בש"פ 7894/10 ראובן ברביבאי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ד' מגד ) במ.ת. 31088-10-10 מיום 25.10.2010, בה הורה על המשך מעצרו של העורר לאחר שנקבע כי עשה שימוש בנשק קר במהלך קטטה וכי קיימת עילת מעצר בעניינו. כן הורה בית המשפט המחוזי על עריכת

תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

העובדות לפי כתב האישום

1.

הנאשם 1 עבד ביום 3.10.2010 בשעות הערב בפיצוציה "24" ברחוב יגאל ידין בבאר-שבע. במקום נכח גם רן דביר, קרוב משפחתו. סמוך לשעה 23:00 בילו בפיצוציה שלושה אנשים (להלן: השלושה ) וביניהם גם העורר ואליהו בן משה שהחזיק בסכין. הנאשם 1 ניגש לשלושה והתפתח ביניהם ויכוח. הנאשם 1 התקשר לישראל אברמוב וביקש ממנו להגיע לפיצוציה במהירות עם חבריו, הנאשמים 4-3. הנאשם 1 הלך לעמדת המוכר בפיצוציה, נטל סכין בידו וניגש במהירות לשלושה, כשהוא רץ לעבר העורר עם הסכין. הנאשם 1 תקף את השלושה ואליו הצטרף רן, ואילו השלושה תקפו חזרה את הנאשם 1 ואת רן, תוך שהם עושים שימוש בסכין ובחפצים חדים. במהלך האירוע גרמו מי מהשלושה לנאשם 1 חתך במצחו, דקרו אותו מאחור בראשו, ביד ימין ובכתף שמאל.

2.העורר יצא מהפיצוציה כשהוא אוחז בנרגילה שחלק ממנה עשוי זכוכית והשליך אותה לעבר הנאשמים 3 ו-4 וישראל אברמוב שהגיע עמם למקום. כתוצאה מניפוץ הזכוכית בנרגילה נפגע ישראל בידו ונזקק לטיפול רפואי. הנאשם 3 רץ לפיצוציה, הרים כסא ותקף את השניים שהיו עם העורר באמצעותו. הנאשם 1 והעורר המשיכו להתקוטט כשהם מכים זה את זה באגרופים. סמוך לאחר מכן תקפו הנאשמים 1, 4-3 ואחרים את אליהו והמשיכו להכותו כשהוא שוכב על הקרקע ובין היתר דקרו אותו פעמיים בחזהו באמצעות סכין או חפץ חד. לאחר מכן אסף הנאשם 4 את הנאשם 1 ברכבו והוביל אותו למרכז הרפואי סורוקה שם אושפז עקב פציעותיו, נזקק לתפרים ואף נותח בידו. כמו כן כתוצאה ממעשי הנאשמים נפצע העורר בראשו מאחור ונחתך מעל אוזן שמאל. כמו כן אליהו שנדקר פעמיים בחזהו הובהל אף הוא למרכז הרפואי סורוקה שם נסגר הפצע בסיכות, אולם לאחר מכן מצבו התדרדר והוא נזקק לנקז בחזה עקב שטף דם פנימי.

3.

בשל המעשים שלעיל הואשמו העורר והנאשמים הנוספים בתגרה, לפי סעיף 191 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; הנאשם 1 בלבד הואשם בהחזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; והעורר בלבד הואשם בגרימת פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין.

הליכי המעצר עד כה

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של העורר והנאשמים האחרים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. הבקשה נדונה תחילה על ידי השופטת ט' חיימוביץ אשר הורתה על מעצר ביניים של הנאשמים. מהחלטתה של השופטת חיימוביץ מיום 17.10.2010 (נספח ג' לכתב הערר) עולה כי עם הגשת הבקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים כנגדם ביום 15.10.2010, עתר בא כוח העורר לבית המשפט וביקש עוד לפני שמיעת טיעוני הצדדים בעניין הראיות לכאורה כי המאשימה תציג "ניצוץ ראייתי" הקושר את העורר לעבירות המיוחסות לו מעבר לעובדת היותו במקום. לכן, הופרד הדיון בעניין מעצרו של העורר מהדיון במעצרם של האחרים. המאשימה הפנתה את בית המשפט לתקליטור של סרט צילום מתוך מצלמת אבטחה שהותקנה בפיצוציה, המתועד גם על ידי דו"ח צפייה (נספח ו' לכתב הערר). המאשימה הדגישה כי הנאשמים לא שיתפו פעולה בחקירה ומשכך סרט הצילום הוא הראיה העיקרית כנגד העורר. בא כוח העורר טען כי הסרט לא מעלה שהעורר היה שותף לדקירות וגם דו"ח הצפייה לא קושר אותו לאחיזה בחפץ חד ודקירה של מי מהמעורבים. השופטת חיימוביץ ציינה כי עיינה בסרט ובחומר הראיות המלא. עוד ציינה השופטת חיימוביץ

