רע"ב 1073/13 אברהם בן חמו נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' פרסקי ), מיום 5.2.2013 בעת"א 57728-01-13, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת בת 4 שעות לצורך השתתפות באירוע בר המצווה של בנו שצפוי להתקיים ביום 13.2.2013.

1.

המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר של 33 חודשים בגין עבירות של סחר בסמים מסוכנים. מדובר במאסרו הרביעי של המבקש. לחובת המבקש הרשעות קודמות בגין הריגה, סחר בסמים, עבירות אלימות ואלימות במשפחה.

2.

בדו"ח האבחון והמיון שנערך למבקש עם תחילת ריצוי המאסר נאמר כי מדובר באדם בעל קווים מניפולטיביים ברורים בהתנהלותו, אשר דיווחיו תואמים את מטרותיו ואשר עושה רושם בלתי אמין. עוד צוין כי נראה שמעורבותו בסמים ובפלילים גדולה מזו המדווחת על ידו. לבסוף צוין כי ועדת מיון קודמת קבעה לגביו כי בהיעדר מוטיבציה לשינוי אורח חייו העברייני הוא אינו מתאים לטיפול ושיקום.

3.

המבקש פנה אל המשיב בבקשה לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת בת ארבע שעות לצורך השתתפות באירוע בר המצווה של בנו שצפוי להתקיים ביום 13.2.2013. המשיב דחה את הבקשה. צוין כי מדובר באסיר בפרופיל אלמ"ב שעניינו טרם נדון בועדת אלמ"ב; כי האסיר מכור לאלכוהול מזה 13 שנים וכי ההתמכרות לא טופלה עד כה ותדרוש טיפול גמילה אינטנסיבי; כי מדובר באסיר רצידיביסט שרק החל לרצות את מאסרו הנוכחי וטרם השתלב בתעסוקה או בטיפול, וכי הוא אינו מוכר לגורמי בית הסוהר באופן המאפשר ליתן הערכה בדבר מידת מסוכנותו וכוחותיו להתמודד בנוגע ליציאתו לחופשה; ולבסוף, כי המבקש לא ריצה את תקופת המאסר המינימלית הקבועה בפקודת הנציבות לצורך יציאה לחופשה. בנוסף צוין כי כלל הגורמים אינם ממליצים על הוצאתו לחופשה מיוחדת. מכל הטעמים האמורים דחה המשיב את הבקשה.

4.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי עתירה כנגד החלטת המשיב, במסגרתה טען כי השיקולים לאישור חופשה מיוחדת צריכים להיות שונים מהשיקולים לאישור חופשה רגילה. לבית המשפט הוגשה עמדת גורמי הטיפול (שהוכתרה בכותרת "התייחסות סוציאלית"). גורמי הטיפול הדגישו שני קשיים מהותיים בהיעתרות לבקשה: ראשית , קושי בחשיבה לטווח ארוך ובעמידה בגבולות, כאשר מדובר באסיר עם היסטוריה פלילית ארוכה אשר הפר במאסרו הקודם את תנאי הרישיון ממאסר ואשר התקשה לנהל אורח חיים נורמטיבי ולו לתקופות קצרות; שנית , התמכרות ארוכת שנים וקשה לאלכוהול שלא טופלה עד כה ושעמדה ברקע חלק ממאסריו הקודמים של המבקש ושל התנהלותו הבלתי נורמטיבית מחוץ לכותלי בית הסוהר. מנגד, צוין כי המבקש מביע מוטיבציה להשתלב בטיפול ונראה שהוא מצוי בתחילתו של תהליך הבנה ומודעות לגבי מצבו וחייו. לפיכך, המליצו גורמי הטיפול שלא להיעתר לבקשת המבקש לחופשה מיוחדת.

5.

בית המשפט דחה את העתירה. נקבע כי כשבוחנים בקשה לחופשה מיוחדת וקצרה בת מספר שעות, לצורך אירוע מיוחד, ניתן להקל וללכת לקראת אסירים יותר מאשר כשבוחנים בקשה לחופשה רגילה. בנוסף צוין כי אין חולק שמדובר באירוע בעל חשיבות למבקש ולבנו. עם זאת, נקבע כי השאלה שבית המשפט צריך לבחון הינה האם המשיב הפעיל שיקול דעת, והאם שיקול הדעת שהופעל הינו סביר. נקבע כי במקרה דנן ועל רקע נסיבותיו המיוחדות של המבקש, עמדת המשיב – בדגש על עמדת גורמי הטיפול והחשש להימצאות העותר בסיכון – הינה עמדה סבירה שאין מקום להתערב בה.

6.

