוגמת המבקש אשר שפוטים לזמני מאסר ארוכים. אולם, קושי זה עמד בפני הצוות המקצועי ובפני בית המשפט, ואין מדובר לפיכך בעניין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. [...] ברור אם כן שהסוגיה אותה מעורר המבקש עמדה לנגד עיניו של בית משפט זה כשאימץ את המלצות הצוות המקצועי ואין מקום לפיכך לעורר בשנית שאלה שנדונה והוכרעה אך לפני שבועות מספר. לכן, אף איני נדרש לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, לגביו נאמר בחוות דעת עדכנית של מב"ן, בין היתר, כי הוא סובל מהפרעת אישיות, אלים ותוקפני כלפי אחרים, ומסוכנותו המינית מוערכת כאמור כגבוהה" .

6.

ביום 18.1.2022 הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 39416-01-22), בבקשה להורות לשירות בתי הסוהר לשלבו בטיפול יעודי לעברייני-מין, במסגרת קבוצתית במב"ן. בעתירה נטען, כי כאשר פנה המבקש לגורמי המקצוע בבית הסוהר, בבקשה לשלבו בטיפול כאמור, נמסר לו כי מסוכנותו עודנה ברמה גבוהה, וכי הקרימינולוגית ממליצה להמתין עם שילובו בטיפול יעודי במב"ן, עד כחמש שנים לפני מועד שחרורו המלא, "כפי שקובעים הנהלים" . לעניין זה טען המבקש, כי חלפו שני שלישים מתקופת מאסרו, כך שהוא רשאי להביא את עניינו לפני ועדת השחרורים; כי התנהגותו בבית הסוהר היא ללא דופי; כי מיצה אפיקי טיפול רבים ומגוונים, למעט טיפול יעודי במב"ן; וכי מן הטעמים האלה, יש לאפשר את שילובו בטיפול היעודי, ובכך להקנות לו כלי התמודדות נוספים, על מנת שישפרו את מצבו, ואף יגבירו את סיכוייו לקבלת שחרור מוקדם ממאסר. לכך הוסיף המבקש, כי אמנם, בעניין ברברמן ניתן תוקף של פסק דין להמלצות ומסקנות הוועדה הרב-מקצועית, אשר קבעה כי אין לשלב אסיר בטיפול יעודי, עד 5 שנים לפני תום תקופת מאסרו. ואולם, בחלוף 5 שנים ממועד מתן ההמלצות, ומשנקבע בהן כי במועד זה יתקיים דיון חוזר בנושא – דבר שלא התקיים עד כה, יש לקבוע כי מסקנותיה נעדרות תוקף, וממילא נדרש לבחון את בקשתו במנותק מן האמור בעניין ברברמן .

7.

בתגובת שירות בתי הסוהר לעתירה, נטען, כי עניינו של המבקש נבחן על-ידי מב"ן, ונמצא כי הוא אינו מתאים בשלב זה לטיפול יעודי במחלקה של שב"ס, כי אם במב"ן בלבד, אך לא ניתן לשלבו בטיפול שכזה, עד 5 שנים לפני תום תקופת מאסרו. צוין, כי שירות בתי הסוהר "פועל בהתאם להתוויה הטיפולית של מב"ן, קרי הוא שילב את העותר בהליך טיפולי מעמיק במחלקה לטיפול בהתמכרויות בבית הסוהר שיטה, אשר לאחריו שולב בקבוצה פסיכו חינוכית לטיפול בעברייני מין, אותה סיים לאחרונה" . עוד צוין, כי "שילוב בטיפול ייעודי לעברייני מין נעשה לפי הנהלים בסמוך לחמש שנים לשחרור המלא, זמן שיאפשר טיפול ייעודי בקבוצה במשך שנתיים ובניית תכנית שיקום לשלוש השנים לאחר מכן, כך גם בעניינו של העותר. התאמתו לטיפול תיבחן בהתאם לסד הזמנים שנקבע בהתחשב ברשימת המתנה מתעדכנת ובזמני פתיחת הקבוצה. במועד [ה]נוכחי פועלת קבוצת מב"ן אחת ועתידה להיפתח קבוצה נוספת בחודש הקרוב אשר שובצו בה 14 עברייני מין שמועד שחרורם צפוי לשנים 2026-2027, משמעות הדבר היא שאין לתת עדיפות לעותר על פני מטופל אחר שזמן שחרור[ו] עומד בתנאי מב"ן" . לכך הוסיף שירות בתי הסוהר, כי "בהתבסס על הספרות המקצועית בתחום והניסיון המצטבר, עמדת מב"ן הינה כי על מנת להשיג אפקטיביות מירבית מטיפול קבוצתי ייעודי לעברייני מין, המועד האופטימלי לטיפול הוא לקראת מועד שחרור העבריין לקהילה. [...] בנוסף, קיימים גם שיקולי תקציב וכוח אדם המשפיעים על עיתוי שילוב בטיפול ייעודי, ובהקשר זה יצוין כי קבוצות ייעודיות אורכות כשנה וחצי ומספר המשתתפים בהן נע בין 12-14 אסירים לצורך אפקטיביות טיפולית. משכך, ניתנת עדיפות לאסירים אשר יתרת מאסרם קצרה יותר ודי בכך כדי להצדיק דחיית עתירה זו – שכן קבלת הסעד המבוקש משמעה כי אסיר אשר יתרת מאסרו קצרה יותר משל העותר ומסוכנותו המינית מוערכת כגבוהה יסיים לרצות את מאסרו ללא טיפול" .

8.

ביום 13.4.2022 התקיים דיון בעתירה. ב"כ המבקש טען, בין היתר, כי בחלוף 5 שנים, מסקנות הצוות הרב-מקצועי נעדרות תוקף, ועל כן, יש לבחון את עניינו של המבקש במנותק מן האמור בהן. לדבריו, המבקש ראוי לשילוב בטיפול יעודי, מחמת נסיבותיו, אף שיתרת מאסרו עומדת על למעלה מ-5 שנים. לעומת זאת, ב"כ שירות בתי הסוהר טען, כי הדברים נעדרים אחיזה משפטית, שכן המלצת הצוות לא היתה לשוב ולבחון מחדש את המתווה בכללותו, כי אם לבחון את דרך ישום ההמלצות, בחלוף פרק זמן של 5 שנים. בהקשר זה צוין, כי שירות בתי הסוהר אכן בוחן את העניין, ועירב בכך גם גורמי מקצוע נוספים. מעבר לכך נטען, כי עתירת אסיר נועדה לבירור עניינו הפרטני של אסיר ספציפי, ועל כן, אין מקום להידרש לטענותיו הכלליות של המבקש.

9.

ביום 18.4.2022 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, בקבעו את הדברים הבאים:

"בפניי עתירה להורות על שילובו של העותר בטיפול ייעודי לעברייני מין במסגרת מב"ן או בכל מחלקה טיפולית אחרת לעברייני מין.

העותר נשפט ל- 30 שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות מין חמורות בקטינות; הוא החל לרצות את מאסרו בשנת 2002 ומועד שחרורו המלא צפוי בחודש מאי 2032. העותר טוען כי המועד 2/3 מנהלי חלף בשלהי שנת 2021, כי הוא השתתף עד כה בקבוצות טיפוליות והתמסר להליך השיקום, וכי אין מקום לעכב עוד את שילובו בטיפול ייעודי – עיכוב הגורע מיכולתו לפנות בבקשה לשחרור מוקדם.

המשיב מצביע, בין היתר, על התייחסות מב"ן בעניינו של העותר המלמדת על מסוכנות מינית גבוהה, על ההתוויה הטיפולית שנקבעה בעניינו של העותר ועל עמדת מב"ן כי אינו מתאים לטיפול ייעודי במחלקה של שב"ס אלא במב"ן בלבד. עוד מדגיש המשיב כי על פי הנהלים שאושרו גם בפסיקת בית המשפט העליון, טיפול ייעודי לעברייני מין בנסיבותיו של העותר, נעשה כחמש שנים לפני מועד השחרור המלא, פרק זמן המאפשר טיפול ייעודי לתקופה של שנתיים ותכנית שיקום לתקופה של 3 שנים נוספות. המשיב מדגיש כי בקבוצה שצפויה להיפתח בקרוב כבר משובצים 14 אסירים שמועד שחרורם הוא בשנים 2026 ו- 2027, וכי אין כל מקום להעדיף את העותר על פניהם.

