בש"פ 8437/10 מדינת ישראל נ. איתן אמשקשווילי

המדינה עוררת על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ד' מגד) אשר הורה על שחרורו של המשיב ממעצרו לתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו ובפיקוחם, בתוספת איזוק אלקטרוני, פקוח שרות המבחן למשך 6 חדשים, הפקדת מזומן וערבות עצמית.

1.

על-פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד המשיב ושלושה אחרים, אישום בגין עבירות של תגרה וחבלה בכוונה מחמירה, וכן החזקת סכין. בכתב האישום נטען כי המשיב עבד ביום 3.10.10, בשעות הערב, ב"פיצוציה" השייכת לאביו. במקום נכח גם קרוב משפחתו, רן. סמוך לשעה 23:00, בילו בפיצוציה שלושה אנשים ביניהם נאשם 2 בכתב האישום ואליהו בן משה (להלן: אליהו ) שהחזיק ברשותו בסכין (להלן: הלקוחות ). המשיב ניגש ללקוחות והתפתח ביניהם ויכוח אשר בעקבותיו התקשר המשיב לחברו, ישראל, וביקש ממנו ומהנאשמים 3 ו-4 בכתב האישום להגיע לפיצוציה מהר. לאחר מספר דקות בהן שהה המשיב מאחורי הדלפק בפיצוציה, הוא נטל סכין ויצא לכיוון הלקוחות כאשר הסכין שלופה בידו. בעקבות כך, פרצה תגרה בין הלקוחות, אשר השתמשו בחפצים חדים ובסכין, למשיב ולרן, כאשר אליהם הצטרפו הנאשמים 3 ו-4 (להלן: האירוע ). במהלך האירוע גרם מי מהלקוחות למשיב חתך במצחו, והוא נדקר מאחור בראשו, בידו ובכתף שמאל. כתוצאה מדקירות אלו נזקק המשיב לטיפול רפואי אשר כלל ניתוח, תפרים ואשפוז ממושך. עוד במהלך האירוע תקפו המשיב, הנאשמים 3 ו-4 ואחרים את אליהו, והמשיכו להכותו כשהוא שוכב על הקרקע, ואף דקרו אותו פעמיים בסכין או בחפץ חד בחזהו. אליהו הובל למרכז הרפואי סורוקה. שם, לאחר התדרדרות במצבו, נזקק לנקז בחזה. הנאשם 2 יצא במהלך האירוע מהפיצוציה והשליך נרגילה אשר חלקה עשוי זכוכית לעבר נאשמים 3 ו-4 וישראל אשר נפצע עקב כך בידו. באירוע נפצע גם נאשם 2 ונגרמו לו חתכים מעל אוזן שמאל ומאחור בראשו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר הנאשמים, עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ט' חיימוביץ) הורה על הפרדת הדיון במעצרו של נאשם 2 מהדיון במעצרם של הנאשמים האחרים. ביום 25.10.10 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' מגד) בבקשת המעצר עד תום ההליכים בעניינם של כל ארבעת הנאשמים, ולפיה נעצרו המשיב ונאשם 2 עד לקבלת תסקיר בעניינם. מנגד הורה בית המשפט לשחרר את נאשמים 3 ו-4 למעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני. בית המשפט קבע כי יש להבחין בין המשיב ונאשם 2 לבין הנאשמים 3 ו-4 בשל השימוש לכאורה שעשו בנשק קר, ובהתחשב בכך שהנאשמים 3 ו-4 הצטרפו לתגרה במועד מאוחר יותר וכי לנאשם 4 אין עבר פלילי כלל.

נאשם 2 ערר על ההחלטה לעצרו עד לקבלת תסקיר לבית המשפט העליון (בש"פ 7894/10 ברביבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 31.10.2010)). במהלך הדיון בערר אישרה המדינה כי ישנה חולשה וכרסום בראיות לגבי נאשם 2, שכן הוא לא אחז בסכין ולא היה שותף לדקירה בסכין, ועברו הפלילי אמנם מכביד, אך העבירה האחרונה בוצעה לפני 12 שנים. בנסיבות אלה התקבל עררו ובית המשפט העליון (כב' השופט י' דנציגר) הורה על שחרורו בכפוף להפקדת 25,000 ש"ח וערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' מגד) לבקשת הנאשמים 3 ו-4 והשווה את תנאי שחרורם לתנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט העליון לנאשם 2. בקשה דומה שהגיש המשיב נדחתה.