כי טרם נשמעו טיעוני הצדדים בשאלת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, על מנת לאפשר לסנגורים ללמוד את חומר הראיות, וכיוון שמדובר בשלב מקדמי של הליך המעצר הרי שאין מקום לקבוע האם קיימות ראיות לכאורה אם לאו. יחד עם זאת, לשם מעצרו של העורר בשלב מקדמי זה ציינה השופטת חיימוביץ כי קיים "ניצוץ ראייתי" הקושר את העורר בקשר ראשוני ומקדמי לעבירות המיוחסות לו.

5.

השופטת

חיימוביץ ציינה בהחלטתה כי אמנם הדברים אינם מתועדים בדו"ח הצפייה באופן ברור והיה צורך לצפות בקלטת מספר פעמים על מנת להבחין בהם, אולם בסרטון נראה הנאשם 1 כשהוא שולף סכין ורץ עם סכין שלופה לעבר העורר שישב בפיצוציה עם שני חבריו. האחד לבש חולצה שחורה עם כיתוב צהוב והשני לבש חולצה כחולה. בשלב זה מדובר בתקיפה לכאורה של העורר וחבריו על ידי הנאשם 1. העורר וחבריו קמים ומתפתחת קטטה. בשלב מסוים הנאשם 1 רץ לחדר אחר, כאשר שלושת יושבי השולחן רצים אחריו. השופטת חיימוביץ

הדגישה כי אילו הייתה הקלטת מסתיימת במקום זה מסקנתה הייתה שונה נוכח התקיפה שבוצעה על ידי הנאשם 1. ואולם, לאחר שהמעורבים רצים לחדר פנימי, נראה הבחור הנוסף עם החולצה השחורה והכיתוב הצהוב כשסכין שלופה בידו והוא מבצע תנועת תקיפה ורץ בתוך החדר הפנימי בפיצוציה באופן שנחזה כאילו הוא רודף אחרי מאן דהוא. העורר רץ לידו, לכאורה שותף במרדף החמוש אחרי אדם שלא נראה בתקליטור. השופטת חיימוביץ

הדגישה כי מכיוון שהעורר לא ניתק מגע לכאורה אלא נראה משתתף בתקיפה חמושה יש בכך כדי לקיים את הניצוץ הראייתי הנדרש לצורך מעצר ביניים. בא כוח העורר טען לפניי השופטת חיימוביץ כי היא התייחסה לשנייה מסוימת בהקלטה ומעבר לכך טען כי האדם הנוסף שנמצא ביחד עם הבחור עם החולצה השחורה והכיתוב הצהוב הוא לא העורר. השופטת חיימוביץ

ציינה כי קביעותיה אינן מהוות סוף פסוק באשר לזהותו של האחר שעמד ליד בעל הסכין שכן היא קיבלה החלטתה מבלי לשמוע טיעונים.

6.

הבקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים נדונה לפני השופט ד' מגד . ביום 21.10.2010 קבע השופט מגד כי אינו יכול לקבל את מסקנתה של השופטת חיימוביץ לפיה העורר הינו שותף לכאורה במרדף החמוש אחר אדם שלא נראה בדיסק. ואולם, ההחלטה בעניינו של העורר נדחתה ליום 25.10.2010. לאחר שנשמעו טענות הצדדים ניתנה החלטתו של בית המשפט. בית המשפט המחוזי ניתח את חומר הראיות שהובא לפתחו, ובעיקר את סרטוני מצלמות האבטחה שהותקנו בפיצוציה. באשר לעורר נקבע כי הוא נראה יוצא מהפיצוציה כשהוא אוחז בנרגילה יחד עם אליהו המחזיק סכין. לאחר מכן רואים את העורר משליך את הנרגילה לעבר הנאשם 3 ואנשים נוספים אך לא רואים אותו ליד אליהו כשזה הניף את ידו בתנועות של דקירה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי ישראל אברמוב טען בחקירה שנפצע מהנרגילה בידו. לפיכך, נקבע על ידי בית המשפט כי בכל הנוגע לראיות לכאורה העורר לא נצפה עושה שימוש בסכין אך תועד כאשר השליך נרגילה מזכוכית שפגעה בישראל אברמוב. בית המשפט ציין כי בעוד שהנאשמים 4-3 לא עשו שימוש בנשק קר הרי שהנאשמים 2-1 עשו כן ולפיכך קמה בעניינם עילת מעצר לאור מסוכנותם. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לעורר עבר פלילי מכביד הכולל עבירות אלימות חמורות, איומים, החזקת סכין ועבירת סמים. העורר ריצה עונשי מאסר, אולם מאז 1998 לא נרשמו לו עבירות. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורם של הנאשמים 4-3 לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, אך בעניינו של העורר והנאשם 1 הורה על המשך אחזקתם במעצר אך בד בבד הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינם עד ליום 15.11.2010. כנגד החלטתו של השופט מגד

מכוון הערר שלפניי.

נימוקי הערר

7.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד בני נהרי – אין התאמה בין מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא ניתן לייחס לו שותפות לדקירה בסכין לבין ההחלטה להותירו במעצר, לכל הפחות לחודש נוסף עד לעריכת תסקיר המעצר, בזמן שכל האירוע החל מכך שהנאשם 1 הוא שתקף את העורר וחבריו. לטענת העורר סתירה נוספת ניכרת בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי לא ניתן לייחס לעורר שותפות לדקירה באמצעות סכין אך בה בעת קבע כי יש בראיות שהוצגו לפניו כדי לבסס שימוש בנשק קר על ידי העורר. לטענת העורר היות שהמאשימה ביקשה את מעצרו מלכתחילה בשל שותפות לשימוש בסכין הרי משהגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי העורר לא היה שותף לדקירה באמצעות סכין היה עליו לשחררו לאלתר ממעצר.

8.

לטענת העורר, לאור קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי הוא לא היה שותף לדקירה באמצעות סכין, הרי שלא ניתן לייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לטענת העורר אין בראיות שהציגה המאשימה כדי לייחס לו אחריות בגין יתר העבירות. כך, טוען העורר כי הוא נראה בסרטון משליך את הנרגילה לעבר הרצפה בפתח הפיצוציה ולא לעבר הנאשמים האחרים, וזאת על מנת להפחיד את הסובבים בטרם פתח במנוסה, בניגוד לגרסתו השקרית של ישראל אברמוב אשר סירב לשתף פעולה עם הצוות הרפואי שהגיע למקום וכל שנגרם לו הוא "חתך קטן" באצבע. משכך, טוען העורר כי לא ניתן לייחס לו גרימת פציעה. עוד טוען העורר לאפליה בינו לבין הנאשמים 4-3 אשר שוחררו לחלופת מעצר, שכן לשניים יש עבר פלילי בעוד עברו הפלילי של העורר הינו רחוק שכן הרישום האחרון בעניינו נעשה בשנת 1998.

תגובת המשיבה

9.

המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד איתמר גלבפיש – תיארה את השתלשלות האירועים כפי שזו נלמדת מצפייה בסרטוני מצלמות האבטחה של הפיצוציה. המשיבה אינה חולקת על הממצא העובדתי לפיו העורר לא אחז בסכין ולא היה שותף לדקירה באמצעות הסכין. כמו כן, המשיבה לא חולקת על כך כי הנרגילה לא הושלכה על ידי העורר על הנאשמים 4-3 כי אם הושלכה על ידי העורר על הרצפה ורסיס הזכוכית של הנרגילה הוא שגרם, כפי הנראה, לפציעה המתוארת בכתב האישום. ואולם, לטענת המשיבה, מכלול הנתונים בעניינו של העורר מלמד על מסוכנותו. כך, טוענת המשיבה כי העורר לא עזב את זירת האירוע משהחלה הקטטה אלא נותר במקום ואף נלווה לחברו שעה שהיה מודע לכך כי החזיק בסכין ולכן אין מדובר במקרה בו אדם תמים מבקש להיחלץ מזירת האירוע. המשיבה מוסיפה כי לנתונים אלו נלווה עברו הפלילי המכביד של העורר בעבירות אלימות ואיומים. המשיבה מציינת בהגינותה כי הרישום הפלילי האחרון בעניינו של העורר בוצע בשנת 1998, אז היה בן 21. עוד מוסיפה המשיבה כי אין מקום להשוות בין עברו הפלילי של הנאשם 3 לבין עברו הפלילי של העורר. משכך, סבורה המשיבה כי טרם שחרורו של המשיב לחלופת מעצר יש לקבל את חוות דעתו של שירות המבחן כגורם מקצועי בעל מומחיות לעניין מסוכנותו של העורר.

10.

במענה לטענותיה של המשיבה הדגיש העורר כי בשל החולשה של הראיות לכאורה אין מקום להותירו במעצר עד לעריכת תסקיר בעניינו, ומשכך מבקש הוא לשחררו ממעצר כבר עתה בכפוף להפקדות וערבויות לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, שמעתי את השלמת הטיעון בעל פה מטעם הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שנמסר לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל כמפורט להלן.

12.

נדמה כי בשאלת הראיות לכאורה אין מחלוקת של ממש בין הצדדים. המשיבה בהגינותה אישרה כי לא ניתן לייחס לעורר דקירה באמצעות סכין או שותפות לפעולה זו, וכן ציינה המשיבה כאמור כי הנרגילה הושלכה על ידי העורר על הרצפה ולא על הנאשמים 4-3. ברי, כי לאור תשתית עובדתית לכאורית זו, והעובדה כי הסרטונים ממצלמות האבטחה מהווים את הראיה העיקרית בתיק זה, הרי שעוצמת הראיות לכאורה העומדות לחובת העורר חלשה וחל בה כרסום. כמו כן, משהבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים הוגשה בעיקר בגין שימוש בנשק קר אך הראיות לכאורה שהוצגו לבית המשפט המחוזי אינן מאששות זאת, ובמיוחד נוכח העובדה כי לא ניתן לייחס לעורר החזקת או שימוש בסכין וכן כי הנרגילה הושלכה על הרצפה בלבד ולא על הנאשמים 4-3, ישנו קושי ממשי להמשיך ולהחזיק בעורר במעצר עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו שעריכתו עשויה לארוך מספר שבועות, זאת במיוחד כשהמאשימה הודתה כי האירוע כולו החל בתקיפת העורר וחבריו על ידי הנאשם 1 וחברו. כמו כן, מעיון ברישום הפלילי של העורר עולה כי הוא ביצע את העבירה האחרונה שבגינה הועמד לדין לפני כ-12 שנים. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, איני סבור כי יש בעברו הפלילי של העורר, בו אין להקל ראש, כדי לשקף מסוכנות המצדיקה, בנסיבות העניין ובשלב זה, החזקתו במעצר מאחורי סורג ובריח.

משכך, הנני מורה כי העורר ישוחרר ממעצר בתנאים מגבילים כמפורט להלן עד לעריכת תסקיר מעצר בעניינו. יצויין כי אין בהחלטתי זו כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לאחר שזה יעיין בתסקיר המעצר.

13.

העורר יפקיד בקופת בית המשפט המחוזי סך של 25,000 ש"ח במזומן וכן יחתום על ערבות עצמית בסך של 50,000 ש"ח, לשם הבטחת התייצבותו להמשך הליכי חקירה והליכי משפט ככל שידרשו. יודגש כי העורר לא ישוחרר ממעצר עד לביצוע ההפקדה וחתימת הערבות העצמית בפועל.

14.

אשר על כן, הערר התקבל.