עיינתי בחומר שהונח בפניי ושקלתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. איני רואה להאריך בדברים, שכן המסגרת המשפטית ויישומה בעניינו של העותר כבר פורטו בהחלטת בית המשפט העליון ברע"ב 3058/17 אבו קרינת נ' שירות בתי הסוהר (19.6.2017). במסגרת ההחלטה האמורה, ובהחלטות נוספות בסוגיה הנדונה, הובאה בחשבון הטענה כי שילוב אסירים השפוטים למאסר ממושך בטיפול ייעודי 5 שנים לפני שחרורם המלא, עלול להקשות עליהם מבחינת הפנייה לוועדת השחרורים, אולם חרף זאת אומצו המלצות הצוות המקצועי בעניין זה, שהגיונן בצידן.

מכל מקום, לאחר שבחנתי את ההתייחסויות המקצועיות בעניינו של העותר, לרבות זו שמיום 24.3.22; ולאחר שנתתי דעתי להבהרת המשיב כי הקבוצה הטיפולית שצפויה להיפתח בקרוב במב"ן מאוישת באופן מלא באסירים שמועד שחרורם המלא קרוב יותר מזה של העותר; ובהתחשב בשיקול הדעת המסור למשיב ולגורמים המקצועיים מטעמו בכגון דא – לא מצאתי עילה להתערבותי במקרה זה.

אני ער לטענת ב"כ העותר לעניין המתווה שנקבע שלפיו יש לשוב ולבחון תוך 5 שנים את יישום המלצות הצוות המקצועי. ב"כ המשיב עדכן כי הנושא מצוי בבחינה וכי הוא מערב גם גורמים מחוץ לשב"ס. חזקה כי הנושא אכן ייבחן כראוי בשים לב להחלטות שניתנו בשנת 2017, ומכל מקום, בשלב זה לא מצאתי כי יש מקום להורות על שילובו של העותר בטיפול ייעודי במב"ן, מהטעמים שפורטו לעיל.

העתירה נדחית" .

מכאן בקשת רשות הערעור דנן, שהוגשה ביום 14.6.2022, לאחר מתן ארכה להגשתה במועד זה (בש"ם 3373/22).

10.

בבקשתו, שב המבקש על טענתו העיקרית, כי יש לשלבו בטיפול קבוצתי יעודי לעברייני-מין, במסגרת מב"ן, מן הטעמים שהעלה בבית המשפט המחוזי. לכך מוסיף המבקש, כי קיימת הצדקה לדון עתה בעניינו, אף שמדובר בבקשת רשות ערעור, משום ש "פסק הדין בעניינו של ברוורמן לא קוים הלכה למעשה, בעיקר בצד האופרטיבי" . לדברי המבקש, טענתו-זו מעוררת "שאלה משפטית רחבת היקף מובהקת החורגת מעניינו הפרטני של המבקש" , שכן "ישנה קבוצה שלמה של אסירים, שמוגדרים בעלי מסוכנות גבוהה, שכל האמור בבקשה זו מתייחס גם לעניינם. מכולם נשללת האפשרות להשתלב בטיפול, מכולם נשללת האפשרות להשתחרר בשחרור מוקדם וכולם אינם יכולים להתקדם במדרגים השונים של הכלא" . המבקש מוסיף וטוען בהקשר זה, כי קביעה קטגורית כי ניתן להתחיל טיפול רק כאשר יתרת המאסר עומדת על 5 שנים, מביאה לאפליה קשה, בין אסירים הכלואים לתקופות ממושכות, לבין אסירים שנגזר עליהם עונש מאסר קצר יותר. ואכן, לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי כדברים האלה, בעניין ברברמן . אמנם, באותו עניין, בעקבות בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה, הורה בית המשפט העליון על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ואימץ את מסקנות הצוות הרב-מקצועי, אך לשיטת המבקש, "ברור לכולי עלמא כי המסקנות שהתגבשו אינן מסקנות סופיות ולא היו אמורות להיות כאלה, כי אם מתווה ראשוני שבמהלכו ייאספו נתונים שונים, ייבחנו התוצאות האופרטיביות וכל אלה יושוו אל המציאות בשטח, ויתקבלו מסקנות סופיות המבוססות על נתונים אמפיריים" . המבקש טוען אפוא, כי כאשר בית המשפט הורה על אימוץ מסקנות אלה, ודאי עמדה לנגד עיניו גם קביעת הצוות הרב-מקצועי, כי בחלוף 5 שנים יתקיים דיון בנושא, כדי ללמוד את ישום ההמלצות, על סמך הנתונים שיֵאספו, ועל יסוד הניסיון שיצטבר. עתה, משלא נעשה כן, יש לקבוע כי שגה בית המשפט המחוזי, בכך שבחר שלא ליתן משקל מספיק לעובדה כי פסק הדין בעניין ברברמן , לא קוים, הלכה למעשה, על כלל רכיביו. נתון זה, כך המבקש, מצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