3.

בעניינו של המשיב נערך תסקיר שרות המבחן שמצא כי משפחתו נורמטיבית ובעלת יכולת להציב גבולות. שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בפיקוח הוריו, בתוספת איזוק אלקטרוני ובפיקוח שירות המבחן למשך חצי שנה. בית המשפט המחוזי (השופט ד' מגד) קיבל את המלצת שירות המבחן, והורה לשחררו בתנאים המגבילים שהוצעו על ידי שירות המבחן ובכפוף להפקדת 10,000 ש"ח וערבות עצמית וצד ג' על סך 20,000 ש"ח. בית המשפט הדגיש כי שחרר את המשיב למרות הראיות לכאורה, מהן עלה כי הלה עשה שימוש בסכין בתקיפת הלקוחות באירוע, בשל שחרורם ללא תנאים מגבילים של יתר הנאשמים ולאור תסקיר שירות המבחן אשר קבע כי חלופת המעצר תאיין את מסוכנות המשיב. בית המשפט הוסיף כי המשיב זקוק לטיפול רפואי שוטף והמרפאה בה הוא אמור לקבלו, קרובה לבית הוריו.

מכאן הערר שבפניי.

4.

באת כוח העוררת טוענת כי לא היה מקום לשחרר את המשיב ממעצר בתנאים מגבילים. לטענתה בית המשפט נתן משקל מועט מדי להרשעתו הקודמת של המשיב בעבירת אלימות, בגינה ריצה עונש מאסר ולנסיבותיה, כמו גם, לחלקו באירוע, כגורם הדומיננטי והיוזם. לשיטתה, בין שני המקרים קיימים קווי דמיון מטרידים – דקירת אדם במהלך ויכוח – המעידים כי המשיב הינו בעל דחפים אלימים וקטלניים אשר אינם בשליטתו. כל אלה מלמדים לטענתה כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב על ידי חלופת מעצר. באת כוח העוררת מדגישה כי בנסיבות המקרה קיים שוני ברור בין המשיב ליתר המעורבים, הן במידת חלקו באירוע, והן בעברו הפלילי. כך למשל, היא מציינת כי המשיב הוא שיזם את תחילת התגרה, הצטייד לשם כך מראש בסכין ואף הזעיק את חבריו לעזרתו.

בנוסף טוענת באת כוח העוררת כי שירות המבחן אף הוא לא נתן את דעתו די הצורך למעשה הדקירה שביצע המשיב בעבר ולמאפיינים הדומים בין מעשה זה לבין האירוע שבפנינו. כמו כן, טוענת באת כוח העוררת כי עקב המסוכנות הנשקפת מהמשיב לא די בכך שהערבים לו נורמטיביים. לביסוס טיעון זה, מציינת באת כוח העוררת כי רן, קרוב משפחתו של המשיב, לא מנע מבעדו מלהתקיף את הלקוחות באירוע. עוד טוענת באת כוח העוררת כי אין כל קושי לספק למשיב את כל הטיפול הרפואי אשר נדרש לו גם בהיותו עצור. לסיום, טוענת באת כוח העוררת כי על פי פסיקה של בית משפט זה במקרים מעין אלו, לא ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר, אלא בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות אשר לא התקיימו במקרה זה.

5.

בא כוח המשיב טוען כי יש לדחות את הערר. לטענתו, חלקו של המשיב באירוע היה פסיבי, ותגובתו באה רק לאור התנהגות תוקפנית מצד הלקוחות כלפיו. בא כוח המשיב מדגיש כי אף אם המשיב אחז בסכין, אין ראיות לכאורה כי המשיב עשה שימוש בסכין ודקר בפועל מישהו. לעניין זה מדגיש בא כוח המשיב כי לא ניתן לייחס למשיב את פציעתו של אליהו אשר מעולם לא נעצר או נחקר. יתרה מזאת, בא כוח המשיב טוען כי האדם שנפגע קשה באירוע היה למעשה המשיב עצמו. בנוסף טוען הוא כי השחרור ללא תנאים מגבילים של יתר הנאשמים, וקבלת תסקיר חיובי בעניינו של המשיב מובילים למסקנה כי החלטת בית המשפט הייתה שקולה ואחראית, במיוחד לנוכח העובדה כי הוטלו על המשיב תנאים מגבילים קשים. לעניין זה מוסיף הוא כי אף העוררת לא טוענת כי הערבים של אינם נורמטיבים או כי אינם יכולים למלא את תפקידם כהלכה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טיעוני הצדדים וראיתי את הסרטים שהוגשו של מצלמות האבטחה שהיו ב"פיצוציה" ותיעדו את האירוע (להלן: סרטי האבטחה ), הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. העבירות המיוחסות למשיב, הכוללות החזקת סכין, תגרה וחבלה בכוונה מחמירה, הן חמורות ומצביעות על רמת מסוכנות גבוהה (בש"פ 5506/09 מושאילוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 30.7.2009) (להלן: פרשת מושאילוב ); בש"פ 5443/03

לובאני נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 26.6.03) (להלן: פרשת לובאני ); (בש"פ 2008/03 עזאקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 9.4.03)). מסוכנות זו מתחזקת לאור תפקידו המרכזי של המשיב בתגרה, אותה יזם, ונוכח עברו הפלילי בהרשעה בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בעטיה ריצה שנת מאסר בפועל. הקלות שבה המשיב נוטל לידיו סכין ומוכן לערוך בו שימוש, כמו גם, העובדה כי אין זה המקרה הראשון שבו הוא נוהג כך, מלמד כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר.

יש לדחות את טענת בא כוח המשיב כי אין לייחס למשיב חלק בפתיחת התגרה. לאחר צפייה בסרטי האבטחה ניתן לומר כי יש די ראיות לכאורה לכך שחלקו באירוע הוא מרכזי ומכריע, מבלי להידרש לשאלה האם האחריות הבלעדית לאירוע היא שלו. בסרטי האבטחה ניתן לראות את המשיב הולך למטבח ומביא משם עימו סכין אשר אותה הוא אוחז דקות מספר לאחר מכן לצורך תקיפה, ולכן קיים קושי בטענה כאילו המשיב נתקל בסכין במקרה. העובדה כי הכין את הסכין לידו והחשד כי זימן לעזרה בשיחת טלפון שבוצעה ממש לפני התקיפה את חבריו, כל אלה מצביעים לכאורה על הכנה מראש של המשיב וכוונתו לפתוח בתגרה. נראה כי יש די ראיות לכאורה בכדי לבסס בשלב זה את המסקנה כי המשיב עשה שימוש בפועל, או לכל הפחות ניסה לעשות שימוש בפועל, בסכין שאותה אחז. עוד אציין, כי למרות שבסרטי האבטחה לא נקלט מי מהמעורבים דוקר את אליהו פעמיים בחזה, ניתן לציין כי היחיד מבין התוקפים של אליהו אשר נראה היה בסרטי האבטחה מצויד בסכין היה המשיב.

7.

בשלב זה אני סבורה כי מעצרו עד תום ההליכים של המשיב בעוד שיתר הנאשמים שוחררו ללא תנאים מגבילים, ניתן להסבר ואינו עולה כדי אפליה. אמנם, נכון כי עיקרון השוויון של נאשמים בפני הדין מחייב שלא להפלות ביניהם מקום בו אין בנמצא הבדלים של ממש (ראו פרשת לובאני , פסקה 5 להחלטה). במקרה שלפנינו ניתן להצביע על הבדלים של ממש הקיימים בין המשיב ויתר הנאשמים אשר יוצרים שוני רלוונטי ביניהם. בית המשפט קמא נתן דעתו לאבחנה המתבקשת בין המשיב לבין יתר הנאשמים, כך שחלקם של המשיב ונאשם 2 באירוע היה נכבד מחלקם של נאשמים 3 ו-4 ועל כן אין לגזור ביניהם גזירה שווה. לעניין זה יש להוסיף, כי בעוד שהראיות לכאורה נגד המשיב ברורות ועוצמתן גבוהה, עוצמת הראיות לכאורה העומדות נגד נאשם 2, כפי שעולה מהחלטתו של השופט י' דנציגר, פחותה וחל בה כרסום של ממש. על כן, אין להשוות את עניינו של המשיב לעניינו של הנאשם 2, וכל שכן לעניינם של נאשמים 3 ו-4 שהגיעו בשלב מאוחר יותר לזירת האירוע. בהקשר זה ניתן אף לציין כי קיימות הבחנות מסוימות באשר לעבר הפלילי של המשיב לזה של יתר הנאשמים. למעלה מן הנדרש אציין, כי על פניו נראה כי חלקו של המשיב באירוע הוא דומיננטי, זאת מבלי שהתעלמתי מחלקו של אליהו אשר טרם נעצר והוכרז כעבריין נמלט.

8.

אני סבורה כי בפסיקה שצרף בא כוח המשיב אין כדי להוביל לדחיית הערר. מעיון בפסיקה ניתן לראות בבירור כי המדיניות הנוהגת היא, כי בהתקיים ראיות לכאורה במקרים דומים למקרה שלפנינו לא די בחלופת מעצר כדי לאיין מסוכנות, של הנאשם, אלא בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות בלבד (בש"פ 8534/07 איבגי נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 23.10.07); בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 22.4.94); פרשת לובאני , פסקה 5 להחלטה פרשת מושאילוב , פסקה 9 להחלטה). כאמור, נסיבות מקרה זה בהן נצפה המשיב כמי שפרץ בריצה כלפי הלקוחות תוך התלהטות יצרים, כאשר הוא אוחז סכין, שלא בנסיבות של צורך או הגנה עצמית, מקשות מאוד להגיע למסקנה כי מתקיימות נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר (ראו: פרשת מושאילוב , פסקה 10 להחלטה).

9.

מסקנתי אינה משתנה אף לאור תסקיר שירות המבחן. התסקיר מציין במפורש כי המשיב נוטה למסור מידע מצומצם ומעורפל על חייו בכלל ועל מעורבותו בעבירה בפרט וכי הוא מתקשה לערוך התבוננות פנימית וללמוד מאופן התנהלותו. ניתן כן ללמוד על אי הפקת הלקחים של המשיב גם מכך שלא שינה את דרכו הרעה והסתבך פעם נוספת בתגרה בה אחז בסכין. לאור המסוכנות הנשקפת מהמשיב הנובעת ממעשיו ובהתחשב באי הפקת הלקחים שלו בגינם, אין לטעמי די בעובדה כי משפחתו נורמטיבית, וכי רצונו כפי שמופיע בתסקיר הוא לנהל אורח חיים תקין, בכדי לאיין את מסוכנותו. לכן, ועל אף שהמלצת תסקיר שירות המבחן לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים היא בעלת משקל וחשיבות, איני סבורה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את נטילת הסיכון לשלום הציבור הטמון בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בוודאי לאור עברו הפלילי והשלב הדיוני הראשוני שבו נמצא ההליך (ראו: פרשת מושאילוב , פסקה 10; בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 29.6.05)).

לסיום אעיר, כי במציאות בה לצערינו מתרבים מעשי האלימות בהם נעשה שימוש בנשק קר כדי לפגוע בזולת מעשה של יום יום לפתרון כל סכסוך או אי הבנה נדרש משנה זהירות לקבוע כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן החשוד באמצעות חלופות מעצר. כאמור, לא השתכנעתי כי ניתן לאיין מסוכנות זו במקרה דנן.

משכך, יש לקבל את הערר ולהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במהלך מעצרו של המשיב ונוכח פציעתו באירוע יש לעשות כל שניתן כדי להבטיח כי יקבל טיפול רפואי הולם.