במסגרת הבקשה שלפני טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לכך כי מדובר בבקשה לצאת לחופשה מיוחדת המצומצמת בזמן ובמקום, לטובת השתתפות באירוע משפחתי ממדרגה ראשונה, וכי היעדרותו של המבקש מהאירוע תגרום לו ולבני משפחתו עוגמת נפש קשה. נטען כי ייתכן שהמבקש צריך לעבור הליך טיפולי לגמילה מאלכוהול, וכי אכן בשלב זה הוא אינו עומד בקריטריונים ליציאה לחופשה, אולם מכך אין לגזור שדין בקשתו להידחות. נטען כי העובדה שמדובר באסיר רצידיביסט המכור לאלכוהול אינה צריכה כשלעצמה להוות מחסום בפניו לצורך יציאה לאירוע משפחתי. עוד נטען כי המשיב ובית המשפט לא שקלו את השיקול האנושי שביציאה לאירוע משפחתי ואת העובדה שניתן להבטיח את יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת וקצרה באמצעות ליווי ופיקוח של ערֵבים נעדרי עבר פלילי. במישור העקרוני, נטען כי מדובר בבקשה שחורגת מנסיבות המקרה הספציפיות ושמעוררת שאלה עקרונית – מהם הקריטריונים שרשאי המשיב לשקול על מנת למנוע יציאה מבוקרת של אסיר לחופשה מיוחדת.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ובשים לב לסד הזמנים הדחוק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל ידוע ומושרש היטב בפסיקת בית משפט זה הינו כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן במשורה, במקרים חריגים בלבד בהם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שהוא בעל חשיבות כללית [ראו, בין היתר, רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993)]. כך במיוחד כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט בעתירות אסיר שעוסקות בדחיית בקשת אסירים ליציאה לחופשה. עתירות אלה הינן שכיחות במיוחד, מטבע הדברים, ובפסיקתו של בית משפט זה נקבע במפורש, ולא אחת, כי לאסיר אין זכות קנויה לחופשה בעת היותו במאסר, וכי מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר [להרחבה בנקודה זו, ראו למשל: רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל (14.3.2012) והאסמכתאות המאוזכרות בפסקה 12 שם]. כך בבקשות לחופשה "רגילה" וכך בבקשות לחופשה מיוחדת לצורך יציאה לאירוע משפחתי מסוים [ראו, למשל: רע"ב 7877/10 אביגדור נ' משטרת ישראל (28.10.2010)].

8.

לא מצאתי כי הבקשה דנן מצדיקה מתן רשות ערעור. בניגוד לטענות המבקש, אין המדובר בבקשה בעלת חשיבות משפטית או כללית, אלא בבקשה הנטועה כל כולה בעובדות המקרה על רקע נסיבותיו הספציפיות של המבקש. כאמור לעיל, גורמי הטיפול אינם ממליצים על יציאת המבקש לחופשה, לנוכח התמכרותו הקשה לאלכוהול שטרם טופלה ולנוכח היותו אסיר רצידיביסט. המשיב דחה את הבקשה לנוכח המלצת גורמי הטיפול ולנוכח העובדה שהמבקש טרם סיים לרצות תקופת מאסר מינימאלית לצורך בחינת יציאתו לחופשה. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות העניין מדובר בהחלטה סבירה שאינה מקימה עילה להתערבות. נקבע כי רצונו של המבקש לצאת לאירוע המשפחתי מובן, אך השיקולים האמורים גוברים על השיקול ההומניטארי. לאחר עיון, סבורני כי אין הצדקה להתערב בנסיבות העניין בשיקול דעת המשיב, וכפועל יוצא אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור, המבקש הינו אסיר רצידיביסט בעל התמכרות קשה וארוכת שנים לאלכוהול, ועד היום לא התמיד בהליך טיפולי ושיקומי כלשהו. סבורני כי המשיב צדק בקובעו כי שיקולים אלו מכריעים את הכף לכיוון דחיית הבקשה.

ודוק, איני מקל ראש ברצונו של המבקש ליטול חלק בחגיגת בר המצווה של בנו ובחשיבותו של אירוע זה למבקש, לבנו ולשאר בני משפחתו. יחד עם זאת, מעת שהחל לרצות עונש מאסר בפועל, אין למבקש זכות קנויה לצאת לחופשה, גם אם מדובר בחופשה מיוחדת שברקע לה אירוע משפחתי בעל חשיבות רבה. כאמור, אישור יציאה לחופשות לאסיר הינה החלטה המצויה בסמכותו של המשיב ונתונה לשיקול דעתו. החלטת המשיב בבקשת אסיר ליציאה לחופשה – גם כאשר מדובר בחופשה מיוחדת בת מספר שעות – נבחנת תמיד על רקע הנסיבות הספציפיות של האסיר באותה עת, והינה פרי איזון

ספציפי בין השיקולים השונים שנוגעים לאותו אסיר. שיקול הדעת המוקנה למשיב בכגון דא הינו רחב, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט בהחלטותיו תהיה מינימאלית וזהירה מאד. כך בבית המשפט לעניינים מנהליים, וכך מכוח קל וחומר בבית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.