11.

המשיבה טוענת מנגד, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות; הן על הסף, הן לגופה. לדבריה, הבקשה כולה תחומה לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, המעוניין להשתלב בטיפול יעודי לעברייני-מין, במסגרת מב"ן, והיא נדחתה מחמת טעמים קונקרטיים הקשורים במבקש, בהתאם לעובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. אמנם, המבקש מנסה לשוות נופך עקרוני לבקשתו, אך הלכה למעשה, השאלה העקרונית שאותה מבוקש לעורר עתה, נדונה והוכרעה זה מכבר בעניין ברברמן , ובפסקי דין והחלטות נוספות שניתנו לאחר מכן. על כן, אין מקום לשוב ולהידרש לסוגיה זו מחדש, אגב עניינו הפרטני של המבקש. מעבר לכך נטען, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, באשר בית המשפט המחוזי, בדחותו את העתירה, נסמך על שיקול דעתם המקצועי של הגורמים הרלבנטיים בשירות בתי הסוהר, ועל חוות הדעת המקצועית של מב"ן, אשר קבעו כי אין לשלב את המבקש בשלב זה, בטיפול יעודי כאמור. לצד זאת, במסגרת תגובתה, לא התעלמה המשיבה מטענת המבקש, כי הוסכם לשוב ולדון בהמלצות הצוות הרב-מקצועי, לאחר 5 שנים, כאשר מועד זה חלף עוד בחודש דצמבר 2021, ובהקשר זה היא מציינת, כי "על פי הנמסר ממשרד הבריאות, בשלב זה נערכה פנייה לפרופסור לבקוביץ', מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש 'מרחבים' אשר מב"ן היא חלק ממנו, במטרה לבחון כיצד ניתן לשוב ולבחון הנושא בדרך יעילה ומיטבית" . כך או כך, לעמדת המשיבה, אין באמור כדי לשנות ממסקנת הדברים לגבי עניינו הפרטני של המבקש, כי לעת הזו, אין לשלבו בטיפול יעודי במב"ן. המשיבה מוסיפה, כי אם בעתיד יחול שינוי כללי במדיניות האמורה, מחמת בחינה מחודשת, או מכל טעם אחר, או אז תעמוד למבקש זכות לפנות בבקשה חדשה בעניין, וטענותיו תהיינה שמורות לו.

