בש"פ 7888/11 ג'מאל אבו סייף נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי מיום 9.8.2010 ומיום 30.11.2010. בהחלטות אלה נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים שהרשיעוֹ בעבירה של ביצוע עבודות ללא היתר, והערעור עצמו – נמחק.

הרקע העובדתי להגשת הבקשה שלפניי – הכולל תסבוכת דיונית מיותרת – תואר בהחלטתו של כבוד השופט ס' גובראן ברע"פ 7894/11, ואיני רואה צורך להאריך בדברים. תמצית הדברים היא זו: לאחר שניתנו ההחלטות האמורות לעיל (מיום 9.8.2010 ומיום 30.11.2010), המבקש לא השיג עליהן ובמקום זאת בחר להגיש ערעור חדש לבית המשפט המחוזי (בצירוף בקשה להארכת מועד). הערעור החדש נדחה ביום 14.3.2011, וזאת "בנסיבות בהן הוגש מחדש, בטענות לא טענות, ערעור שנמחק משום שבקשה להארכת מועד להגשתו, נדחתה זה מכבר ולא הוגש עליה ערעור". לאחר החלטה זו התקיים בירור בשאלת הטלת הוצאות אישיות על המבקש ובא-כוחו (בית המשפט המחוזי נמנע מכך בסופו של יום, לפנים משורת הדין), וכן נדחו בקשות נוספות שהגיש המבקש לביטול פסק-דין, לקביעת דיון בבקשה ולשחרור ממאסר. אף בקשה נוספת – לעיון חוזר – נדחתה.

אם כן, בבית המשפט המחוזי התקיימו שני "סיבובים ערעוריים" – הראשון בגדרי עפ"א 5325-08-10, ובו ניתנו ההחלטות נשוא הבקשה שלפניי, והשני בגדרי עפ"א 1947-12-10, אשר בו ניתנו ההחלטות המאוחרות יותר.

בעקבות ההשתלשלות האמורה הגיש המבקש שני הליכים לבית משפט זה: האחד , בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות "בסיבוב הראשון" שהתנהל בבית המשפט המחוזי (בש"פ 7888/11 – ההליך שבפניי); השני , בקשת רשות ערעור על ההחלטות שניתנו "בסיבוב השני" בבית המשפט המחוזי (רע"פ 7894/11).

במסגרת ההליך שבכותרת הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין, וכבוד השופטת נאור, בהחלטתה מיום 2.11.2011 – בהסכמת המדינה – קבעה כי המבקש ישוחרר מבית האסורים בערובה, בתנאים שפורטו, זאת עד להחלטה בבקשה להארכת מועד שלפניי, עד להכרעה בערעור על החלטתי (אם יוגש), או עד להחלטה ברע"פ 7894/11 – לפי המאוחר.

בינתיים, ביום 6.11.2011, דחה כבוד השופט ג'ובראן את רע"פ 7894/11 – הנוגע כאמור "בסיבוב השני" שהתקיים בבית המשפט המחוזי – תוך שהובהר כי טענותיו של המבקש, ככל שהן נוגעות להליך הראשון בבית המשפט המחוזי, תתבררנה בגדרי בש"פ 7888/11.

עתה, משהוגשה תגובת המשיבה, הגיעה העת להכריע בבקשה להארכת מועד. לאחר ששקלתי בדבר ועיינתי בטענות הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה. לא בנקל הגעתי למסקנה זו. התנהלותו הדיונית של המבקש – שלא רק איחר בהגשת הערעור לבית המשפט המחוזי אלא בחר, לאחר שנדחתה בקשתו להארכת מועד, לקיים "סיבוב שני" בבית המשפט המחוזי – היא לכאורה התנהלות מוקשה. הדברים באים לידי ביטוי לא רק בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי (שאף שקל חיוב בהוצאות אישיות), אלא גם בהחלטתו של כבוד השופט ג'ובראן ברע"פ 7894/11:

המבקש הגיש את ערעורו לבית המשפט המחוזי לאחר שערעור קודם שהגיש נמחק כיוון שהוגש באיחור, והבקשה להארכת המועד להגשתו – נדחתה. בנסיבות אלה, ולנוכח העובדה שההחלטה בדבר דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור הפכה לחלוטה, מלכתחילה לא היה מקום לדון בערעור שהגיש המבקש לגופו, מבלי לפתור תחילה את סוגיית מועד הגשתו.

לענייננו, התנהלותו של המבקש היא שגרמה לעיכוב הממושך בפנייה לבית משפט זה, כך שהיום מונחת לפניי בקשה להארכת מועד שעניינה החלטות שניתנו לפני שנה ויותר.

עם זאת, מנגד ניצבים שני שיקולים מרכזיים. האחד , גזר הדין שהוטל על המבקש (בבית המשפט לעניינים מקומיים) כולל תשלום קנס או חודשי מאסר ארוכים תמורתו. המבקש טוען כי אין באפשרותו לשלם את הקנס, ואכן הוא החל לרצות את עונש המאסר, עד ששוחרר מכוח החלטתה של כבוד השופטת נאור. השני , בהחלטתו מיום 9.8.2010 התבסס בית המשפט המחוזי, בין היתר, על הנחה עובדתית שגויה; לאמור: בית המשפט המחוזי סבר כי פסק-הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים ניתן ביום 3.1.2010, ואילו בפועל, הכרעת הדין ניתנה ביום 3.1.2010 ואילו גזר-הדין (שממנו יש למנות את פרק הזמן להגשת ערעור) ניתן ביום 18.4.2010. בהתחשב בכך, איני רואה לקבוע בשלב זה כי בקשת רשות הערעור גופה אינה מעלה שאלה הראויה להתברר.

סבורני כי השיקולים האמורים, בהצטברם, מטים את הכף – גם אם במשקל נוצה – לטובת קבלת הבקשה חרף התנהלותו הדיונית הבעייתית לכאורה של בא-כוח המבקש; זאת, בשים לב לגישה הגמישה יחסית הנוהגת בבקשות למתן ארכה בהליכים פליליים (כמובן, אין בדברים אלה כדי לגרוע מן הכלל שגם בהליך הפלילי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בחוק). ברי כי איני קובע או מרמז דבר לעניין ההכרעה בבקשת רשות הערעור גופה, והחלטתי-זו היא אך ורק פתח למבקש להביא לפני שופט בית משפט זה את השגתו על ההחלטות מיום 9.8.2010 ומיום 30.11.2010.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת אפוא. המזכירות תפתח תיק של בקשת רשות ערעור, ותתייק בו את החלטתי-זו.

בשולי הדברים מתבקשת הערה נוספת: הבקשה להארכת מועד שהוגשה בתיק זה מתפרסת על 52 עמודים. אין כל הצדקה להגשת הליך של בקשה להארכת מועד בהיקף כזה, ומיותר לציין כי הבקשה כוללת פרטי-פרטים וציטוטים רבים שעניינם ההליך הפלילי גופו ושאין בהם צורך אמיתי ככל שמדובר בבקשת ארכה, להיפך – יש בהם כדי להכביד על בית המשפט ועל הצד שכנגד, ולהקשות על איתור ובירור יעיל של הנימוקים הנוגעים לסוגיית הארכה.