בש"פ 790/14 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.1.2014 בעמ"ת 19487-01-14 (השופט ד' פיש ), בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בקריות מיום 9.1.2014 במ"ת 22895-12-13 (השופטת ע' אטיאס ), לפיה נעצר המבקש עד תום ההליכים.

1.

המבקש הואשם בעבירת חבלה כשהעבריין מזוין. על-פי כתב האישום, ביום 28.11.2013 שהו המבקש וחליל חסן (להלן: המתלונן ) בפאב "דרינק פוינט" שבנהריה (להלן: הפאב ). סמוך לשעה 02:45, במהלך חילופי דברים בין המבקש לבין המתלונן, סימן המבקש למתלונן לצאת יחד עמו אל מחוץ לפאב. המבקש יצא מהפאב, עטה על ידו הימנית כפפה שחורה וצעד לכיוון סמטה סמוכה. המבקש ארב למתלונן בסמוך ליציאה מהפאב, כשהוא מחזיק סכין בידו עטויית הכפפה. כאשר יצא המתלונן מהפאב, דקר אותו המבקש בירכו הימנית וגרם לו לחתך אורכי של 4 ס"מ . בעקבות הדקירה הובהל המתלונן לבית החולים, ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם.

2.

ביום 17.12.2013 קבע בית משפט השלום בקריות, בהחלטה מנומקת ומפורטת, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש. עוד קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהמבקש, הן מכוחה של חזקת מסוכנות סטטוטורית לאור העבירה המיוחסת למבקש, הן מסוכנות העולה מנסיבות ביצוע העבירה. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם אפשר ליתן אמון במבקש, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר, במסגרתו תיבחנה חלופות מעצר. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזה נדחה בהחלטה מיום 25.12.2013.

3.

ביום 9.1.2014 הוגש תסקיר מאת שירות המבחן לבית משפט השלום בקריות. כעולה מן התסקיר, המבקש בן 24, נסיבות חייו מורכבות, משפחתו מוכרת לשירותי הרווחה מזה שנים רבות, על רקע מצוקה כלכלית קשה וקשיים בתפקוד ההורי. מגיל צעיר עבד המבקש בעבודות מזדמנות כדי לסייע להוריו בפרנסת המשפחה. בהיותו בן 16 הואשם המבקש בביצוע עבירות אלימות, הליך שהסתיים ללא הרשעה, הוטל עליו לבצע 120 שעות של"צ, לשלם פיצוי למתלונן, לעמוד למבחן בשירות המבחן לנוער, ולהתחייב להימנע מביצוע עבירות דומות. בהיותו בן 18 התגייס המבקש לצה"ל בתפקיד נהג, וכעבור שנתיים שוחרר, בהתאם לבקשתו. שרות המבחן התרשם כי המבקש נוטה לעיתים לפעול באימפולסיביות, מתקשה לשלוט בכעסיו, ובמצבים מורכבים ומלחיצים עלול להגיב באופן אלים. לאור זאת, סבר שרות המבחן כי הסיכוי להישנות ביצוע עבירות, הוא גבוה.

4.

חלופת המעצר שנבחנה הייתה 'מעצר בית' בבית אמו של המבקש בנהריה, בפיקוחן של אמו ואחותו. התרשמותו של שרות המבחן הייתה כי המפקחות המוצעות מגוייסות לסייע למבקש להשתחרר ל'מעצר בית', אך לצד זאת הן נוקטות בעמדה מגוננת כלפי המבקש ומנסות להמעיט מחומרת מצבו ומעורבותו בפלילים. לאור זאת, העריך שרות המבחן כי שתי המפקחות תתקשינה לפקח על המבקש בתנאי 'מעצר בית', להוות דמויות סמכותיות, ולדווח על הפרות בשעת הצורך. לכך התווספה העובדה שהחלופה שהוצעה לא מרחיקה את המבקש מסביבתו. לאור זאת, וכן לנוכח התרשמות שרות המבחן מאישיותו של המבקש, הערכת הסיכון הגבוה והעדר חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין סיכון להתנהגות דומה בעתיד, נמנע שרות המבחן מהמלצה על שחרור המבקש לחלופה שהוצעה.

5.

לאחר דיון שהתקיים בבית משפט השלום בקריות, במסגרתו העידו המפקחות המוצעות, אימץ בית המשפט בהחלטה מיום 9.1.2014 את המלצת שרות המבחן. בית המשפט ציין באשר לאמו של המבקש כי היא מגוננת עליו, אינה רואה את הצדדים הבעייתיים באישיותו ומשוכנעת ללא כחל וסרק כי בנה חף מפשע מבלי שהיא מטילה ולוּ ספק קל בכך. נוכח זאת, התרשמותו של בית המשפט הייתה כי האם לא תוכל לשמש כמפקחת ראויה. התפרצויותיה באולם בית המשפט, כמו גם במהלך חקירתה, חיזקו מסקנה זו. אשר לאחותו של המבקש, ציין בית המשפט כי לא הצליח להתרשם ממנה כדבעי באמצעות החקירה הקצרה, אך ממילא האחות מוצעת כמפקחת משנית ולא עיקרית, לאור שעות עבודתה הארוכות והעובדה שהיא אם לילדה קטנה. על כן, נקבע כי החלופה המוצעת אינה אפשרית. לבסוף קבע בית המשפט כי בהמשך להחלטתו הקודמת מיום 17.12.2013, לאור המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המבקש, ובהעדר חלופת פיקוח ראויה, יוארך מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

6.