12.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, על הסף ולגופה. העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, וכמוה גם הבקשה שלפנַי, מתמקדות בעיקר בעניינו הפרטני של המבקש, ובבקשת המבקש להורות על שילובו בטיפול יעודי במב"ן מחמת נסיבותיו הקונקרטיות. נסיבות אלה, כשלעצמן, אינן מעוררות שאלה כללית, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, העשויה להצדיק מתן רשות ערעור. עניינים כגון דא, שאלת שיבוצו של אסיר קונקרטי לטיפול כזה או אחר, מסורים לשיקול דעתו המקצועי של שירות בתי הסוהר, ועילת ההתערבות בהם מצומצמת עד מאוד. חזקה על שירות בתי הסוהר כי בחן את מכלול הנסיבות, ואת השיקולים השונים, טרם קביעתו כי לא ניתן לשבץ את המבקש בטיפול יעודי במב"ן. לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי, כעניין שבעובדה, כי "לאחר שבחנתי את ההתייחסויות המקצועיות בעניינו של העותר, לרבות זו שמיום 24.3.22; ו לאחר שנתתי דעתי להבהרת המשיב כי הקבוצה הטיפולית שצפויה להיפתח בקרוב במב"ן מאוישת באופן מלא באסירים שמועד שחרורם המלא קרוב יותר מזה של העותר ; ובהתחשב בשיקול הדעת המסור למשיב ולגורמים המקצועיים מטעמו בכגון דא – לא מצאתי עילה להתערבותי במקרה זה" (ההדגשה הוּספה – נ' ס').

13.

אמנם, המבקש טוען לקיומה של שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינו הפרטני, בהתייחס למועד הראוי לשיבוץ עברייני-מין, המרצים עונש מאסר ממושך, בטיפול יעודי במב"ן, אך כטענת המשיבה, שאלה זו נדונה והוכרעה זה מכבר, בעניין ברברמן . לא זו בלבד, בית המשפט אף הבהיר זאת למבקש עצמו, בדחותו את בקשת רשות הערעור הקודמת שהוגשה על-ידו (רע"ב 3058/17). אין לכחד, בהמלצות הצוות הרב-מקצועי נקבע, כפי שהוזכר לעיל, כי "הוסכם לשוב ולדון בנושא בעוד 5 שנים, על מנת שבתקופה זו ניתן יהיה ללמוד את יישום ההמלצות, על סמך נתונים שיאספו ועל סמך הניסיון שיצטבר" , ומועד זה חלף ביום 20.12.2021. ואולם, אינני מקבל בהקשר זה את פרשנותו של המבקש, כי "משעה שוועדת המומחים לא כונסה, ההמלצות שקיבלו תוקף של פסק דין אינן רלוונטיות יותר, שכן כינוס הוועדה ובחינת הנתונים שנאספו היה תנאי קריטי לתיקוף מסקנותיה" . אין ספק, כי קביעת הצוות הרב-מקצועי, שיש לקיים דיון מחודש בנושא, בחלוף 5 שנים, על מנת שניתן יהיה ללמוד את אופן ישום ההמלצות, לאחר איסוף נתונים ובשים לב לניסיון שיצטבר בתקופה זו, הוא עניין חשוב ומהותי, שיש לתת עליו את הדעת, מתוך כובד ראש. ברם, אין משמעות הדבר, כי עד להשלמת בחינה זו, ההמלצות אינן תקֵפות עוד. לעת הזאת, כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, "ב"כ המשיב עדכן כי הנושא מצוי בבחינה וכי הוא מערב גם גורמים מחוץ לשב"ס. חזקה כי הנושא אכן ייבחן כראוי בשים לב להחלטות שניתנו בשנת 2017" . כמו כן, כפי שהוזכר לעיל, גם בהליך שלפנינו, עדכנה המשיבה בתגובתה, כי "על פי הנמסר ממשרד הבריאות, בשלב זה נערכה פנייה לפרופסור לבקוביץ', מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש 'מרחבים' אשר מב"ן היא חלק ממנו, במטרה לבחון כיצד ניתן לשוב ולבחון הנושא בדרך יעילה ומיטבית" . על כן, יש לאפשר למשיבה לפעול בהתאם להמלצות הצוות הרב-מקצועי, וחזקה עליה כי תעשה זאת בתוך פרק זמן סביר, בהתחשב, בין היתר, בעובדה כי 5 שנים ממועד גיבוש ההמלצות חלף-עבר זה מכבר, לפני למעלה מחצי שנה.

14.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

כדברי המשיבה בתגובתה, אם בעתיד יחול שינוי במדיניות האמורה, בעקבות הדיון המחודש, או מכל טעם אחר, תעמוד למבקש הזכות לפנות בבקשה חדשה, וטענות הצדדים תהיינה שמורות להם לעניין זה.

בנסיבות, לא יֵעשה צו להוצאות.