נגד החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה מיום 16.1.2014 כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית משפט השלום. בעניין דנן מתקיימת חזקת מסוכנות, אשר הנטל להפריכה, על-מנת להשתחרר לחלופת מעצר, מוטל על המבקש. המבקש לא הרים את הנטל, ומנסיבות המקרה ועברו הפלילי עולה כי רמת מסוכנותו לציבור היא גבוהה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי החלטת בית משפט השלום, לפיה חלופת המעצר אינה ראויה, מתחזקת נוכח העובדה שכאשר הגיעו שוטרים עם צו חיפוש לביתה של האם, אמרה האם לשוטרים כי המבקש נסע לאילת, למרות שידעה שהדבר אינו נכון.

7.

ב"כ המבקש מבקש ליתן לו רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, המשיבה לא הוכיחה כי שחרורו של המבקש יעמיד בסכנה של ממש את שלום הציבור, בייחוד לאור העובדה שהמתלונן והמבקש אינם מכירים זה את זה. נוכח גילו הצעיר של המבקש, העובדה כי אין לו עבר פלילי, והנזק הרב שנגרם לו מהמעצר הממושך, היה על בית המשפט המחוזי להפנות את המבקש לתסקיר נוסף, בו תיבחן חלופת מעצר אחרת שהוצעה במהלך הדיון. בנוסף, החלטת המשיבה לבקש את מעצרו של המבקש בלבד ולא של שני המעורבים האחרים בפרשה נגועה בהפליה פסולה. עוד טוען ב"כ המבקש כי נוכח זכותו החוקתית של המבקש לחירות ממעצר, והעובדה כי, לדבריו, אין די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, שגו בתי המשפט השלום והמחוזי כאשר העדיפו את אינטרס הציבור על פני האינטרס של המבקש. ב"כ המבקש ציין כי הבקשה דנא היא בעלת חשיבות עקרונית רחבה, המצדיקה מתן רשות ערר בגלגול שלישי.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובת המשיבה. בית משפט זה קבע לא אחת כי המבחן לקבלת בקשת רשות לערור בכגון דא דומה במהותו למבחן שנקבע למתן רשות ערעור בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) (ראו למשל: בש"פ 2786/11

ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3391/11

פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2011)). לפי הלכת חניון חיפה , רשות ערעור תינתן במצבים שבהם עולה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך.

למקרא החלטות בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, ופרוטוקולי הדיון לפניהם,

לא מצאתי כי ישנה עילה למתן רשות לערור על-פי החוק והפסיקה, לא מבחינה פורמלית, לא מבחינה מהותית.

ב"כ המבקש ציין, בעלמא, כי הבקשה היא בעלת חשיבות עקרונית רחבה, אך לא ראה לנכון לפרט מהן הסוגיות העקרוניות העולות בעניין דנן, לטענתו, אשר יש להן השפעה החורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים. אשר על כן, לא שוכנעתי כי הבקשה מעלה שאלה אשר עומדת באמת המידה הנדרשת למתן רשות ערר.

9.

גם לגופו של עניין לא נמצא ממש בטענותיו של המבקש. טענתו כי יש לערוך תסקיר נוסף בעניינו, אשר יבחן חלופה אחרת שהוצעה על-ידו בבית המשפט המחוזי, תמוהה, שכן בפתח הדיון מיום 12.1.2014 בבית המשפט המחוזי צויין לפי האמור בפרוטוקול, כי ב"כ העורר "חוזר על נימוקי הערר ומוסיף כי בשלב זה אין לנו חלופה אחרת" . טענתו עתה, בבקשתו למתן רשות ערר, כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, אינה יכולה להישמע, שכן הבקשה דנן מוסבת על החלטת בית המשפט המחוזי הנוגעת לחלופת המעצר בלבד, כאשר שאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת המעצר, נדונה עוד בהחלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי, מיום 25.12.2013, והבקשה דנא אינה מופנית כלפיה. כפי שקבעו בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום בהחלטותיהם, מהעבירה המיוחסת למבקש, על נסיבותיה, נוצרת חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר לא הופרכה על-ידי המבקש. חלופת המעצר שהוצעה על-ידו אינה מתאימה ואינה יכולה לאיין מסוכנות זו, או להפחיתה במידה שיכולה להניח את הדעת. בנסיבות אלה, ובהעדר חלופה מתאימה, לא נמצא פגם בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית.